בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שמיני הערל · דף עד.
בגמרא ואם איתא ניתני ערל אסור בתרומה ומותר כו' ר"ל והוי ליה לכללו בהדי טבול יום מאחר דדינו כטבול יום או הל"ל בבא באנפי נפשיה משא"כ אם ערל אסור במעשר לא שייך למיפרך דה"ל למיתני בבבא באנפי נפשיה דלא רצה ללמוד אלא דברים האסורין בעניין אחד ומותרין בשנים מאלו השלשה פרה ותרומה ומעשר משא"כ ערל דאם יהי' אסור ערל במעשר וכבר נאסר בתרומה א"כ אסור בתרתי ולכך לא רצה לחשבו וק"ל:
שם בגמ' ולא נתתי ממנו למת למת הוא דלא נתתי וכו' ואיצטריך ממנו להורות לנו דקאי על מעשר שנטמא דאפ"ה לחי דומיא דמת נתתי וכמו שפירש"י ובלא תיבת ממנו ה"א דקאי על מעשר טהור וק"ל:
שם בתו' בד"ה ה"ג בקונטרס כו' ואר"י דאי היה גרסינן כגירסת הקונטרס כו' ר"ל בברייתא ניגרוס כמו שגרס בקונטרס דפליגי במחוסר כיפורים וכ"ע מודו באונן ונכתוב ערל בהדי אונן בדברי ת"ק ובדברי יוסף הבבלי הוה ניחא הכל ואז לא נגיה כמו שהגיה רש"י דתנא דיוסף הבבלי הוא רק נגרוס יוסף הבבלי הוא כמו שגרסו הם ואע"ג שגם ת"ק סובר הכי אמר דיוסף הבבלי הוא משום שרוצה להזכיר שם התנא דסובר הכי וק"ל ועיקר מה שכתבו התוס' כאן היינו כדי ליישב גמרא דזבחים עם גירסתינו בגמ' ולא יהא קשה קושיית התוס' ולכך לא נצריך להגיה רק בברייתא ורש"י שגרס תנא דיוסף הבבלי הוא משום דלא הי' כתיב ערל בברייתא בגירסתו ודוק:
שם בתו' בד"ה חד לגופי' וכו' דאי לא כתיב ממנו ה"א דאמצות ומרורים כו' וממנו דגבי מעשר דאתי הראשון לגופי' הא דכתיב לא אכלתי באוני ממנו פשיטא דא"ש דבאותו פסוק נזכר מעשר ראשון ותרומה ומעשר שני כמבואר שם ברש"י בפ"ר והוצרך לכתוב ממנו להודיע דקאי על מעשר שני דכתיב בקרא בהדיא ממנו איירי בפרשה וק"ל:
שם בתוס' בד"ה מניין למעשר שני כו' רש"י כתב ס"ד דאסור משום דהוי כשתיי' ר"ל ואסור משום לא תוכל לאכול בשעריך דמזה נלמד איסור אכילת מעשר בטומאת עצמן כמ"ש לעיל והתוס' עדיפא להו לומר דהוי נלמד מדכתיב בהדיא לא בערתי ממנו בטמא דהוי עניינא דכתיב בפרשה בהדיא בוידוי וק"ל:
שם בתו' בד"ה תהא להסקה כו' א"נ התם דריש ממשמרת דלא קאי אטמאה כו' במסכת בכורות דף ל"ד ע"א הקשו התוס' ג"כ כמו הכא היכי נפקא מקרא שלש תרומות טהורה ותלוייה ותירצו משום דכתיב נתתי לך משמרת תרומתי דקאי תרומותי אלך ואמשמרת דלך שייך אטמאה לרבויי להיתר הנאה ומשמרת שייך אתלוייה לומר דבעי שימור ולזה כיוונו התוס' כאן ג"כ דמשמרת דרישי אתלוייה דלא קאי אטמאה אבל לך קאי שפיר אכולהו תרומות וממילא נאמר דקאי אטמאה להתיר בהנאה דאין נראה שיתיר ספיקות בהנאה דכי איצטריך קרא למישרי ספיקא ולא ודאי טמאה ודוק: