בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שמיני הערל · דף פב.
בגמרא ולר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאין לתרץ דסיפא איירי בלא נימוח ולא רצה ליפלוג בדידה משום דטהורות בטהורות עדיף ליה דלעולם אנו אומרין דרישא וסיפא יהיו שוין דממה שאיירי הרישא בוודאי איירי בסיפא ואין לחלק בין רישא לסיפא היכא דלא נזכר בהדיא וק"ל ובנ"י משמע שהיה גורס כאן ולר"י מ"ש רישא ומ"ש סיפא וכתב דלר"ל לא קשיא דיש לחלק בין נימוח ללא נימוח וכמ"ש כאן ע"ש:
שם ברש"י בד"ה ולר"ל מ"ש רישא כו' מכלל דמודה בעיגול דבטל משום הפסד מועט ר"ל דאע"ג דלא הוי אלא הפסד מועט אפ"ה בטל וה"ק מודה בעיגול דבטל משום הפסד מועט לבדו דאין לנו חילוק בין הפסד מועט למרובה וכ"כ רש"ל:
שם בתו' בד"ה רבי יהודה לטעמי' כו' ועוד נראה דאפילו קמח ביין שצונן הוא ואין טעם מתפשט בטיל וכו' ולכך אפילו כשנעמידנו בקמח לא יתיישב ומסיק אלא התם ברותח איירי ר"ל הא דהתם חיטין בחיטין לא בטיל איירי בתבואה ואיירי ברותח דאז מתפשט הטעם בהם וחיטין בשעורין בטיל טעם דידהו ואיסור גופא זורקן מביניהם אבל אין לומר דאיירי בקמח דא"כ היה קשה חיטין בשעורין הוי חד מין מאחר דאזלינן בתר שמא אלא ודאי דאיירי בתבואה וכמ"ש וק"ל:
שם בתו' בד"ה רישא איסור לאו כו' דהא חתיכה של חטאת טהורה בחולין עדיפא אפילו מאת שדרכו לימנות כדפרישית לעיל כו' היינו שכתבו התוס' בדף שלפני זה בד"ה ר' יוחנן אומר כו' דכל הנהו דחשיב בע"ז עדיפא מאת שדרכו לימנות וחשיב התם שור הנסקל ובירושלמי מוקי לה היינו בשחוט דראוי להתכבד בו כמבואר לעיל באותו דיבור ע"ש:
שם בתוס' בד"ה אלא לר"י כו' אפילו הוה מוקי לה רבי יוחנן כשרבו תיקשי ליה כו' וא"כ למה ליה להביא פלוגתא דר"י ור"ל ה"ל לאקשויי מסתמא דברייתא דאף אם נאמר דרבו חולין אפ"ה תיקשי ליה היכי סמכינן כו' וק"ל: