בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שמיני הערל · דף עב.
בגמ' ולא מסוכרינן ביה כו' ר"ל לא מקיזין בו דם פירוש העריך בערך סכר ע"ש:
שם בגמ' הוא סבר מדנסיב לה תלמודא (קרא) דאורייתא הוא ר"ל מדקנסיב לה לימוד עליו ולשון תלמודא אינו לשון גמרא כמו שפירושו בכל מקום אלא פירוש לימודא ורש"ל בחידושיו הגיה מדקנסיב לה תלמודא קרא דאורייתא הוא ע"ש שהיה מפרש לישנא דתלמודא ר"ל גמרא ואינו כן וכמ"ש:
שם בגמ' לימא כתנאי משוך ונולד כשהוא מהול רש"ל בח"ש מחק בכאן תיבת ונולד כשהוא מהול גם ברש"י מחק כל הדיבור וע"ש שהאריך בזה:
שם ברש"י בד"ה רוח צפונית נוחה כו' וחמה זורחת נ"ל פשוט דלכך כתב רש"י כאן וחמה זורחת וכן אח"כ ולא זרחה תמה עליהם משום דסובר דעיקר עניינא מעלת רוח צפונית שמחמתו חמה זורחת והוי יום בהיר ואורה ונוח לכל וכמ"ש רש"י בעירובין דף ס"ב ע"א והטעם שפירש"י כן דקשיא ליה קושיית התוס' דאיך אמר כאן דלא נשבה להם רוח צפונית ובסוף פרק כל הגט אמר דד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולן ולזה תירץ דודאי נשבה רוח צפונית רק דלא נשבה כהלכתה שלא גרמה זריחת החמה שלא הי' להם רוח בהיר ואורה כל הארבעים שנה וע"ז אמר בגמרא שני טעמים האחד דנזופים היו ולא היו ראויין להאיר להם וטעם שני משום מעלתם שהיו מוקפים בענני כבוד ולכך לא היה אפשר שיהי' להם זריחת החמה דא"א שיזרח להם החמה בעוד שהיו מוקפים ולכך לא נשבה להם רוח צפונית כלומר לא נשבה להם כהלכתה לגרום לה זריחת החמה ודוק ולזה א"ש מ"ש רש"י איבע"א מש"ה לא נשבה כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד שהיו מקיפין ולא היתה חמה יכולה ליכנס ומ"ש בברייתא דלא נשבה להם רוח צפונית שלא הי' להם יום אורה ויום בהיר והיינו דא"א להיות להם יום בהיר ויום אורה כי היכי דלא נבדרו ענני כבוד וק"ל וזה פשיטא דרוח צפונית לא הי' אפשר לפזר ולבדר ענני הכבוד דאין בה כח לפזרם ומה שנשבה בלילה כמו שמסיק בגמ' בוודאי לא פיזרן רק שיהיה נושב כהלכתו ביום ויגרום זריחת החמה זה לא היה אפשר דא"כ היה מוכרח שיבדור ענני כבוד וכן משמע קצת מדברי רש"ל בח"ש וזה שכתב רש"י בדיבור שאחר זה לא נשבה להם רוח צפונית ביום בא לתרץ דלקמן בסמוך בגמ' מסיק דבלילה נשבה וק"ל ובזה מיושבין כל דברי רש"י בעניין זה ודוק:
שם ברש"י בד"ה בימי בן כוזיבא שמשכום גויים באונס בכרך ביתר ר"ל הגויים משכו ערלתן של ישראל באונס כדי שיהיו נראין כערלים וכ"כ רש"ל בח"ש בעניין זה ופשוט הוא:
שם בתוס' בד"ה משום דלא נשיב כו' בספרי אמר דבגנותן של ישראל סיפר הכתוב כו' בספרי אמר כן על הא דכתיב בפרשת בהעלותך ויעשו את הפסח בראשון בי"ד יום לחודש ע"ש דף י"א ע"א והא דלא הקשו התוס' קושייתם כ"א כאן היינו משום דרוצין לומר דדילמא לא עשו משום מילת זכריו ועבדיו דמעכבין אלא דאין לתרץ כן משום דכיון דלא אפשר אינה מעכבת וזה דלא אפשר מבואר כאן משום דלא נשבה להם רוח צפונית וק"ל ומה שמסקו אבל לא עשו כתקנן אלא אחד היינו לומר דמ"מ היו בניהם ערלים וכשבניו ערלים אין לו לעשות הפסח ואף אם לא עיכב את זבחו מ"מ אינו כתקנן ומ"מ בשנה שנייה עשו כתקנן דאפשר דלרוב הקהל לא היו להם עדיין בנים זכרים במדבר דהא לא היו יוצאים ממצרים רק שנה אחת וק"ל ומ"מ מוכרחין לומר דהספרי אינו סובר רק כשינוייא קמא דלא נשבה להם רוח צפונית משום דנזופין היו אבל לפי שינוייא בתרא משום דלא ניבדור ענני כבוד אדרבה זה היה מעלתם דלא נשבה להם ואין כאן גנות ודוק ואפשר דמ"מ חשוב גנות שיצטרכו זמן רב כ"כ להשהות במדבר משום עון המרגלים ולכך נצטרכו לענני כבוד וכמ"ש הרא"ם בשם התוס' בפ"ק דקידושין בפרשת בהעלותך ע"ש:
שם בתוס' בד"ה דלא נבדור ענני הכבוד לא משום דתקיפא כו' ר"ל לא תימא דהא דמשמע הכא דאילו נשבה לוא צפונית הוו מיבדרו ענני כבוד הוא משום דתקיפא אותו רוח דז"א אמת אלא אדרבה הוא נוחה וטוב לנחבלים ואילו היה תקיף לא הי' טוב לנחבלים אלא צריכין לומר דטבעו של רוח צפונית שמפזרת העננים כו' ולכך לא היה נושב רוח צפונית ומ"מ צ"ע דאיך נאמר דרוח צפונית היה מבדר ענני כבוד אילו היה נושב ולכך לא נשב בלילה כדאמר בברייתא הלא היה מפזר ענני כבוד וצריכין לומר לפירוש התוס' דנשיבת רוח צפונית בלילה אינו כמו ביום דאז אינו מועיל מה שיפזר העננים ולכך אין מטבעו לפזר העננים כשהוא נושב בלילה ודוק ומה שמסקו התוס' כדאמרינן בעיא שמעתא צילותא כו' הוא בעירובין פרק הדר דף ס"ה ע"א ושם פירש"י יומא דאיסתנא כשרוח צפונית מנשבת:
שם בתוס' בד"ה ומדבריהם גזרו עליהם והא דאמר בנגמר הדין עכן משוך בערלתו היה כו' ר"ל מדמשמיענו קרא שהיה משוך בערלתו ש"מ דמדאורייתא אסור דאל"כ מאי קאמר ומה משמיענו דהיה משוך בערלתו הלא לא היה באיסור באותו זמן ועוד דדריש ליה התם מדכתיב בעכן וגם עברו בריתי ובמצות מילה כתיב בתורה את בריתי הפר א"כ ש"מ דקרא למשוך כאילו עבר ברית מילה וממילא משמע דמדאורייתא היא עז"א דאסמכתא בעלמא הוא זה דקאמר ומפיק ליה שם מקרא וק"ל ומה שכתבתי באחרונה היא עיקר דלפירוש הראשון קשה דאף שיהא קרא ביהושע ואינו מוכרח שיהא אסור בדאורייתא כל דבריהם נקרא דברי קבלה ודוק:
שם בתוס' בד"ה מיתבי כו' אע"ג דמשוך צריך שימול מדרבנן כו' התוס' באו לתרץ דלא תיקשי לפי האמת דעכ"פ איתא בברייתא הזאת דמשוך אוכל בתרומה ובברייתא דלעיל אמר דעכ"פ צריך שימול מדרבנן (ואנן קיי"ל דאסור בתרומה) ותקשה למה אמר בגמ' תיובתא דר"ה נאמר דס"ל כברייתא דלעיל ולא קשה מזה לר"ה עז"א אע"ג דצריך שימול כו' וק"ל: