בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלשה עשר בית שמאי · דף קח.
בגמרא ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה ר"ל אין אתה צריך למיאון גדול מזה דגם זה הוי מיאון אבל ודאי דמיאונין דלעיל עדיפי ממיאון זה וק"ל:
שם בגמרא לר' אליעזר נמי אי לאו אשתו היא מיאון נמי לא תיבעי ומשני אלא בכדי תיפוק ליה ר"ל וכי שייך לומר שתיפוק בכדי בולא כלום וק"ל:
שם ברש"י בד"ה אצל חנוני דליכא אלא חנוני ר"ל ואין כאן אלא אחד שמיאנה בפניו ומיהו נראה דמסתמא איירי כשהיה עוד אחד עומד מרחוק וראה שמיאנה דעכ"פ צריכין עדות שמיאנה וכמ"ש לעיל בסמוך בדף שלפני זה בתוס' וק"ל ודברי תשובת ר' יודא מינץ מבוארין בהדיא דלא כמו שכתבתי וכמו שהביאותיו לעיל בזה העניין גופא:
שם בתוס' בד"ה מחמת בני אדם כו' ותימא דא"כ תפשוט הא דבעי לעיל כו' אין להקשות דממה תפשוט דממתניתין ליכא למיפשט דהא אפשר לפרשה כדפירשה אביי בר אבין ואם בא לומר דתפשוט מדר' יודא אמר שמואל כפי פירושו למתניתין הלא באמת פשיט ליה לעיל מדר' יודא אמר שמואל דאמר בהדיא דהלכה כר' יודא בן בתירא וי"ל דעדיפא למיפשט מדר' יודא דהכא דמדקדק שפיר דהלכה כמותו בקידושין דהא אפילו בגילוי דעת שרוצה להינשא סגי והוי מיאון משא"כ לעיל דאפשר לומר דלא קאי רק אדברי ר' יהודא בן בתירא דבנישואין רק דצריכין לומר לעיל דמסתמא אתרוייהו איתמר ודוק נ"ל: