בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני כיצד · דף כא:
בגמ' א"ד הא איתפלג דרתא א"ל מ"ש מאשת אבי אביו דאסורא עד למעלה מעלה אע"ג דאיתפלג דרתא צ"ל דודאי למעלה לא חשיב בי' איתפלג דרתא עד לעולם רק הכא דהקורבה אינה למעלה בלבד כי היא ג"כ קורבה שהיא מן הצד לא מצד האבות והיינו שבכאן הוי למעלה אבי אב והוא מן הצד שהוא אחי אבי אביו משא"כ למעלה באשת אבי אביו שהכל דור אחד בשוה ולכך לעולם אסורה ולא חשיב איתפלג דרתא וזה שדיקדק רש"י כאן לפרש לישנא דאתפלג דרתא נתרחקה הקורבה ודו"ק:
שם ברש"י בד"ה מ"ש הני וכו' וכן אשת בן חמיו בקידושין שלו באשתו נתקרב בן חמיו וקידושי בן חמיו באשתו כו' כצ"ל נ"ל ור"ל דתרתי קידושין צריכין הכא חדא דבקידושין שלו באשתו דהיינו במה שקידש את אשתו נתקרב אצלו בן חמיו ונעשה גיסו דהוא אחי אשתו ועדיין אשת בן חמיו רחוקה לו כל זמן שלא קידשה בן חמיו וא"כ צריכין להאי קורבה ג"כ קידושי בן חמיו באשתו וק"ל:
שם בתו' בד"ה לא אסרו כו' ועוד מדפשיט מינה אשת אחי אם מן האם ולא מוקי לה בכלת בתו ר"ל מזה מדוקדק דטעם גמור הוא ולפי הטעם אין שום חילוק אבל אי הוי סימנא בעלמא לא מרבינן מיניה כ"א חד ענין א"כ היה קשה דלירבי מיניה כלת בתו ולא אשת אחי האם מן האם ודוק:
שם בתו' בד"ה רב אשי אמר כו' ואחד הי' בימי רב חסדא כו' ורב חסדא נפטר כו' דברים הללו צריכים לי עיון וכי לא אפשר שהי' אותו מרי בר איסק שהי' בימי רב חסדא ג"כ בימי רב אשי דאף שמת רב חסדא בימי רבא והי' חי רבא אחרי מות רב חסדא כמו עשרים שנה וכשמת נולד רב אשי וכשנעשה רב אשי בן שלשים אפ"ה הי' אפשר בפשיטות שהי' אותו מרי בר איסק דבימי רב חסדא והי' אז בימי רב חסדא ג"כ בן כ' שנה וא"כ הי' עכשיו בימי רב אשי כמו בן ע' שנה ואין זה תמיה כלל וכ"ש שאפשר שלא חי רבא כ"כ אחר מות רב חסדא וג"כ רב אשי אפשר שלא הי' בן שלשים עדיין כשאמר כך ודוק ובקשתי בכל הגמרות שהביאו התו' בדיבור זה ולא מצאתי דבר זה:
שם בד"ה אשת אחי אבי אב וכו' והיא בכלל אחות אבי אב וכו' בזה מתרצים למה לא בעי ג"כ אחות אם אם דבאמת היא בכלל אחות אבי אב ודוק:
שם בתו' בד"ה אמימר אכשר כו' וקאמר נמי אמימר מוקי לה כו' וקסבר גזרו שניות בחלוצה ואין הש"ס רוצה לפשוט כו' ר"ל דשם בהחולץ דף מ' בעי אי גזרו שניות בחלוצה או לא ובעי למיפשט מברייתא ודחי לה ואמר דאסירו משום מת דהוי לה אשת אחי אבי אב ופריך והא אמימר אכשר באשת אחי אבי אב ומשני אמימר מוקי לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה וא"כ אי הוי קיי"ל כאמימר ה"ל למיפשט האיבעיא שלו בזה אלא ודאי דסובר דאין הלכה כמותו ולכך לא בעי למיפשט האיבעיא מאמימר וק"ל ובח"ש הגיה בתו' והביא הגמ' דהחולץ במה דאמר בתחלה דהסוגיא דהתם דלא דכוותי' וכמו שהגיה הוא ממש באשיר"י: