אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שלשה עשר בית שמאי

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שלשה עשר בית שמאי

פרק שנים עשר מצות חליצה

דף קז.

ברש"י בד"ה דאיסורא דבעילת זנות אע"ג דלא שייך כלל איסורא דבעילת זנות דהא אחר הבעילה שוב אינה ממאנת וא"כ לא שייך לומר דממנעי ולא נסבי מ"מ צריכין לומר דהוא יסבור בדעתו דהעולם יאמרו דמסתמא בעלה אחר החופה ובעילתו בעילת זנות מאחר דממאנת וא"כ ממנעי ולא נסבי וק"ל:

שם בתוס' בד"ה אמר רב יהודא אמר שמואל כו' ועוד דאפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה קאמר הכא דאין תנאי כו' ר"ל והתם מסיק אביי דלא פליג רב אלא דוקא בבעל משום דאין אדם בועל בעילת זנות אבל בנכנסה לחופה בלבד פשיטא דלא פליג רב וכ"כ רש"ל בח"ש בזה. ונראה לר"י דאביי לא היה מפרש טעמא דב"ה וכו' הנה רש"ל בח"ש האריך מאוד בעניין זה ודוחק עצמו בחילוקים ולבי אומר לי שאין אנו צריכין לדבריו כלל רק שנאמר דהתוס' שכתבו דאביי לא היה מפרש כו' היינו משום דאביי לא פליג ארבה בעניין זה דאמר דבטעות אשה אחת גרידותא מודה רב ובאמת לא מצינו שם בכתובות שיהיו פליגי בו אך משמע פשוט דאביי ורבא מוקי פלוגתייהו דרב ושמואל בבעל ומיהו בטעות אשה אחת גרידותא מודה רב דהוי כאילו התנה בהדיא ובפירוש שעל מנת כן כונסה דאז ודאי יש תנאי בנישואין וכשנאמר כן אז א"ש הא דמסקו התוס' דגרסינן הכא אמר רב יהודא אמר רב דהא ודאי קטנה כטעות אשה אחת גרידותא הוא וכמבואר בגמרא דכתובות ובזה מודה רב דיש תנאי בנישואין כב"ה ולדברי רש"ל בח"ש קשה דה"ל למימר ונראה דגרסינן הכא אמר רב יודא אמר רב כו' דהוה משמע קצת כאילו בא לפלוגי על דברי ר"י אבל עכשיו שכתב וגרסינן הכא אמר רב יהודא אמר רב ודאי משמע דהכל הוא מדברי ר"י ומה שמסיק רש"ל בח"ש דכן משמע להדיא בדברי התוס' דפרק המדיר אני ראיתי ולא מצאתי רק זה ששם כתב ונראה דגרסינן אמר רב יהודא אמר רב כו' ואז אפשר לדחוק ולפרש כדברי רש"ל אבל אין שום הוכחה לפירושו משם כלל וכלל ומ"ש נ"ל פשוט:

שם בתוס' בא"ד וה"פ לפי שאין תנאי בנישואין אין רגילות שיתבטלו כו' אע"ג דבקידושין נמי קאמר שמואל דאין רגילות שיתבטלו הקידושין מחמת תנאי וכמ"ש התוס' לעיל מזה א"כ ממילא גם מן האירוסין לא תמאן דאם תמאן ודאי לא אתי למימר דמחמת תנאי נתבטלו דהא אין רגילות ומחמת קידושי קטנה נמי לא ידעי וא"כ יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט וכמו שמסקו התוס' באין תנאי בנישואין י"ל דמ"מ פשיטא הוא דבקידושין רגילות יותר להתבטל בתנאי מבנישואין וסובר ב"ש דבקידושין לא גזרינן דהעולם יתלו בתנאי ולא יאמרו דא"א יוצאה בלא גט ודוק:

שם בתוס' בד"ה דאי אמרת תמאן כו' ואר"י דמ"מ שמיט ואכיל אפילו הזמורות כו' כנ"ל להגיה וא"ש אח"כ הלשון של תוספת ודלא כרש"ל בח"ש דודאי שייך אכיל בזמורות גם בקרקע שייך והיינו שיחפור בקרקע ויקח העפר לצורכו והיינו אכילתה וק"ל:

דף קז:

בגמ' אלמא משעת נפילה נראית ככלתו דאין לומר דילמא אסורה לאביו משום דס"ל כרב אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו וממילא נשארה כלתו מבנו הראשון דא"כ למה אמר דאסורה לאביו הלא אסורה לכ"ע מאחר דעדיין יש עליה זיקת הבעל ואי חלץ לה ודאי אסורה לאביו דהוי חלוצת בנו ומילתא דפשיטא הוא וק"ל:

שם בגמ' בעלת הגט כיון דאיתסר לה לחד לא איתסר להו לכולהו ר"ל בתמיה ורש"ל בח"ש הגיה בעלת הגט לאו כיון דאיתסר לה לחד איתסר כו' וא"צ להגיה:

שם בגמ' ר"א אומר אין מעשה קטנה כלום כו' עניינא בפני עצמו הוא ולא פליג עם תנאים שלפני זה רק משמיענו דקטנה יתומה אינה כאשתו כלל וכמבואר בברייתא בגמרא וק"ל וממ"ש הרשב"א בנ"י בפירוש דאינה צריכה למאן משמע שפליגי שפיר ע"ש:

שם בתוס' בד"ה תרי קיטרי עבדו ביה כו' ומשני רב חסדא הדא אמרה כו' כצ"ל ור"ל דמשני דממעשה זאת נלמד דקטנה שעברה ומיאנה מן הנישואין אפילו שלא בפניו מיאונה מיאון רק דלכתחילה אין מניחין אותה למאן משום גזירה דלעיל וממילא לא קשיא כלל איך אנו מתירין ערוה שלו דמן הדין מותרת וק"ל:

שם בתוס' בד"ה מכשירין בשנים ה"ה בחד כו' ר"ל דלענין דין מיאון שיהא המיאון מועיל סגי בחד אך שצריכין עדות שמיאנה לכך קאמר שנים ומיהו אם מיאנה בפני אחד ואחד עמד מרחוק וראה שמיאנה אף שהיא לא כיוונה למאן בפני אותו העומד מרחוק מיאונה מיאון אבל כשאין שם אלא ע"א שמיאנה נראה פשוט דלא מהני אף שמיאנה בפניו והוא מודה בזה שמיאנה נ"ל ואח"כ ראיתי בתשובת מהר"ר יודא מינץ סימן י"ג דף ק"ט עמוד א' שכתב וז"ל ואפילו לא מיאנה אלא בינו לבינה והבעל מודה דמיאנה בו מיאונה מיאון כיון דמיאון בשנים דלא בעינן ב"ד והאי דבעינן שנים לא בעינן אלא בשביל עדות ומביא ראיות הרבה לזה והוא מלשון אור זרוע הגדול ומביא ראיה מלקמן דשגרה בעלה אצל חנוני דלא היה אלא חנוני ואפ"ה מיאונה מיאון ע"ש באורך:

דף קח.

בגמרא ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה ר"ל אין אתה צריך למיאון גדול מזה דגם זה הוי מיאון אבל ודאי דמיאונין דלעיל עדיפי ממיאון זה וק"ל:

שם בגמרא לר' אליעזר נמי אי לאו אשתו היא מיאון נמי לא תיבעי ומשני אלא בכדי תיפוק ליה ר"ל וכי שייך לומר שתיפוק בכדי בולא כלום וק"ל:

שם ברש"י בד"ה אצל חנוני דליכא אלא חנוני ר"ל ואין כאן אלא אחד שמיאנה בפניו ומיהו נראה דמסתמא איירי כשהיה עוד אחד עומד מרחוק וראה שמיאנה דעכ"פ צריכין עדות שמיאנה וכמ"ש לעיל בסמוך בדף שלפני זה בתוס' וק"ל ודברי תשובת ר' יודא מינץ מבוארין בהדיא דלא כמו שכתבתי וכמו שהביאותיו לעיל בזה העניין גופא:

שם בתוס' בד"ה מחמת בני אדם כו' ותימא דא"כ תפשוט הא דבעי לעיל כו' אין להקשות דממה תפשוט דממתניתין ליכא למיפשט דהא אפשר לפרשה כדפירשה אביי בר אבין ואם בא לומר דתפשוט מדר' יודא אמר שמואל כפי פירושו למתניתין הלא באמת פשיט ליה לעיל מדר' יודא אמר שמואל דאמר בהדיא דהלכה כר' יודא בן בתירא וי"ל דעדיפא למיפשט מדר' יודא דהכא דמדקדק שפיר דהלכה כמותו בקידושין דהא אפילו בגילוי דעת שרוצה להינשא סגי והוי מיאון משא"כ לעיל דאפשר לומר דלא קאי רק אדברי ר' יהודא בן בתירא דבנישואין רק דצריכין לומר לעיל דמסתמא אתרוייהו איתמר ודוק נ"ל:

דף קח:

בגמ' מאן תנא אמר רב יודא אמר רב ור' ישמעאל ברבי יוסי דאמר רב יודא אמר רב מאי דכתיב כו' כצ"ל נ"ל וכן הוא באשיר"י ור"ל הגמרא משני דתנאי דקאמר ר' אלעזר היינו רב ורבי ישמעאל ברבי יוסי וכמו שפירש"י וכן נראה פשוט וק"ל:

שם בגמ' ותיעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם צרתה יש מיאון כו' כתב רש"ל בהרי"ף והרא"ש לא גרסי צרתה אלא אהיא גופא קמבעיא ליה וכן משמע מפירש"י אבל במקצת ספרים נמצא בפירש"י להדיא דאצרה קמבעיא דכתב דוקא באיסור שנייה קמבעיא אבל באיסור דאורייתא להדיא תנן דצרתה חולצת כו' ודוק והא דבעי בגמרא אי יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה הלא אפילו בלא מצוה קיי"ל דיש מיאון לאחר מיתה דכל הפוסקים פוסקין כעולא דממאנת לזיקתו והיינו משום דנישואין הראשונים קעקרא תירץ הרא"ש בשמעתין דגבי שנייה לא נאמר הכי דהא בתו לא ממאנת לאחר מיתה כדי שתתייבם צרתה כדאמר בר יחזקאל דלעיל ה"נ אי שרית להאי שנייה אחר מיתה למאן אתי למישרי צרת בתו עכ"ל והוא מדברי הרי"ף:

שם ברש"י בד"ה שתמאן כו' אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו כו' הא דלא קתני כגון אשת אחי אביו קטנה ומת וכו' משום דא"כ גם אחיו מאביו שנפלה השתא קמיה לא היה רשאי לישאנה דגם לו הוא באיסור אשת אחי אביו וק"ל:

שם בתוס' בד"ה אלמא אתי מיאון כו' אגופא דסיפא ה"מ לאקשויי כו' ולפי האמת לא קשיא דלכך אסור להחזירה משום דאיידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה ומייתי לה כדמסיק רבה בגמרא ואפילו ר' יודא אמר שמואל נמי ס"ל סברא זאת דאסור משום דילמא אזיל ומשבש ומייתי לה אך דהוא סובר דגם במיאון דידיה אחר גט דידי' יש לאסור להחזירה מטעם זה דילמא אזיל ומשבש לה וכמו שהקשה בגמרא וסברת התרצן שמחלק ביניהם סבירא ליה לרב יודא אמר שמואל ולכך הוצרך לומר תברא וכו' ודוק:

שם בתוספות בד"ה אזיל משבש ומייתי לה וכו' רש"ל בח"ש הגיה נמי אזיל ומשבש כו' ונראה דר"ל שמציין במקשן שהקשה במיאון דידי' נמי למה יבטל גיטא דידי' ניחוש נמי דילמא אזיל כו' והוצרך לפרש כן דודאי לפי האמת לא קשיא כלל דניחוש אפילו היכא דליכא גט משום דמסתמא פייסה ולא איפייסא וכמו שמתרץ הא שבשה ולא אשתבש וכמו שפירש"י ולכך מוכרחין לומר דמציין במקשן והקשו התוס' למה מקשה ממיאון אחר גט ה"ל לאקשויי אפילו היכא דליכא גט כלל מאחר דלא ידע לתרץ הא כבר שבשה כו' ודוק ומה שמסקו התוס' דכיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן מבואר בדברי רש"ל בח"ש דלא גזרינן הא דאזיל ומשבש אלא היכא דיש עוד חשש איסורא דיאמרו העולם שהוא מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דלא גירשה דאין כאן שום חשש לא גזרינן דאזיל ומשבש ע"ש:

שם בתוס' בד"ה כגון ששילשה בגיטין כו' ולר"א ל"ל למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני ל"ל ר"ל דתנא ב' פעמים מיאנה בבעל אחד וניסת לאחר וגירשה האחר ומתרץ דרבותא קמ"ל דאפ"ה לא מיחזא כגדולה ומותרת למאן במי שיחזור וישאנה ואפילו אם נתגרשה בפעם השלישית ג"כ מותרת לחזור ולמאן אח"כ אעפ"י שנתגרשה מקודם ג' פעמים דה"ה אפילו אם נתגרשה מאה פעמים מותרת לחזור ולמאן תמיד והא דלא נקט ג' פעמים משום דתנא לאו כי רוכלא מינקט ואזיל וכן מוכרח זאת לתרץ לעולא ודוק:

שם בתוס' בד"ה לאיסור כרת התרת כו' אבל גט לא מפקיע ר"ל דמיאון של איש השני ודאי לא מפקיע גיטא דראשון הא קידושי הראשונים אינה מפקיע ומסיק דלאו קושיא הוא דאף שאין המיאון מפקיע אלא קידושי השני אפ"ה מותרת לחזור לראשון דמאחר שאין קידושי השני קידושין א"כ לא היתה אשתו כלל רק דזונה היתה כאילו זינתה אחר הגירושין וממילא מותרת לחזור לו וק"ל:

שם בתוס' בא"ד דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו אשת אחיו היינו שהיא מותרת בקרוביו ורשאי להינשא לאחי בעל הראשון שגירשה דמיאון השני ביטל הגירושין לגבי אחיו דמודה רב בזה וכמו שמבואר לקמן בסמוך בגמרא וא"כ ממילא מתיר המיאון לאיסור כרת דלאותו שמותרת מתקריא אשת אחיו ואחות אשתו היינו שהוא מותר בקרובותיה ע"י מיאון הזה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא האי באחיו הוא תחת תיבת במקום מצוה דקאמר בגמ' ור"ל מאחר דנפלה לפניו מכח שהיתה דבוקה באחיו שהיתה אשת אחיו ונפלה עכשיו לפניו לייבם א"כ מיבעיא ליה אם יש מיאון לאחר מיתה ותמאן השתא וכו' וק"ל וממה שמסיק אח"כ בדיבור זה נראה בהדיא שגירסת התוס' הוא בגמ' ותתייבם צרתה וכמ"ש לעיל בגמ' בזה ודוק:

דף קט.

בגמ' ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה כתבו התוס' לעיל בפ"ב דף י"ח ע"א דר"ל תמתין הקטנה מלבעול עד שתגדיל (וכמו שפירש"י כאן ודלא כפירש"י לעיל) אבל בקטנות אסור לבעול אע"ג דסובר אין זיקה דמכוער הדבר כיון דבהאי ביאה לא מיפטרה גדולה עכ"ל וק"ל:

שם בגמ' מיאון דמצוה שאני ראיתי מקשים למה הוי מיאון דמצוה הלא ס"ל לבר קפרא דחליצה עדיפא מייבום א"כ למה מלמדין למאן יחלוץ את הגדולה תיכף ובאמת נ"ל דלא קשיא דבזה דחליצה עדיפא מייבום איכא פלוגתא דאבא שאול ורבנן בהחולץ דף ל"ט ע"ב ובסמוך מייתי לדברי אבא שאול וממילא נוכל לומר בפשיטות דר"א דמתניתין ס"ל כרבנן דאבא שאול דייבום עדיפא אבל במיאון דלא מצינו שום פלוגתא ובודאי הסברא נותנת דכ"ע יודו ויאמרו דטוב להתרחק מן המיאונין לכך לא היה יכול לתרץ דר' אליעזר פליג בזה ודוק:

שם בגמ' לשם אישות עיין במ"ש התוס' בזה לעיל בהחולץ דף ל"ט ע"ב ובמה שכתבתי שם עליהם בכתבי:

שם ברש"י בד"ה קטנה שהשיאה אביה כו' וקיבל אביה גט כדאמר בפרק נערה שנתפתתה כו' ראיתי בתשובת מהר"ם פדואה סימן נ"ח דף ס"א ע"א ע"ב שהקשה בזה דהלא ראינו בכל מקום שאין זכות לאב בבתו אחר שנשאת כו' ומביא ראיות הרבה דמדברי רש"י בעצמו נראה דאף לענין גיטא אין לאביה רשות בה אחר שנשאת ותירץ דיש לחלק ולומר דדוקא בנערה אמרינן דגיטין וקידושין בהדדי ואין לאביה רשות בה אחר שנישאת אבל בקטנה נאמר הואיל וקיבל האב הקידושין בקטנותה גם גיטה יכול לקבל לכל הפחות אף הוא ואפשר שיסבור הוא ולא היא אבל בקידושין ודאי אין לאב רשות אחר הנישואין אפילו בקטנה ומסיק וא"ת מי דחקו לרש"י לומר כן ותירץ דלשון המשנה דוחקתו דהוה ליה למימר קטנה שהשיאה אביה כיתומה בחיי האב ונתגרשה והחזירה כו' דאם יהיה הדין דהיא דוקא תקבל גיטה ולא אביה דתיכף אחר הנישואין היא כיתומה שלא יוכל האב לקבל גיטה והיה הפירוש נכון כהלכה כו' אלא ע"כ התנא בא להודיע לנו דאף בנישואין יכול גם האב לקבל גט לכך הקדים לומר ונתגרשה ואח"כ אמר כיתומה בחיי האב להשמיענו שלעניין גט אינה כיתומה אלא גם האב יכול לקבל הגט ואף כי רש"י מביא ראיה מפרק נערה שנתפתתה והתם מיירי בנערה ארוסה מביא ראיה בלבד ששייך קבלת הגט באב אבל אינו מביא שהדין הוא כך בנישואין עכ"ל והוא האריך בלשונו שם ואני קצרתי והפכתי קצת דבריו כדי לתפוש עניינו בקיצור לשוני:

שם בתוס' בד"ה ויתרחק מן המיאונין כו' עד שיביאו ראיה שהיא בוגרת כו' כתב רש"ל בח"ש דלאו דוקא בוגרת אלא ר"ל גדולה קאמר וכן בפסקי תוס' כתיב גדולה עכ"ל:

דף קט:

בגמ' בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פירוש בערוך שלף דר"ל הנתק מזה להנעץ לזה כלומר עזוב הלוה ותפוש הערב עכ"ל והיינו כלישנא אחרינא דרש"י:

שם בתוס' בד"ה אתיא רדיפה כו' דלא הוי נפקא לן מההוא קרא בפ"ק דקידושין כו' ר"ל דבפ"ק דקידושין בא ללמוד ג"ש דרדיפה רדיפה דהבאת שלום אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ובזה מתורץ דלא היה יכול להביא קרא דהאיש החפץ חיים דשם לא נזכר שכר העולם הבא והוא רצה ללמוד שם שכר עוה"ב לכך הוצרך להביא קרא דכתיב צדקה וכבוד דדרשינן ליה לשכר העוה"ב ג"כ וק"ל וא"צ להגיה מה שהגיה רש"ל בח"ש:

שם בתוס' בד"ה מהו דתימא אית ליה אגרא כו' ועוד קשה לר"י הרי אחר דר"מ למד לפניו כו' קושיא זו קאי על גמרא דיומא ואמר דעל אותה גמרא קשיא מדשמעתין ומן הא דר"מ למד לפני אחר כו' וק"ל:

שם בתוס' בד"ה אחוזי חרב משמע ליה מזויינין בדין התוס' הוצרכו לפרש כך לפי פירושם שפירשו ששים גבורים על ישראל ולא על סנהדרין א"כ היכן מצינו דיינים בקרא לכן פירשו דמשמע ליה מזויינין בדין ומביא ראיה דדרשינן חרב על הדין דדרשינן בסנהדרין מויחגור דוד כו' ומסיק ואע"ג דבתורה כתיב חגור כו' ואפ"ה דריש חרבו דדוד בסנהדרין דקאי על הדין אף שכתוב בו לשון חגורה ומכ"ש דנידרש חרב דהכא על הדין דלא כתיב לשון חגורה גביה וכ"כ רש"ל בח"ש בהא וכתבתי בסוף דברי ע"ש:

דף קי.

ברש"י בד"ה כונס שאינה בת חליצה כו' מוציא בגט כשם שנכנסה ברמיזה כך תצא ברמיזה כו' לא היה צריך לכתוב הטעם דמוציאה בגט מכח טעם זה דכשם שנכנסה ברמיזה דאף אם היו קידושין שלה קידושין גמורין אפ"ה יכול להוציאה בגט הפקח הזה דלא בעינן דעת אשה בגט שהרי אפילו פיקחית בעל כרחה מוציאה וכמ"ש רש"י עצמו בדף זה ע"ב ונראה דצריכין לומר דרש"י כתב כן לרווחא דמילתא דאפילו אי בעינן דעת אשה בגט הכא לא צריכין דכשם שנכנסה ברמיזה כו' ודוק:

סליק פרק בית שמאי

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה