בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שמיני הערל · דף פב:
בגמ' בין למר ובין למר מיפשט פשיטא ליה ואיכא בינייהו כו' תירוצא הוא ור"ל בין ר' יוסי בין ר"א סברי בפשיטות תרוייהו דודאי זכר ואיכא בינייהו כו' וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ואנא אמינא לרבי יוסי כו' ולדידי' אמינא כו' דקדק רש"י לכתוב דרבי יוחנן אליבא דרבי יוסי קאמר כלומר דליה לא סבירא ליה הכי וכמו שדייקו התוס' ותירצו בשם ר"י ע"ש:
שם ברש"י בד"ה ור"א סבר כזכר כזכר במקום זכרות אין כו' נ"ל למחוק מילת כזכר א' דהא דוקא באנדרוגינוס שייך לומר לשון זכרות ונקבות ולא בזכר גמור ולכך צריכין למחוק חד תיבת כזכר וקאי הא דאמר במקום זכרות אין כו' דוקא אאנדרוגינוס וק"ל וזכרות דידיה היינו ר"ל שבא עליו באחוריו והיינו בנקב שמוציא רעי דהוא המשכב השייך בזכר וק"ל:
שם בתו' בד"ה ירושה ראשונה כו' עוד שאל הר"ר שמואל מאניוב כו' היינו הר"ר שמואל דלעיל בעמוד שלפני זה וע"ז אמר לישנא דועוד וק"ל:
שם בתוס' בא"ד וא"כ סברי דתרומה בזמן הזה דרבנן לריש לקיש ובטלה וכו' הנה רש"ל בח"ש מחק לריש לקיש ואני בינותי ולא אבין דודאי קשיא דוקא לריש לקיש דלרבי יוחנן אפילו בדאורייתא בטיל כמו חתיכה בחתיכות וממילא לדידי' נוכל לומר דסברי תרומה בזמן הזה דאורייתא ואפ"ה בטל אבל ר"ל דסובר דאפי' תרומה דרבנן לא בטיל בזמן שיש תרומה דאורייתא כדאמר לעיל עיגול בעגולים עולה דוקא בזמן הזה דאין שום תרומה דאורייתא וכמו שפירש שם רש"י א"כ לדידי' מוכרחין לומר דלא סברי הם דבטילי אלא בתרומה בזמן הזה ודוק וכן משמע להדיא בתוס' בזבחים דף ע"ג ע"א דדוקא לר"ל איכא לאקשויי הכי ודוק:
שם בתוס' בד"ה נתן סאה כו' משמע דדם לא חזי להטביל בו ר"ל ואפילו מדאורייתא לא חזי דהתם קאי בדאורייתא דקאמר התם דמים חזיא רביעית דידהו להטביל בו מחטין וצינוריות והיינו דוקא מדאורייתא דמדרבנן אף מחטין וצינוריות בעינן מ' סאה וכמו שמסקו התוס' אח"כ וא"כ אם הוי דם חזי מדאורייתא להטביל לא הוי מקבל טומאה כמו מים ודוק:
שם בתוס' בד"ה אמר רבי יוחנן כו' או אם הי' מערה בדבר דנפיש עמודי' טפי מפי חבית דלא נפיש עמודי' טפי מצירצור קטן ר"ל דפי חבית לא נפיש עמודי' טפי מצירצור קטן ולכך בטיל בשנופל מפי חבית דלא חשיב עמודי' ודוקא אם היה מערה מדבר דנפיש עמודי' טפי מפי חבית הוא דלא בטיל כגון בשהי' מערה מקופה וכיוצא בזה וק"ל:
שם בתוס' בא"ד וקסבר ר' יוחנן דכי איכא למימר ראשון ראשון בטל באיסורא כו' שבטל והולך עד ס' וכו' ר"ל דרבי יוחנן דאמר באיסורא לגו היתירא ולא נפיש עמודיה דראשון ראשון בטל היינו דוקא לעניין זה שבטל והולך עד ס' ולא מחמרינן שיאסר בכל שהוא כו' ומתרץ בזה איך שייך דרבי יוחנן איירי דוקא עד ס' והוא אמר סתמא דראשון ראשון בטל א"כ מאי בא למעט עז"א דלא בא למעט אלא דלא יאסר בכל שהוא ועכ"פ לא עדיף משאר איסורים ומדקדק זה לומר דר' יוחנן לא בא למינקט אלא דלא יאסר בכל שהוא שהרי קאי אמתניתין דהתם דקתני דאסור בכל שהוא ולכך אף שקאמר סתמא שפיר יש לפרש דבריו כמו שפירש ר"י וזה שאמר בפשיטות דר' יוחנן אמר כן באיסורא לגו היתירא ולא נפיש עמודי' היינו משום דאמר המערה יין נסך מחבית וכו' היינו בהדיא איסורא לגו היתירא ולא נפיש עמודי' כדכתבו התוס' לפני זה וק"ל:
שם בתוס' בא"ד ומסקו דכולא מתניתין היתירא לגו איסורא ומ"מ אמת הוא כו' התוס' כתבו כן דלא תימא מאחר דמסיק התם דכולי מתניתין היתירא לגו איסורא א"כ דוקא בהיתירא לגו איסורא הדין כן אבל באיסורא לגו היתירא בטל אפילו בנ"ט ביין במים דהא אפילו בהיתירא לגו איסורא אינו אלא בנ"ט עז"א אע"ג דמסיק שם דכולי מתניתין היתירא לגו איסורא מ"מ אמת הוא דבנ"ט אסור בכל עניין כו' והא דקתני הדין בהיתירא לגו איסורא היינו משום דינא דרישא דיין ביין דאז אסור בכל שהוא ודוק:
שם בתוס' בד"ה דלא נישקול רובא כו' שהן מתערבות בחצר ובמערה של מעלות המערה וכו' ר"ל שהן מתערבות בחצר וזוחלין אח"כ לתוך המערה או שאפילו אינן מתערבות אלא במערה אך שהן מתערבות על מעלות המערה ואח"כ זוחלין לתוך המערה עצמה שנעשית שם המקוה אזי אם הרוב כשר כו' ובאו לומר שהם נתערבו קודם שבאו לתוך המקוה כדמסיק וזה כתבתי לגירסת התוס' שלפנינו ושם במתניתין דף קכ"ח ע"ב איתא קצת לשון אחר וכפי מה שפירשו שם הרמב"ם והר"ש פירשתי הלשון שבפנינו והוא הנכון: