אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שלישי ארבעה אחין › דף לה.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שלישי ארבעה אחין · דף לה.

דף לד:

ברש"י בד"ה וגזור רבנן קטנה כו' וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא ר"ל דלא שכיח גיורת קטנה ושתהא מונה קודם שנתגיירה דתרתי אלו לא שכיחא אבל ודאי זנות דקטנה לבד שכיחא דהא גזרו בקטנה ישראלית וגיורת גדולה שכיח דהא קאמר אח"כ גיורת ומשוחררת דשכיח בהו זנות ליגזור ודוק או אפשר דקטנה גיורת לבד ג"כ לא שכיחא וק"ל:

שם ברש"י בד"ה נפסלו מתרומה כו' ומעיקרא פרכינן הכי ואימא כו' מתרץ בזה מאחר דחייבי כריתות אינו נלמד בפירוש מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה רק דממילא נדרש ממנו. א"כ מאי פריך מתחלה ואימא חייבי כריתות הלא באמת ממועט ממילא מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה כמ"ש רש"י עז"א דמעיקרא פרכינן ואימא דוקא חייבי כריתות כו' ודוק:

שם בתו' בד"ה אשה מזנה מתהפכת וכן גיורת כו' באו לתרץ בזה דלא תיקשי הניחא שבויי' דאינה צריכה להמתין דמסתמא מתהפכת דהוא בא עליה בזנות אבל גיורת ומשוחררת משמע ודאי אפילו אית להן בעלים מתיר ר' יוסי לישא מיד וביאתן אינה נחשבת בזנות ומהיכי תיתי שתתהפך עז"א דכן גיורת ומשוחררת נמי מתהפכת כיון דדעתה לגיורי ולאשתחרורי דאפשר דשמעה מאדונה שרוצה לשחררה כדאמר בגמרא וע"ז מסיק אבל יוצאת בשן ועין מודה בה ר' יוסי ר"ל באם יש לה בעל בעודה שפחה דל"ה ביאת זנות בודאי מודה בה ר' יוסי דאז אינה מתהפכת דאין שום טעם שתתהפך אבל ביוצאת בשן ועין ואין לה בעל דאז הוי בעילת זנות בוודאי מתהפכת אף שאין דעתה שתשתחרר מאחר שאין בזה שום טורח ובעילתה בזנות אינה רוצה שתתעבר וכמ"ש רש"י כנ"ל לפרש דעת התו' ודוק:

שם בתו' בד"ה אעפ"י שמותרת לבעלה כו' פי' הקונטרס טעמא בשמעתין משום בת כהן כי תהי' לאיש זר אין זה רש"י שלפנינו דהא רש"י שלפנינו מפרש דנלמד מכי תהי' אלמנה וגרושה ואותו פירוש הקונטרס שהי' לפני התו' סובר דלא מרבינן מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה אלא גוי ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בשום מקום אבל לא מרבינן מיניה חייבי כריתות דיש להם אלמנות וגירושין במקום אחר וסובר אותו פירוש הקונטרס דשפיר נלמד מקרא דכי תהי' לאיש זר דמ"מ לא גרע חייבי כריתות מגר עמוני כו' ואע"ג דכתיב כי תהיה הנך דאית בהו הוי' כלומר הנך דקידושין תופסין בהו וכמ"ש רש"י לפנינו מ"מ סובר רש"י שלפני התו' דמרבינן ג"כ חייבי כריתות ולשון כי תהי' בא לרבות אפילו הנך דתפסי בהו קידושי חשיב זונה וכ"ש היכי דלא תפסי בהו קידושין כגון חייבי כריתות ודוק וכ"כ בח"ש אלא שדבריו אינם מבוארין כ"כ ע"ש:

שם בתו' בא"ד דלכהונה נמי אסורות מק"ו כו' באו לתרץ בזה דלא תאמר הא בהאי קרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר איירי לענין תרומה דכתיב ובת כהן כי תהי' לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל וא"כ מהיכי תיתי לחייב את בעלה כהן מפסוק זה עז"א דלכהונה אסורות מק"ו כו' וכדי שלא תאמר הא אף דנלמד מק"ו הא אין מזהירין מן הדין ואין לוקין על מילתא דאתיא בק"ו עז"א דלא חשיב לה התם אזהרה מן הדין כו' וק"ל:

שם בתו' בא"ד ואי פסולות מקרא דבת כהן פשיטא דאין לחלק בין אונס לרצון ר"ל מאחר דכבר מצינו ונדרש דכשנבעלת לפסול לה כגון גר עמוני כו' דאין חילוק בין אונס לרצון וכמ"ש התו' אח"כ א"כ כשנאמר דכשנבעלת לחייבי כריתות דקידושין הויא נמי איסורא מקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר א"כ מהיכי תיתי לפלוגי בה ולימא דיהא חילוק בין אונס לרצון ולא איצטריך יותר לאשמעינן באשת איש מבשאר פסולין לה ודוק:

שם בתו' בא"ד ולפי פר"י אין פסולה זונה לתרומה מקרא דבת כהן כו' ר"ל דודאי לפירוש הקונטרס שהביא התו' א"ש דנלמד כל זונה מקרא דכי תהי' לאיש זר ואפילו חייבי כריתות שבאו עליה ועליהן נאמר היא בתרומת הקדשים לא תאכל א"כ מזה נלמד בהדיא לפוסלה מן התרומה אבל לפיר"י דאינו נקרא זר אלא שזר אצלה מעיקרא וממילא חייבי כריתות אינן נלמדין מהאי קרא וחייבי כריתות דפסולות לכהונה לבעליהן הוא דוקא משום טומאה וזונה וא"כ ממילא נקראת אפילו כשנבעלה למי שאינו זר אצלה וכמו שמבואר וא"כ ודאי אין לפסול זונה מקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר לשלא תאכל היא בתרומה כשחוזרת לבית אבי' מבעלה ישראל עז"א דלפיר"י אין פסולה כו' אלא משום דכללה קרא לזונה בהדי חללה ולכך מיפסלה לתרומה כמו חללה ודוק

סליק פרק ארבעה אחין

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה