אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שמיני הערל › דף עב:

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שמיני הערל · דף עב:

דף עב:

בתוס' בד"ה וחייבין בביעור כו' ור"ש דפטר בביכורים היינו כו' כתבו זה כדי להביא ראיה דמה שנותנו לכהן אינו קרוי ביעור שהרי ר"ש דפטר כו' וק"ל:

שם בגמ' טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה נפש אשר תגע בו כו' בזבחים דף ל"ג ע"ב הקשו התוס' דמאחר דנפקא לן במסקנא דאוכלן בטומאת עצמן לוקה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו כו' ובין בטומאת הגוף ובין בטומאת עצמן איירי קרא וא"כ למאי איצטריך קרא דנפש אשר תגע בו כו' דקאי אמעשר הלא מהאי קרא דבשעריך תיפוק לן תרוייהו טומאת הגוף וטומאת בשר ומסקו ושמא הוו מוקמינן קרא דלא תוכל לאכול כו' דוקא בטמא האוכל דחמיר טפי אי לאו דכתביה קרא בעלמא ואזהרת דטומאת בשר לא הוי ידענא עכ"ל שם וכאן לא תירצו כלום בקושיא זו והניחוהו בקושיא:

שם ברש"י בד"ה והיכן מוזהר על אכילה אינו יודע וממילא שמעינן מדלא הוצרך להתודות על הטהור ש"מ ה"ק כו' ר"ל ומזה הלשון משמע דבטומאה אסור לאכלו דאל"כ מאי רבותא דקאמר לא בערתי ממנו בטמא ולמה לא מתוודה על הטהור וק"ל:

שם בתוס' בד"ה ור"ש תרומה קרינהו רחמנא כו' א"כ מהא גופא דתרומה קרינהו רחמנא כו' ר"ל מאחר דעכ"פ הוא מוכרח בקושייתו שם רבא ליתן האי טעמא א"כ ה"ל להקשות בקיצור אליבא דר"ש מאחר דהוא אוסר מעשר בשמעתין לאונן ולא ביכורים משום דתרומה קרינהו רחמנא א"כ מה"ט גופא לא נילוף ביכורים ממעשר לעניין חוץ לחומה ולמה לו להקשות מכח מאי חומרא דביכורים ממעשר כו' דאף אותה הקושיא דמאי חומרא נמי צריכין לומר דלא ילפינן מיניה מטעם דתרומה קרינהו רחמנא וק"ל:

שם בתו' בד"ה והיכן מוזהר כו' משמע דאי מזהירין מן הדין כו' ר"ל דלפי האמת דמסיק דקדשים נלמד מן היקישא דהוקש למעשר בפסוק דלא תוכל לאכול בשעריך נוכל לומר דמאותו פסוק נלמד דמעשר אסור בטומאת עצמן וכמו שדרש בגמ' כאן וכן פירש שם רש"י בפסחים דף כ"ד ע"א אבל לפי מה שרצה ללמוד ק"ו ממעשר ומביא קרא דלא ביערתי ממנו בטמא משמע ודאי דמאותו קרא רצה לדרוש איסור גבי מעשר בטומאת עצמן ודוק:

שם בתוס' בד"ה אסור לבער ממנו וכו' ולא שייך למיפרך מה למעשר שכן הדסט"ב מבואר לקמן דף ע"ד ע"ב והיינו חומרות דלעיל הבאת מקום וידוי אסור לאונן ולבער מהן בטומאה אסור ואכלו בטומאת עצמן לוקה וחייב בביעור הא הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור ע"כ לשון רש"י שם והא דלא כתבו התוס' כן בפשטא דשמעתין דרצה למילף תרומה בק"ו ממעשר י"ל דבפשטא דשמעתין נוכל לומר דהמקשן שהקשה דנילוף תרומה בק"ו ממעשר היינו לפי מה דילוף קודש ממעשר בק"ו והא דבאמת ילפינן קודש ממעשר היינו משום דכולהו איתנהו בקודש לבד מוידוי ואותו לא חשיב פירכא מאחר דמצינו דחומר קודש ממעשר בטומאה נוכל לומר דינא בטומאה אף שהוא קצת חמור ממנו בעניין אחר וכמו שמסקו התוס' כאן ולא כתבוהו כאן רק משום מאי דמסיק דיש למיפרך בתרומה ג"כ דמעשר חמור ממנו ובדעת המקשן בגמ' לא יכול להקשות דשמא הוא חשיב וידוי ג"כ לפירכא ותולה עצמו בדברי המתרץ שאמר דנלמד קודש ממעשר בק"ו וכמו שכתבתי ודוק ומה שמסקו התוס' וליכא למיפרך נמי וכו' דהוא גופא נילוף בק"ו אע"ג דאין מזהירין מן הדין וליכא למילף מלקות מכח ק"ו י"ל דכאן לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא מאחר דביכורים דינן כמעשר וביכורים קרינהו רחמנא תרומה לכן נילוף תרומה מביכורים אע"ג דכבר כתבו דבכל שמעתין לא ילפינן תרומה מביכורים היכא דאית לן ק"ו שפיר איכא למילף מאחר דיש לנו גילוי מילתא וכמו שאמר לעיל בגמ' בפרק אלמנה דף ס"ח ע"ב דמתחילה לא רצה למילף שתהא פסולה לכהנים מתרומה ואחר שדריש לכהונה ק"ו מגרושה ומקשה הא אין מזהירין מן הדין מתרץ גילוי מילתא בעלמא הוא ופירש שם רש"י דאיסור לאו ממילא ילפינן מתרומה מאחר שיש לנו הק"ו דבלאו ק"ו לא רצה למילף כהונה מתרומה ע"ש וזה הוי ממש כיוצא בו ודוק ומה שמסקו התוס' ולפי המסקנא וכו' תו ליכא למילף לאוכל בטומאת עצמו ר"ל לפי שיש לנו לפרוך דמעשר חמור במה שאסור לבער ממנו בטומאה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה שכן פנקעכ"ס כו' אבל תימא דליחשוב רביעי בקודש וחובת הקודש עיקר דבר זה הוא בגמ' דחולין דף ל"ו ע"ב ע"ש רביעי בקודש וחובת הקודש אילו שני חומרות מבוארין בחגיגה במתניתין ר"פ חומר בקודש וכן הא דאמר אח"כ דהכלי מצרף לקודש ולא לתרומה הוא ג"כ שם וזה דחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק מבואר לעיל ריש פירקין דף ע"א דבפסח דהיינו נמי קודש כתיב כל בן נכר לא יאכל בו ודרשינן בו המרת דת פוסלת ולא במעשר וכתבו התוס' לעיל בפרק מי שהיה איתא ולא בתרומה ע"ש וזה דטומאה עושה כיוצא בה לקודש כו' מבואר בפסחים דף י"ד ע"א ע"ש וזה דישנו לפני הדיבור מבואר בגמ' לעיל פ"ק דף ה' ע"ב: שם בתוס' בד"ה שכן מחפ"ז וא"ת דמעיקרא אלימא ליה כרת כו' ר"ל דהתרצן מתרץ ליה דקודש חמור מתרומה שכן הוא בכרת והוא חמור ממיתה משום דהוא וזרעו נכרת והמקשן הקשה דתרומה חמור שכן יש בה מיתה וכי שייך שיפלגו בכעין זה אם כרת חמור או מיתה חמור וק"ל:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה