בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני כיצד · דף כ:
בגמ' א"ה כל התורה כולה נמי עשה ול"ת הוא כו' וא"כ היאך קיי"ל דעשה דוחה ל"ת הא כל ל"ת שבתורה הוי ל"ת ועשה ואע"ג דכל עשה שבתורה יהיו ב' עשה דקרא דוהתקדשתם קאי ג"כ עליהם מ"מ אפילו תרי עשה אין דוחה ל"ת ועשה וכמו שמבואר בתו' וק"ל:
שם ברש"י סריס אדם כו' ולאו מחמת חולי נסתרס מאיליו ר"ל דאם נסתרס מחמת חולי מאיליו דינו כמו זקן דמחמת זקנה נעשה סריס מאיליו ומה לי מחמת חולי או מחמת זקנה ולא הי' בכלל איסור לאו דפצוע דכא והתנא נקט סריס אדם כדי להשמיענו אף שהוא בכלל איסור לאו דפצוע דכא אפ"ה אם בעלו קנו אבל סריס דנסתרס מחמת חולי מאיליו הוה ממש כמו זקן ותרי גווני זקן אינו רוצה להשמיענו דאין בו שום חידוש וזקן גופא אין בו חידוש כ"כ רק דבא להשמיענו דאע"ג דלאו בר אולודי הוא ביאתו ביאה כו' ע"ש כמ"ש רש"י אח"כ וזה דדין נסתרס מחמת חולי מאליו הוי כמו זקן עיין בח"ש:
שם ברש"י בד"ה או מייבמין כו' ואחר דיבור זה מציין רש"י והזקן שפסק מלידה כו' ונ"ל פשוט דבכיון היפך רש"י דיבורים הללו כדי להראות לנו דדברים הללו שכתב בדיבור או מייבמין כו' אינו קאי על הזקן דבאמת זקן מייבם אפילו לכתחלה דלא מצינו לו איסור בשום מקום והא דכתב רש"י אח"כ דבזקן משמיענו דביאתו ביאה לקנות יבמתו כו' לאו דוקא בדיעבד רק דלישנא דברייתא משמע דוקא דיעבד והיינו משום אינך פצוע דכא כו' כתב רש"י ג"כ לישנא דדיעבד אבל ודאי דאפילו לכתחלה מייבם כנ"ל:
שם ברש"י בד"ה תיובתא דרבא ותיובתא דר"ל כו' פירוש אליבא דרבא שסובר דדינו דריש לקיש שייך ג"כ הכא הוי תיובתא לריש לקיש אבל באמת לריש לקיש גופי' ל"ק כדלקמן בסמוך ריש דף כ"א וכ"כ בח"ש:
שם בתו' בד"ה א"ה חייבי לאוין כו' א"ה חייבי לאוין נמי נשווה חליצה וייבום מהאי קרא ויהיו עולין לחליצה ולייבום בחייבי לאוין והיינו דהמקשן אינו סובר דרש דיבמתו וא"כ ממילא עולין לייבום וממילא מיחלץ חלצה ג"כ והתרצן השיב הא כתיב יבמתו אשר בו נשמע דלא יעלו לייבום ויעלו לחליצה ופריך וכו' וקרא דלא יחפוץ נדרוש לחייבי לאוין ונשווה אותם לחליצה וייבום ומסיק דא"ל דאם נאמר הכי דקרא דלא יחפוץ אתי לחייבי לאוין ממילא נאמר דאתי עשה ודחי ל"ת דחייבי לאוין וכשעולין לייבום בודאי דעולין לחליצה (ולמה לי להשמיענו) עז"א דטובא איצטריך להאי קרא דאם לא יחפוץ כדפריך לקמן בפרק החולץ גבי ונייבם לחדא כו' ודוק:
שם בתו' בא"ד וחייבי לאוין יעלו גם לייבום וחייבי עשה לא יעלו גם לחליצה כו' והתרצן השיבו מסתברא חייבי לאוין תפסי בה קידושין כו' ר"ל חייבי לאוין וחייבי עשה ולכך בודאי אתי קרא דיבמתו לחייבי עשה להצריך חליצה וא"ל מה השיבו על קושית חייבי לאוין דדילמא קרא לא אתי רק לחייבי עשה וחייבי לאוין יעלו לחליצה וייבום נ"ל דכבר הקשו כן בסמוך בדיבור שאחר זה אף לפי הפשוטו של שמעתתא בלי פירושם והתירוץ שכתבו שם שייך ג"כ לפי פירושם וק"ל:
שם בתו' בד"ה מסתברא חייבי לאוין כו' ונ"ל דמשמע השתא לדרוש מקרא דיבמתו לאסור יבום ולהצריך חליצה ר"ל דמשמע ליה להתרצן הזה דקרא אתיא להשמיענו דייבום אסור וגם משמיענו דמצריך חליצה וא"כ א"א לומר דקאי לחייבי עשה בלבד דא"כ למאי משמיענו דייבום אסור פשיטא דאין עשה דוחה עשה אלא ודאי דאתי לאסור יבום בחייבי לאוין דה"א דדוחה עשה דיבמה לל"ת דידהו והא דאמר דמשמע ליה השתא משום דלפי המסקנא באמת לא נאמר דאתיא קרא לאסור יבום רק דאתי להשמיענו דמצריך חליצה וכמו שיבא בע"ה לקמן בד"ה גזירה ביאה ראשונה וכו' במה שאכתוב שם בזה ע"ש:
שם בתו' בד"ה פצוע דכא כו' לאפוקי בידי שמים שלא היה להם שעת הכושר ר"ל שנולד כך ממעי אמו דאותו אינו עולה ליבום ולחליצה כלל כדאיתא לקמן דף ע"ט אבל בידי שמים שהי' לו שעת הכושר והיינו שנסתרס מחמת חולי מאיליו היה דינו כמו זקן וכמ"ש לעיל ברש"י בזה והנה התו' לא רצו לפרש דבא לאפוקי סריס שנסתרס מחמת חולי מאיליו דא"כ הי' קשה למה בא התנא להשמיענו הלא דינו כמו זקן וזקן בעצמו תנא לי' לכך כתבו דבא לאפוקי סריס בידי שמים שלא הי' לו שעת הכושר כלל דאותו אינו עולה ליבום ולחליצה ולא חולץ ולא חולצין לאשתו ודוק:
שם בתו' בד"ה אם בעלו קנו ה"ה דלכתחילה נמי שרי כדמוכח לקמן נ"ל דר"ל לקמן פרק הערל דקתני התם במתניתין להדיא שהי' בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו ובגמרא דייק מינה דיבומי נמי שרי והלכתא כוותי' ע"ש דף ע"ט ע"ב: שם בתו' בד"ה גזירה ביאה ראשונה כו' דקשה להתו' לפי המסקנא אלמנה מן הנשואין וחייבי עשה אמאי חולצת דכיון דאין עולין ליבום דלא אתי עשה דיבמה ודחו להו א"כ ליהוי כחייבי כריתות כמ"ש לעיל בדף זה ע"א בד"ה בשלמא מן הנישואין כו' דשם כתבו ותירצו דהמקשן לא בא להקשות רק אמאי דאין מתיבמות לכך אינו מקשה קושיא זו אבל מ"מ קשיא לפי המסקנא אמאי באמת חולצת ולעיל כשתירץ מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושי כו' ואתי קרא דיבמתו לאסור חייבי לאוין ביבום ודאי לא קשיא קושיא זו דהא כתבו התו' דקרא משמיענו דצריכה חליצה ג"כ ומבואר שם דאתי לחייבי עשה ג"כ ומשמיענו דאע"ג דאינו עולה ליבום אפ"ה עולה לחליצה וא"כ ממילא ודאי נאמר הכי ג"כ באלמנה מן הנישואין דאע"ג דהוי ל"ת ועשה אפ"ה דיעלה לחליצה ואף שאינו עולה ליבום משום דתפסי קידושין אבל עכשיו דמסיק דחייבי לאוין מדאורייתא עולה ליבום רק דרבנן גזרו בהו וא"כ ודאי הן שפיר עולין לחליצה אבל חייבי עשה ואלמנה מן הנישואין מנ"ל דחולצות ומסיק דנלמד מיבמתו דעולין מיהא לחליצה ולפי זה צריכין לומר דלא אתי קרא לאסור יבום דהא בהו לא צריך קרא לאסור יבום ולא אתי קרא רק להשמיענו דצריכה חליצה ומש"ה כתבו התו' לעיל דמשמע ליה השתא לידרוש כו' דלפי האמת לא אתי קרא רק להגיד לנו דצריך חליצה ולא לאסור יבום וכמ"ש כאן ודוק: