אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שמיני הערל › דף עט:

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שמיני הערל · דף עט:

דף עט:

בגמ' טעמא דבעלה הוא הא אחר לא דדוקא הוא דהוא עליה מן חייבי כריתות אבל איש אחר שבא על יבמה שזקוקה לייבום דלא חייב עליה כרת לא עשאה זונה לימא תיהוי תיובתא כו' אבל אחר שבא על יבמה זו שנפלה לפני סריס בוודאי לא עשאה זונה דאינה זקוקה לייבום כלל או אפשר דאיירי במתניתין אפילו ביש להסריס עוד אח אחר בחיים שאינו סריס וממילא היא זקוקה לו ואתי הדיוק כפשוטו וק"ל:

שם ברש"י בד"ה מפני הסכנה סכנת שניהם הבן והאם כו' האלוף מהר"ר שכנא ז"ל העתיק בגמרא שלו בכאן ס"א ז"ל מפני הסכנה סכנת עצמה שמתעכב החלב בתוכה ומסתכנת ולא סכנת הולד שלא ימות על ידה עכ"ל ואותן ספרים נכונים בעיני דבהולד לית לן בה מאחר שאינו בר קיימא ודוק:

שם בתוס' בד"ה כיון דאיכא רשב"ג כו' דמשמע דפליגי איפכא ובסתם ולדות דייקו דאיירי שם בסתם ולדות מדאמר שם לרבנן דהוי בר קיימא אפילו בלא שהה דבבן ח' ליכא למ"ד בעולם לחושבו בר קיימא אפילו בלא שהה ודברי רבנן לא נזכרו בשום מקום שיחלקו עם רשב"ג רק דדייקינן מדאמר שמואל הלכה כרשב"ג מכלל דפליגי רבנן וכמו שהביאו התוס' אח"כ בדיבור זה ואנו אומרים דרשב"ג איירי בבן ח' אז ודאי יאמרו רבנן דלא הוי ולד כלל אף בשהה שלשים יום וכת"ק דרבי דהכא וכשרשב"ג איירי בסתם ולדות אז ודאי רבנן יפלגו ויאמרו דכבר קיימא חשבינן ליה ודוק:

שם בתוס' בא"ד דבבן ח' אין הלכה כמותו מדר' אבהו דהכא התוס' קאי לפירושם שפירשו לעיל דר' אבהו סובר כרבנן וקאי אליבייהו וק"ל:

שם בתוס' בד"ה עד שיהא בכולן כו' כשמטיל מים ועושה כיפה יחלוץ וייבם כו' ז"ל רש"ל בח"ש לאו דוקא דהא פשיטא מעשה קטן אינו כלום לפטור אותה לשוק אלא אייבום קאי ור"ל דמייבם אותה ואע"ג דביאת קטן אינו כביאת גדול מ"מ רשאי לקיימה עד שיגדיל ותהי' כאשתו גמורה משא"כ בחליצה שרוצה לפטור אותה לשוק בזה וק"ל:

שם בתוס' בא"ד ואפילו אם יולדו כל הסימנים לאחר מכאן אין בכך כלום כו' אין להקשות דקושיא זו היה להם להקשות גם לרבי יוחנן דאם אינו עושה כיפה מזה לבד לא איירי כדדייק לרב הונא אח"כ וכשעושה כיפה א"כ אינו לקוי במעי אמו ואין לו דין סרים חמה לשלא יחלוץ דהא דסריס חמה אינו חולץ היינו דוקא שלא הי' לו שעת הכושר י"ל דלרבי יוחנן ודאי נוכל לתרץ דכשאינו עושה כיפה הוי ודאי סרים חמה ממעי אמו שלא הי' לו שעת הכושר כשהוא עושה כיפה ויש לו סימן אחד מסימני סריס אז הוא ודאי סריס לר' יוחנן וספק סריס ממעי אמו דיינינן ליה אבל לרב הונא אינו סריס כלל אלא ביש לו כולן ולא שייך לומר בו דיהא ספק סריס חמה ממעי אמו מאחר דעושה כיפה וזה פשוט:

שם בתוס' בא"ד משמע דבכל קטנה איירי ר"מ גבי יבם ר"ל דדין זה דלעיל דיבם קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין ר"מ אמר אותו כדאיתא בהדיא לעיל בפרק הבא על יבמתו דף ס"א ע"ב ולקמן דף קי"ט ע"א ומדקדק מדאמר לקמן מתניתין דקתני דקטן מייבם דלא כר"מ ולא מתרץ דמתניתין איירי בסתם קטן ולכך מייבם ור"מ איירי בקטן סרים ולכך אינו מייבם אלא ודאי דר"מ בכל קטן איירי וק"ל:

שם בתוס' בא"ד אבל ספק סרים הוה ואע"ג שאין בו סימני סריס והינו שמא לא יביא עד רוב שנותיו והוי בכלל סריס רש"ל בח"ש ודינו בחליצה וייבום קודם רוב שנותיו אינו כדין ודאי סריס דודאי סריס אין חליצתו חליצה לפסול לכהונה ודין ספק סריס בחליצה שחלץ לפוסלה מספק דשמא יביא שערות ולא יביא סימני סריס ואזי יהא כגדול ודאי ולא סריס ומבן כ' יהי' כגדול לכ"ע וחליצתו יחשב חליצה אך כשיביא השערות קודם רוב שנותיו וק"ל ומביא ראי' ממה שפירש רשב"ם ביוצא דופן כו' ועיקר הראי' שמביא הוא דכשלא נולדו בו סימני סריס עד רוב שנותיו דיהא דינו כסריס ודאי וממילא אף שאין לקטן סימני סריס יש לחושבו כספק סריס דבגמרא אפשר לומר עד רוב שנותיו אנו ממתינין לו וכשלא נולדו בו סימני סריס אז לא יהי' דינו כסריס ולדברי רב הונא האי קטן בודאי אין בו סימני סריס דהא אינו סריס עד שיהיו בו כולן וזה אין בו כולן דהא הוא עושה כיפה וצריכין שיהא לקוי ממעי אמו כדלעיל בתוס' וממילא אין לחושבו בספק סרים אלא בשנאמר דאף שלעולם לא יולדו בו סימני סריס אפ"ה יחשב סריס בשלא יביא שערות עד רוב שנותיו ולכן מביא פירוש רשב"ם לזה ודוק ומה שמסקו אבל קודם לכן הוא קטן ויש לו דין בן ט' מכ' עד רוב שנותיו כלומר דבן ט' ויום אחד אמרינן דביאתו כמאמר בגדול כך אמרינן בזה אפילו משהגיע לכ' שנים עד רוב שנותיו והיינו בלא הביא שערות אבל אם הביא שערות חשבינן ליה כגדול אך אם הביאן קודם אזי הוה כגדול מאותה שעה שהביאן ואם הביאן לאחר כ' שנים עד רוב שנותיו אז חשיב כגדול משנת כ' ואפשר לכך נקטו התוס' ואם הביא שתי שערות מכ' ורש"ל בח"ש שכתב דלאו דוקא קאמר מכ' אלא אפילו מכ' קאמר קאי אמה שאמר מתחילה ויש לו דין בן ט' מכ' כו' וכמו שכתבתי ודוק:

שם בתוס' בד"ה כי פליגי כו' אלא בהאי לחודא חשיב סריס ופירוש דברי ר' יוחנן דאמר אפילו באחד מהן היינו שאחד מן הסימנים סגי לעשותו סרים אך שאותו סימן יהא שלא הביא שערות בזקן ובסימן זה לחודא סגי ולא באחר דהא ר' יוחנן לא פליג כ"א בשלא הביא והוא סובר דבאחד מהן סגי ואילו הביא שערות בזקן מודה ר"י דעד שיהא בכולן ודוק ומביא ראיה לפרש לשון באחד מהן דוקא באחד מיוחד ולא באיזה מהן שיהי' שכן מצינו באילו טריפות כו' וק"ל ומיהו בקיצור פסקי הרא"ש מבואר דר' יוחנן סובר בלא הביא ב' שערות בזקן דצריכין עוד סימן אחד לעשותו סריס ע"ש וזה בפשיטות נגד דברי התוספות:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה