בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני כיצד · דף יז:
בגמ' מאי שני' שני' לנשואין כו' האי דלא אמר מאי שני' שני' בנפילה והיינו ר"ל שנפלה כבר לפני שמעון ואח"כ נפלה לפני לוי דהיינו אח הנולד או הל"ל שני' לנפילה שנפלה שני פעמים לפני לוי צ"ל דמה שנפלה לפני לוי אינו קרוי נפילה דבאמת אינה נופלת לפניו כלל דהא פטורה ממנו אפילו בלא חליצה ולכך לא שייך לקראה שניי' על שם שנפלה לפני לוי וק"ל:
שם בגמרא אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה אחת בעולם ז"ל רא"ם בפרשת כי תצא ולאו מיחדיו הוא דריש לה אלא מישבו דמשמע ששניהם יחד ישבו בעולם פרט לאחיו שלא הי' בעולמו שישיבתו של זה בעולם אינו בעת ישיבתו של זה בעולם אבל מילת יחדיו כבר דרשוהו רז"ל למיוחדין בנחלה כדלקמן עכ"ל וכ"כ גם הג"א גם מהר"ר שבט ז"ל מחק בכאן מילת יחדיו להורות לנו שאינו נדרש אלא מישבו ובאשיר"י שלו הגיה כי ישבו אחים יחדיו ישב"ו שהיתה להם ישיבה כו' וז"פ:
שם בגמרא ואיצטריך למיכתב אחים כו' לאיי אפנויי מופנה כו' אע"ג דלעיל מסיק דאינה מופנה צ"ל דכאן לא אמר רק דה"א דהוא מופנה אבל לפי האמת אינו מופנה והח"ש כתב בזה דברים דחוקים ונ"ל דלעיל אמר דמבני יעקב הוא מופנה יותר שכל התיבה הוא מיותר לאפוקי (הכא) שצריך לכתוב רעים במקום אחים ועכ"פ גם בלוט הוא מופנה:
שם ברש"י בד"ה ופרכינן מי לא עסקינן כלומר מי לא מיתוקמא נמי מתניתין וכו' כן הגיה בח"ש ופשוט הוא ור"ל דהא המשנה סתמא קתני ובודאי דאיירי גם בייבם את אשת אחיו תחלה כו' וק"ל:
שם בתוס' בד"ה אשת אחיו כו' ת"ל מדכתיב דרכי' דרכי נועם ר"ל דאם תהי' זקוקה גם לאח הנולד א"כ לפעמים דלא יהי' לו אח לבעלה של אשה זו ותעמוד ותנשא לאחר ואח"כ יולד מחמיה אח לבעלה המת ואם נאמר דיחלוץ לה הרי היא מתגנה על בעלה ומסקי ומה"ט עבדינן מתים כחיים כו' לקמן דף פ"ה דאמרינן כל שהיה ילד מבעלה חי לאחר מותו אף שמת אח"כ דינו כחי ואינה חוזרת לזיקתה משום דרכי' דרכי נועם וכו' דזו שהי' לה בן ולא נזקקה וניסת לשוק ומת בנה ואם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה ע"ש ור"ל א"כ קשה ל"ל דרש הכא לאשת אחיו שלא הי' בעולמו ומסקי אע"ג דאיצטריך דרשא בפני עצמו לאשת אחיו שלא הי' בעולמו משום מילי אחרינא חדא משום הא דאמר לקמן דף כ"א דמצוה בגדול לייבם משום דכתיב והי' הבכור כו' ופריך דילמא בכור דוקא מייבם ופשוט לא מייבם כלל ומתרץ א"כ אשת אחיו שלא הי' בעולמו דכתב רחמנא ל"ל דהא בלא"ה אינו מייבם כלל משום דלא בכור הוא זה שנולד לאחר מיתת אחיו ע"ש וא"כ אי הוי נדרש מפסוק דרכי' דרכי נועם לא הי' אפשר למידק זה ממנו דדרכי' דרכי נועם איצטריך נמי למיעבד מתים כחיים וגם אינו שום ייתור ואיצטריך נמי דרשא בפני עצמו לאשת אחיו שלא הי' בעולמו להא דבפ' ב"ש דוקיא דדייק מיני' דקטן זוקק לייבם ע"ש כפי מ"ש התו' שם ואי לא הוי ייתור לדרש דאשת אחיו שלא הי' בעולמו לא הי' אפשר למידק ממנו וכמ"ש ע"ז מסיק דמ"מ משמע דעיקרי' לגופי' איצטריך וא"כ קשיא דלא צריכי' לגופי' דנלמד מדרכיה דרכי נועם כו' ותירצו דאיצטריך קרא לגופי' היכא דחמותה מעוברת דהוי שפיר דרכי נועם כשנולד לו אח בחיי בעלה אף שאינו אלא יום אחד לכך צריכין דרשא למעט דאפי' בחמותו מעוברת מאחר שלא היתה להם ישיבה אחת בעולם וק"ל:
שם בתוס' בד"ה אחוה אחוה כו' דפשיטא דמיקרי אחיו כו' ר"ל דלא שייך למילף דכשאינן בעולם אחד דאינן נקראין אחין דזה אין סברא דודאי נקראין אחין ולכך אי לאו דמיעט קרא בהדיא אחיו שלא הי' בעולם אחד לא הוי שייך למילף מבני יעקב להא מילתא ולא הוי ממועט בג"ש כלל וזה פשוט:
שם בתו' בד"ה ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה כו' דכדברי האומר אין זיקה דהיינו ר"מ ר"ל דמבואר בדף שאחר זה דסובר ר"מ דאין זיקה וק"ל:
שם בתו' בא"ד ומוקי פלוגתייהו בעבד בה מאמר ופליגי אי מאמר קונה אי לאו כו' ולא פליגי בזיקה כלל דאפילו סברי כ"ע דיש זיקה אפ"ה לא הוי בעלה להפר נדריה אלא איירי דעבד בה מאמר ופליגי אי קונה אי לאו וסובר ר"ע דאינה קונה כלל ולכך אינו מיפר ור"א סובר דקונה לעולם ולכך מיפר לעולם ור' יהושע דקונה דוקא בשיש שם יבם אחד דאז לא אפשר לאידך למיפסלה עליו משא"כ בשני יבמין אינו קונה קניין גמור כן משמע לקמן דף כ"ט ושם תירץ בגמרא עוד תירוץ אחר דפליגי בעמדה בדין בשביל מזונות ע"ש ועל אותו התירוץ כתבו התו' לקמן דצריכין לומר נמי דאיירי בעבד בה מאמר ופליגו בסמכא דעתה וכו' ע"ש ובזה לא הבינותי הח"ש שכתב דלקמן לא פירשו התו' דפליגי אי מאמר קונה אי לאו רק פליגי בסמכא דעתה כו' דודאי אין זה קושיא ולא תמיה דכאן כתבו איך מוקי לה התם בשינוייא קמא ולקמן כתבו איך פליגי לפי אוקימתא השניי':