בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלשה עשר בית שמאי · דף קח:
בגמ' מאן תנא אמר רב יודא אמר רב ור' ישמעאל ברבי יוסי דאמר רב יודא אמר רב מאי דכתיב כו' כצ"ל נ"ל וכן הוא באשיר"י ור"ל הגמרא משני דתנאי דקאמר ר' אלעזר היינו רב ורבי ישמעאל ברבי יוסי וכמו שפירש"י וכן נראה פשוט וק"ל:
שם בגמ' ותיעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם צרתה יש מיאון כו' כתב רש"ל בהרי"ף והרא"ש לא גרסי צרתה אלא אהיא גופא קמבעיא ליה וכן משמע מפירש"י אבל במקצת ספרים נמצא בפירש"י להדיא דאצרה קמבעיא דכתב דוקא באיסור שנייה קמבעיא אבל באיסור דאורייתא להדיא תנן דצרתה חולצת כו' ודוק והא דבעי בגמרא אי יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה הלא אפילו בלא מצוה קיי"ל דיש מיאון לאחר מיתה דכל הפוסקים פוסקין כעולא דממאנת לזיקתו והיינו משום דנישואין הראשונים קעקרא תירץ הרא"ש בשמעתין דגבי שנייה לא נאמר הכי דהא בתו לא ממאנת לאחר מיתה כדי שתתייבם צרתה כדאמר בר יחזקאל דלעיל ה"נ אי שרית להאי שנייה אחר מיתה למאן אתי למישרי צרת בתו עכ"ל והוא מדברי הרי"ף:
שם ברש"י בד"ה שתמאן כו' אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו כו' הא דלא קתני כגון אשת אחי אביו קטנה ומת וכו' משום דא"כ גם אחיו מאביו שנפלה השתא קמיה לא היה רשאי לישאנה דגם לו הוא באיסור אשת אחי אביו וק"ל:
שם בתוס' בד"ה אלמא אתי מיאון כו' אגופא דסיפא ה"מ לאקשויי כו' ולפי האמת לא קשיא דלכך אסור להחזירה משום דאיידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה ומייתי לה כדמסיק רבה בגמרא ואפילו ר' יודא אמר שמואל נמי ס"ל סברא זאת דאסור משום דילמא אזיל ומשבש ומייתי לה אך דהוא סובר דגם במיאון דידיה אחר גט דידי' יש לאסור להחזירה מטעם זה דילמא אזיל ומשבש לה וכמו שהקשה בגמרא וסברת התרצן שמחלק ביניהם סבירא ליה לרב יודא אמר שמואל ולכך הוצרך לומר תברא וכו' ודוק:
שם בתוספות בד"ה אזיל משבש ומייתי לה וכו' רש"ל בח"ש הגיה נמי אזיל ומשבש כו' ונראה דר"ל שמציין במקשן שהקשה במיאון דידי' נמי למה יבטל גיטא דידי' ניחוש נמי דילמא אזיל כו' והוצרך לפרש כן דודאי לפי האמת לא קשיא כלל דניחוש אפילו היכא דליכא גט משום דמסתמא פייסה ולא איפייסא וכמו שמתרץ הא שבשה ולא אשתבש וכמו שפירש"י ולכך מוכרחין לומר דמציין במקשן והקשו התוס' למה מקשה ממיאון אחר גט ה"ל לאקשויי אפילו היכא דליכא גט כלל מאחר דלא ידע לתרץ הא כבר שבשה כו' ודוק ומה שמסקו התוס' דכיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן מבואר בדברי רש"ל בח"ש דלא גזרינן הא דאזיל ומשבש אלא היכא דיש עוד חשש איסורא דיאמרו העולם שהוא מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דלא גירשה דאין כאן שום חשש לא גזרינן דאזיל ומשבש ע"ש:
שם בתוס' בד"ה כגון ששילשה בגיטין כו' ולר"א ל"ל למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני ל"ל ר"ל דתנא ב' פעמים מיאנה בבעל אחד וניסת לאחר וגירשה האחר ומתרץ דרבותא קמ"ל דאפ"ה לא מיחזא כגדולה ומותרת למאן במי שיחזור וישאנה ואפילו אם נתגרשה בפעם השלישית ג"כ מותרת לחזור ולמאן אח"כ אעפ"י שנתגרשה מקודם ג' פעמים דה"ה אפילו אם נתגרשה מאה פעמים מותרת לחזור ולמאן תמיד והא דלא נקט ג' פעמים משום דתנא לאו כי רוכלא מינקט ואזיל וכן מוכרח זאת לתרץ לעולא ודוק:
שם בתוס' בד"ה לאיסור כרת התרת כו' אבל גט לא מפקיע ר"ל דמיאון של איש השני ודאי לא מפקיע גיטא דראשון הא קידושי הראשונים אינה מפקיע ומסיק דלאו קושיא הוא דאף שאין המיאון מפקיע אלא קידושי השני אפ"ה מותרת לחזור לראשון דמאחר שאין קידושי השני קידושין א"כ לא היתה אשתו כלל רק דזונה היתה כאילו זינתה אחר הגירושין וממילא מותרת לחזור לו וק"ל:
שם בתוס' בא"ד דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו אשת אחיו היינו שהיא מותרת בקרוביו ורשאי להינשא לאחי בעל הראשון שגירשה דמיאון השני ביטל הגירושין לגבי אחיו דמודה רב בזה וכמו שמבואר לקמן בסמוך בגמרא וא"כ ממילא מתיר המיאון לאיסור כרת דלאותו שמותרת מתקריא אשת אחיו ואחות אשתו היינו שהוא מותר בקרובותיה ע"י מיאון הזה וק"ל:
שם בתוס' בד"ה יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא האי באחיו הוא תחת תיבת במקום מצוה דקאמר בגמ' ור"ל מאחר דנפלה לפניו מכח שהיתה דבוקה באחיו שהיתה אשת אחיו ונפלה עכשיו לפניו לייבם א"כ מיבעיא ליה אם יש מיאון לאחר מיתה ותמאן השתא וכו' וק"ל וממה שמסיק אח"כ בדיבור זה נראה בהדיא שגירסת התוס' הוא בגמ' ותתייבם צרתה וכמ"ש לעיל בגמ' בזה ודוק: