אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שמיני הערל › דף עז.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שמיני הערל · דף עז.

דף עו:

בגמ' מיד ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא כו' וכתיב יתרא הישמעאלי ר"ל דבדברי הימים כתיב ואביגיל ילדה את עמשא ואבי עמשא יתר הישמעאלי ד"ה א' ב' ומזה מבואר בהדיא דאבי עמשא הי' חתן ישי שהוא בא אל אביגיל בת נחש ונ"ל דיתרא חגר חרבו כישמעאל דבו כתיב פעם ישמעאל ופעם ישראל ומה שאמר מיד ועמשא בן איש כו' ר"ל מיד שרצו להכריז עליו אזי נדרש דרש דיתרא הישראלי וק"ל אך מלשון התוס' משמע דעמשא הוא שחגר חרבו כישמעאל ולפי"ז נצטרך לומר דלשון ישמעאלי וישראלי קאי אעמשא אך דלשון הפסוק בד"ה ודאי לא משמע הכי ומ"מ כבר נראה בעיני להגיה בדברי התוס' וליכתוב יתרא במקום עמשא דסיימו שהרי בת ישי נשא כו' וכמבואר בהדיא בד"ה א' ב' דיתרא נשא בת ישי ונצטרך לומר דקאי איתרא והל"ל שהרי אביו נשא בת ישי לכך נראה פשוט להגיה בתוס' תיבת יתרא במקום תיבת עמשא ונפרש דקאי הדרש איתרא ואז א"ש ודוק וכן משמע להדיא בנ"י:

שם בגמ' ומי מיהמן והאמר ר' אבהו א"ר יוחנן כל ת"ח שמורה הלכה כו' שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים ז"ל הנ"י על הא דפירש"י ז"ל דמשום דבית דינו קיים לא משקר הקשו ז"ל דח"ו לא חשדינן לת"ח שמשקר אלא חיישינן שמתוך שנושא ונותן בהלכה כדי לקיים את דבריו אומר בדדמי כסבור שקיבל כן מרבו וכי איתא לרבו קיים ודאי דייק שפיר ולא אמר אפילו בדדמי עכ"ל נ"י ע"ש:

שם בגמ' הכא תרגמו כל כבודה בת מלך פנימה כו' רש"ל בת"ש כתב דאין הפירוש שבנות עמון ומואב לא היו יוצאות דהרי דרכן לצאת מן הבית אפילו לזנות כו' ע"ש ואני אומר דאף שהי' דרכן לצאת והיו יצאנות מ"מ אינו ראוי להוכיחן על שלא יצאו דבזה שלא יצאו עשו שלא כהוגן אדרבה יפה עשו דראוי לנשים לישב פנימה כמו שמצינו בקרא דכל כבודה וכו' וכן שרה נשתבחה בזה שלא יצאה מן האוהל ולכך ודאי אין להוכיחן על זה שלא יצאו כנגדן דמדרך הצניעות הוא שלא יצאו ומה שדרכן לצאת בזה אין עושין כהוגן ולכך בפשיטות נ"ל דנפרש כפשוטו וכמשמעות הגמ' ולא כדברי רש"ל וק"ל:

שם בגמ' עלי ועליך נאמרו שני מקראות הללו ז"ל רש"ל פירש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית נ"ל עכ"ל ואני אומר דא"א לומר כן שהרי שניהם כתובים בפסוק אחד ואפשר לומר דר"ל מקרא דעמוני ומואבי מקרא על דבר אשר לא קדמו כו' דמשני הפסוקים נדרש היתירא לנקיבות ואף שפליגי תנאים בהדרשות מי שדרש עמוני ומואבי לא דרש פסוק דעל דבר אשר לא קדמו וכן להיפוך מ"מ שפיר קאמר הכא דנדרשו עליהם שני מקראות הללו דמ"מ נדרשו שני המקראות לשני התנאים לחד תנא נדרש הפסוק הראשין ולחד תנא נדרש הפסוק השני ודוק:

שם בגמרא דיליף מכ"ג באלמנה ר"ל דכמו כ"ג שאינו ראוי בה ובתו פסולה אע"ג שהוא כשר לבא בשאר קהל מכ"ש עמוני שנשא עמונית דבתו פסולה שהרי הוא אינו ראוי לבוא בקהל וק"ל:

שם בתוס' בד"ה אם קודם מעשה אמרה כו' כגון עמשא שהיה צריך לאותה הוראה כו' כבר כתבתי בזה בגמ' לעיל דנראה בעיני להגיה כגון יתרא שהיה צריך כו' דיתרא נשא בת ישי כמבואר בד"ה א' ב' ודרשא דגמ' קאי איתרא וכן מבואר בנ"י בעניין זה שכתב כלשון התוס' וכתב יתרא במקום עמשא ע"ש:

שם בתוס' בד"ה כתנאי עמוני כו' והא דכתיב אדומי ולא כתיב אדום אגב מצרי כתיב אדומי אבל לא שייך לומר שכתב אותו אגב עמוני ונתרץ כן גם אתיבת מצרי משום דודאי אין אומר אגב בדינים שאינן שוין משא"כ מצרי ואדומי ששוין בדינם שייך לומר גבייהו שכתוב אחד אגב חברתה אף מה שכתוב מתחלה אגב שיכתוב כן בסוף והיינו אדומי שכתוב מתחילה אגב מצרי שכתוב אחריו וק"ל:

שם בתוס' בד"ה כ"ג באלמנה וכו' אבל הכא גר עמוני דחשיב צד השוה כו' זה אמאי לא נידון לר' יוסי כו' ר"ל דהל"ל הכא דנילוף מהתם ול"ל לרבא למימר דאיירי בעמוני וישראלית הל"ל בעמוני ועמונית וה"א דפסול דנילוף מהתם מחלל ומצרי ראשון אבל אינן מקשין התוס' דנילוף לפי האמת דיהא פסול דא"כ נקשה בגמ' כשמוקי לה רבא בעמוני וישראלית דאז אפשר יכולין למילף דבתו פסולה ולמה מכשרינן אליביה אלא ודאי דזה לא קשה כלל והי' סובר דזה נלמד ממעמיו וכמבואר אח"כ בגמ' א"כ בוודאי מכ"ש דמכשיר בת עמוני ומואבית דהא אפילו לרב זכאי כשירה אלא ודאי לא באו התוס' להקשות רק דהל"ל הכי דה"א דנילוף מהתם דפסולה ולא יצטרך לאוקמי דאיירי בעמוני וישראלית ודוק וע"ז תירצו התוס' דאותו ק"ו דחלל ומצרי ראשון לא ס"ל משום דאין לעשות צד השוה מפסול כהונה ופסול קהל כו' והלכך לא הי' אפשר לרבא לומר אותו ק"ו דא"כ אף לפי מה דמוקי לה בעמוני וישראלית יקשה פשיטא דכשר מהיכי תיתי לפוסלה דמחלל ומצרי ראשון לא אתי לכן אמר הק"ו דאלמנה לכ"ג דאותו ק"ו קאי לפי האמת ודוק:

שם בתוס' בא"ד דגר חשוב ברוב קהל לרבנן כדפרישית ר"ל לר' יוסי דפליג על ר"י ובזה מתורץ הא דאמר דאין להקשות דנילף שפוסל בביאתו גר כו' ומסיק ועוד דאיכא למיפרך דמה להנך שכן זרעם פסול תאמר בגר שבתו כשרה ואין להקשות דנימא גר עמוני יוכיח שבתו כשרה ופוסל בביאתו וכ"ת מה לגר עמוני דאינו ראוי לבא בקהל חלל יוכיח וצריכין לפרוך הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל משא"כ גר וא"כ הרי זה תירוץ הראשון של תוספות די"ל דהתוס' כתבו התירוץ הזה לדעת רשב"ג דסובר דגר עמוני אינו פוסל בביאתו וכמו שכתבו התוס' בדיבור שאחר זה ולשאר התנאים נאמר התירוץ הראשון ודוק:

שם בתוס' בא"ד אבל קשה דמחזיר גרושתו ויבמה לשוק נילוף שיפסלו בביאתן כו' ר"ל שיפסלו מתרומה דבי נשא דגרושה כבר פסולה לכהן וזה קאי לר"ע דסובר דזרעו פסול דס"ל דחייבי לאוין כחייבי כריתות כדלעיל בפרק החולץ דף מ"ד ע"א ולקמן בפרק האשה רבה דף צ"ב ע"א: שם בתוס' בד"ה ר"ל אמר וכו' ור' יוסי דקאמר כל שזרעו פסול כו' ר"ל ור"ל ס"ל כת"ק דהתם ולא כר' יוסי:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה