בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני כיצד · דף כב.
בגמ' שניות דבי ר' חייא יש להן הפסק או לא יש מקשין האיך אפשר לומר דיהא להם הפסק לשניות הללו דא"כ יקשה מ"ש אם אם אם חמותו דיהא מותרת ואשת אבי אבי אביו אין לה הפסק ואסורה לעולם אע"ג דהיא ג"כ אסורה מחמת אישות ותירץ רש"ל בביאורי סמ"ג דבן מצוי אצל אביו א"כ הוא מצוי אצל הנשואות משא"כ בחמותו וגם האם אינה מצוי' כ"כ אצל הבנות וכמו שיתבאר עכ"ל:
שם בגמ' ומ"ש ערוה ערוה לכל מסורה כו' כן הוא ברי"ף ורא"ש ב' פעמים ערוה לפום ריהטא נראה דהמקשה אינו מקשה רק מהא דאמימר מתיר לכתחלה אפילו באחין מן האם ש"מ דס"ל דאין כאן קורבה כלל ולא חייש לאיחלופי משא"כ לרב נחמן דסובר דאחין מן האם אין מעידין לכתחלה משום דאיכא למיחש לאיחלופי א"כ לקמן לכך אחותו מן האם יוציא דאיכא למיחש לאיחלופי והא דשם אפילו בדיעבד חיישינן לאיחלופי היינו משום דדיעבד דהתם חשיב כמו לכתחלה דכל שעה הוא נראה שדר עמה משא"כ בעדות דאם העידו כבר תו ליכא למיחש לאיחלופי דמה דהוה הוה ולכתחילה מיהא אסור ודוק:
שם בתו' בד"ה שניות דר' חייא כו' אבל בת בני בנים לאו בת ירושה היא ולא שכיחו גבי' ז"ל רש"ל בביאורי סמ"ג צ"ל למה אסרו למעלה עד עולם אם אם אמו ולא אסרו למטה כה"ג בת בת בת בתו הלא באם אמו ג"כ אינו בא לכלל ירושה דבת אינה יורשת צ"ל דלעולם הבן מצוי אצל אבות ואמהות אפילו בשאינו יורש אותם לאפוקי הבת אם אינה יורשת אינה מצוי' אצלם דכל כבודה בת מלך פנימה וגם האב אינו מצוי אצל הבנים עכ"ל:
שם בתו' בד"ה לכל מסורה כו' ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם במן האב ומן האם ר"ל דשם איתא דרב ששת פליג ארב אחא ואסר להו וקאמר בגמ' מן האב ולא מן האם כ"ע לא פליגי דשרי מן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי בתר אבא שדי להו דהא בני פלניא קרו להו ומאן דאסור משום דקרו להו ג"כ בני פלונית וא"כ באו התו' לומר כאן דאם איתא דטעמא דל"פ מן האם לבד ואסור משום שמא יאמרו דמן האם דוקא נאסרו בני נח ולכך לא אסירא רק נשיהן אחין מן האם ולא נשיהן אחין מן האב מ"מ אמאי שרי רב אחא במן האב ומן האם הלא בוודאי המה יודעין דהם אחין מן האם ג"כ ויאמרו באנו כו' אלא ודאי דטעמא דאיסורא באחין מן האם משום איחלופי וא"כ במן האב ומן האם ליכא למיחש לאיחלופי דבני פלניא קרו להו והעולם סוברין דהן מן האב לבד ואז ליכא קורבה כלל דזרמת סוסים זרמתם כו' ומשום שמא יאמרו ליכא למיגזר לפי האמת משום דאשת אח שרי בכל ענין לבני נח כמבואר אח"כ בתו' וכ"כ הח"ש בענין זה והוא רצה להגיה בתו' גמרא שהבאתי וא"צ להגיה דמלשון התו' שכתבו אמאי שרי התם מן האב כו' משמע שלא העתיקו הגמרא דהתם לכאן ודוק:
שם בתו' בד"ה פשיטא אחיו הוא כו' כדפריך לקמן אר"י בר"י כו' ר"ל ואף שנדחה לקמן דא"א לומר דממעט חייבי כריתות ואדרבה מביא פסוק לריבוייא דאחותו מחייבי כריתות מיקרי אחותו מ"מ התנא דהכא אפשר דבא להשמיענו זה דלא תטעי בהכי וכ"כ בח"ש ומסקי התו' בתירוצם דניחא ליה לשנויי דאצטריך משום דהוה ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דמשום האי טעמא אצטריך בן אין לו כו' וא"ל דלישני נמי דמשום הכי איצטריך בן אין לו דלא ניליף ממי שיש לאביך אישות בה פרט לחייבי כריתות דאינו נקרא אחיך ומדלא זקיק מיפטר נמי לא פטר די"ל דלזה לא איצטריך דבהדיא מבואר לקמן דף כ"ב דפסוק מרבה לחייבי כריתות דנקרא אחיו ולא כתבו מתחלה רק דהתנא משמיענו זה ודוק:
שם בתו' בא"ד ובתר הכי פריך ואחיו הוא לכל דבר כו' ר"ל אף דלפי משמעות הקושיא הראשונה שהקשה למאי תני דאחיו הוא לייבם הואיל ותני אחיו הוא לכל דבר א"כ משמע ודאי דשפיר מיתנא תני אחיו הוא לכל דבר דאל"כ ה"ל לאקשויי תכף לישנא דפשיטא על ב' בבות משא"כ בשמעתין דפריך מאחיו הוא לייבום לישנא דפשיטא בפני עצמו בלא הא דתנא אחיו הוא לכל דבר ודוק: