אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שלישי ארבעה אחין

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שלישי ארבעה אחין

פרק שני כיצד

בגמרא היתה אחת מהן אסורה על אחד איסור כו' איסור מצוה ואיסור קדושה כו' לפי מה דמבואר לעיל דף כ' דאיסור קדושה היינו אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט א"א למצוא שיהי' איסור קדושה על אחד אם לא שיהי' אחד כ"ג דאיסור גרושה וחלוצה שייכי בכל האחין או אפשר למצוא הכא דהמת הי' נשוי לממזרת ואח האחד הוא ממזר וממילא היא מותרת וזקוקה לו וכדלעיל דף כ"ב ומיהו לא צריכין לכל זה דאיסור קדושה אפשר לפרש אף שהיא על שניהם כך אפ"ה שניהן חולצות והיינו משום דמדאורייתא רמיא קמיה ודוק:

שם בגמ' א"ה תלתא נמי אע"ג דיש ליישב דנקט ארבעה אחין משום סיפא היתה אחת מהן אסורה ע"ז איסור ערוה כו' מ"מ י"ל דמקשה דה"ל לתנא להשמיענו הדין דתלתא אחין דהוי רבותא טפי דאסור לבטל מצות יבמין אע"ג דחדא מינייהו לא חזיא ליבומי כלל ואי לא משמיענו אפשר למיטעי וכמ"ש התו' בפי' ראשון ומיהו לפירוש ר"י לא יתיישב הכי וצריכין לומר דהמקשה לא רצה לתרץ כך דנקטו בכל הבבא משום סיפא לבדה ודוק:

שם בתו' בד"ה א"ה תלתא נמי כו' באו לתרץ שלא תקשה הלא אמר בהדיא בגמ' וא"כ פשיטא דכ"ש בתלתא אחין דאסור וכמו שבאמת מתרץ המתרץ ומאי ס"ד דמקשה דליתני תלתא ע"ז תירצו דתלתא הוי רבותא טפי כו' ור"י תירץ דא"א לומר שמשמיענו דחיישינן למיתה כו' כן הי' דעת המקשה ודוק:

דף כו:

בגמ' מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קסברת יש זיקה דאי אין זיקה וממילא הזיקה גרועה בודאי נפטרת ג"כ בחליצה גרועה והי' די בחליצה אחת אבל כשיש זיקה והוא חשובה בזיקתה שפיר צריכה חליצה חשובה ומבואר בתו' באורך בסוגיית רש"י ע"ש:

שם בתו' בד"ה למיתה דתרי כו' כיון דחיישת למיתה דזמן מועט אע"ג דלא שכיחא והיינו משום מעלה דכפרת כל ישראל תלוייה בזה א"כ תחוש נמי למיתה דתרי ואפילו לזמן מועט וא"כ אין לדבר סוף הילכך ליכא למיעבד תקנתא להאי חששא תו' ריש מס' יומא:

שם בתו' בא"ד והא דקאמרי רבנן התם מיתה לא שכיח דבגמ' דיומא דף י"ג ע"א פריך ורבנן הא חיישי לשמא ומשני אמרי לך רבנן טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא עז"א דלא תימא דרבנן דייקי דמיתה לא שכיחא דאם יהי' דשכיחא מיתה א"כ אין לדבר סוף אלא דודאי דלא שכיחא מיתה דא"כ דהכי דייקי לא הוו דייקו כלום דהא אדרבה כשמיתה שכיחא יש לדבר סוף דהא הכא במיתה דלזמן מרובה דשכיחא יש לדבר סוף דלתרי ודאי לא חיישינן והא דקאמר התם דמיתה לא שכיחא על אותה מיתה קאמר דלא שכיחא ומטעם מעלת כפרת כל ישראל כמ"ש לעיל א"כ אין לדבר סוף וניחוש לכל מילתא דלא שכיחא וניחוש התם למיתה דתרי ותלת ואין לדבר סוף וכל זה רמזו התו' במילות קצרים דלא בא התם ביומא לדייק מיתה לא שכיחא משום דא"כ אין לדבר סוף דמזה לא הוי דייק כלום דאדרבה משום דמיתה דהתם לא שכיחא משום הכי קאמר דאין לדבר סוף כמו הכא דלתרי לא חיישינן דלא שכיחא וכמ"ש ודוק:

שם בתו' בד"ה מדקאמרת אמצעית כו' ואית ספרים דגרסי כו' קסברת יש זיקה ולפי אותה גירסא מסיים אח"כ מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קסברת חליצה פסולה צריכה לחזור כו' וכמ"ש התו' הגירסא בסוף דיבור זה:

שם בתו' בא"ד דלמ"ד אין זיקה כו' נמי אין חליצה פסולה של ראובן שכבר חלץ לאחת כו' ר"ל מדיש לפנינו חליצה חשובה ודאי דאינה מפקעת חליצה פסולה לזיקת החשובה ממנו אבל מהא דסיפא דאמצעית צריכה חליצה משניהם דייק שפיר דיש זיקה דאי אין זיקה היתה שפיר מועילה חליצה דחד מאחר דשניהם שוין ואין האחד זקוק יותר בה מהאחר והראי' שמביא התו' קאי ג"כ בענין דזיקת חדא חשובה מחברתה ולכך אפילו מ"ד אין זיקה מודה בה ודוק:

שם בתו' בא"ד דלדידי' חלץ לאחיות ולבעלת הגט כו' ר"ל דלדידי' למ"ד אין זיקה וכמ"ש התו' לפני זה בהדיא וק"ל:

שם בתו' בד"ה וחליצה פסולה כו' דהא אמר בפ"ק גבי מחזיר גרושתו כו' עיין בח"ש דהוי מצי לאתויי ראי' מדלעיל דף כ' ע"ב ע"ש:

שם בתו' בא"ד ואין כ"א צרה אחת ללאה וצרה אחת לרחל כו' הא דקאמר דאין צרה ללאה רק אחת הוא לאו דוקא דאף שיש לה צרות רבות א"ש רק שלא יהי' לרחל רק צרה אחת אך מדהוצרך לומר ברחל דאין לה כ"א צרה אחת אמר כן ג"כ בלאה וק"ל נ"ל:

שם בתו' בד"ה דנפול בזה אחר זה כו' דחידוש זה יכול להשמיענו אפילו בשתי אחיות היכא דנפול בבת אחת כו' ר"ל שנפלה אידך קודם חליצת הראשונה אבל אינו ר"ל דנפלו בבת אחת בצימצום דע"ז לא הי' יכול לתרץ תירוצא שתירץ כאן והא דלא הקשה באמת דיעמידנו בנפול בבת אחת בצימצום היינו משום דאפשר לא ס"ל לרב כרבי יוסי דאמר אפשר לצמצם כמו שר"י לא ס"ל כוותי' כדלקמן דף כ"ז או דרצה להשמיענו החידוש אליבא דכ"ע והא דאמר דנפול בבת אחת היינו לאפוקי אם נפלו זו אחר זו דנפילתו של זו אחר חליצתו של זו וק"ל:

שם בתו' בא"ד ולפי הסברא הי' יכול לומר דבשתי אחיות שריא כו' ר"ל לפי סברת ר' אברהם הנ"ל שתירץ דכל חליצה שהיא מחמת חיזור אינה נקראת חליצה לשיאסר בזה באחותה א"כ הי' יכול לומר דבשתי אחיות אפילו שני' שריא לי' לרב אלא ודאי דאסור מחמת חליצה כזו ורב דשרי לקמן במתה מיתה שאני וכמ"ש התו' לקמן דף כ"ז בד"ה איתיבי' ר' יוסי וכו' וע"ז מסיק ואין נראה לר"י כו' ר"ל שנאמר דלרב שריא בשתי אחיות אפילו בשניי' לאחר חליצת הראשונה כמו שהוא באמת לסברת ר' אברהם הנ"ל דהא לעיל משמע דלכ"ע כו' ור"ל א"כ אפילו ראשונה אסורה מאחר שנאסרה שעה אחת בנפילת השניי' ודוק ומסיק ודוקא ר' יוחנן הוא דאמר כו' ר"ל דהא דמבואר לעיל דאסורה מאחר שנאסרה עליו שעה אחת היינו ממתניתין דאחיות ועל אותה משנה א"ר יוחנן אינו יודע מי שנאן כלומר דאינו משנה משמע דלכ"ע לבר ר' יוחנן הוי משנה ואסורות וק"ל:

דף כז.

בתו' בד"ה מאי אחד כו' וכ"ש הכא דשניהן שוין כו' ר"ל דחליצתו של אחד הוי כמו חליצתו של האחר דשניהם אסורין בהם משום איסור אחות חליצה וזה ודאי דלא שייך לחלק בין הא דחליצת שני אחין לאחת או חליצות שתי נשים מיבם אחד ודוק:

שם בתו' בד"ה א"ה חלץ לצרות כו' פי' כיון דאוקמי כו' באו לפרש דברי המקשן דלכאורה לא מקשה כלום דודאי באמת כשחולץ לצרת לאה וצרת רחל נפטרו אחיות דצרת קרובת צרת חלוצתו ודאי מותר ואפילו קרובת צרת חלוצתו מותרת וכמ"ש בגמ' עז"א דה"פ כיון דאוקמי דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות דר"ל צרת רחל לא מיפטרא בחליצת רחל מאחר שחלץ מתחילה ללאה וממילא הא דתני חלץ לצרות נפטרו אחיות משמע ודאי דרחל נפטרה בחליצת צרתה אפילו כשחלץ מתחילה ללאה דאל"כ הל"ל ברישא דכשחלץ מתחילה ללאה דלא נפטרה אפילו רחל בחליצת צרתה ומכ"ש דהצרה לא נפטרה בחליצת רחל אלא ודאי דבאמת נפטרה רחל בחליצת צרתה ואפילו היכא דהתחיל בחליצת לאה תחלה ודין זה נכלל בהא דאמר חלץ לצרות כו' וא"ר שפיר מקשה וכמ"ש התו' ודוק:

שם בתו' בד"ה שמואל התחיל כו' דלפי האמת למ"ד אין זיקה חלץ לאחיות כו' כמו שהביאו התו' לעיל הגמ' דפרק ר"ג בד"ה מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה כו' וק"ל:

שם בתו' בא"ד ומיירי שחלץ ללאה קודם נפילת רחל כו' ר"ל וכן התחיל בצרות כו' ג"כ פירושו שחלץ לצרת לאה קודם נפילת רחל דאל"כ אף כשהתחיל בצרת לאה למה יגמור ברחל הלא חלוצת רחל ודאי חליצה פסולה הוא דהיא אחות זקוקתו אלא ודאי דאיירי ג"כ שחלץ לצרת לאה קודם נפילת רחל דאז חליצה דרחל חליצה כשירה וק"ל:

שם בתו' בא"ד מ"מ הוי חליצת רחל חליצה כשירה כיון דעכשיו אינה אחות זקוקתו כו' ר"ל ולא מיחשב חליצה פסולה אלא היכא דהזיקה גרע וקלושה כדלעיל בד"ה וחליצה פסולה צריכה לחזור כו' משא"כ הכא דהזיקה של רחל טובה ומעולה ואינה אסורה עכשיו רק משום שנאסרה עליו כבר וק"ל:

שם בתו' בד"ה א"ה ייבומי נמי תתייבם כו' כמו שמואל ללישנא דהתחיל ולא התחיל ה"מ למינקט ייבום ר"ל לפי פירוש הראשון של התו' שבד"ה שמואל התחיל כו' דאיירי בנפול זה אחר זה דנפלה רחל וצרתה אחר חליצת לאה או צרתה א"כ למה נקט חלץ לצרות נפטרו אחיות ה"מ למינקט רבותא דחלץ לצרה מתייבמת רחל או צרתה אלא ודאי דשמואל משמיענו דחליצה כשירה דוקא פוטרת ולא חליצה פסולה וק"ל:

דף כז:

רש"י בד"ה אחות אשה כגון ג' אחין כו' הא דלא כתב רש"י הדמיון בב' אחין נשואין ב' אחיות ומת אחד מהם ואח"כ מתה אשתו של שני י"ל דמזה לא הוי מקשה מידי בגמרא דשאני התם מאחר שכבר נפטרה לשוק משום דמתה אשתו אח"כ לא תחשוב בפשיטות עוד זקוקה משא"כ הכא דעדיין זקוקה היא לחליצה וכמ"ש סברא זו בתו' בד"ה ורב לית ליה וכו' וק"ל:

שם בתו' בד"ה בעלת הגט עדיפא באו לתרץ לישנא דעדיפא הנזכר בגמ' בסמוך בפשיטותא דאמר אי גט עדיף לא ליהני מאמר אבתרי' והוי פירוש דעדיף שמועיל בה יותר והיינו ממילא כאילו נחלצה ממנו וא"כ בכאן לא א"ש דכאן ודאי משמע דבא לומר אם בעלת הגט עדיפא לחליצה מבחברתה והיינו שהגט אינו מועיל כ"כ כמו מאמר דאם מועיל הגט יותר א"כ בוודאי נחלוץ לחברתה ותיפטור בעלת הגט לכך כתבו דגם כאן פירושו עדיפא שנעשה בה מעשה עדיף טפי מבחברתה וחשובה כאילו נחלצה וממילא ודאי נחלוץ לחברתה ותיפטור היא אבל אין פירושו דעדיפא ותחלוץ היא דא"כ הוי פירוש של עדיפא דהוא גרוע וע"ז מסיק אבל ריב"ן פירש בעלת הגט עדיפא כו' ולכך יגמור בה חליצתו ולפי"ז הוי פירושו של עדיפא דהיא עדיפא לחליצה וממילא אינו מועיל מעשה דידה כמו מעשה דחברתה וע"ז מסיק ולפירושו לא יהא עדיפא דהכא כו' ומסקי ומיהו עדיפא משמע קצת דהיינו קודמת כו' ר"ל ודלא כמ"ש בתחלה אלא כפירוש ריב"ן ודוק וכל זה פשוט בעיני דהוא הנכון:

שם בתו' בד"ה ת"ש ומודה ר"ג כו' דיש גט אחר הגט ומאמר אחר הגט ר"ל וגם סברי דיש גט אחר המאמר והתו' לא חשו להביאו אבל ודאי דעיקר הראי' הי' נלמד מהא דיש ג"כ גט אחר מאמר וזה פשוט ומסיק דלדידהו דיש גט אחר גט אפילו עדיף קמא כו' ר"ל דמאחר דסברי דיש גט אחר גט ג"כ א"כ לא מצי לפשוט מידי מדבריהם דגט ומאמר כי הדדי נינהו דהא אנו רואין דהם סברי אפילו כי עדיף קמא מהני גרוע בתרי' דהא בגט אחר גט בודאי הראשון עדיף מהשני ואפ"ה מועיל השני הגרוע ג"כ וא"כ בגט ומאמר נמי מהני הגרוע בתר קמא דעדיף וממילא ליכא למיפשט מידי דלא ידעינן הי מינייהו עדיף וגם דכי הדדי נינהו לא נשמע מינייהו משא"כ לר"ג דסובר דאין גט אחר גט והיינו משום דמאחר דעדיף קמא לא מהני הגרוע בתרי' וא"כ אי לאו דמאמר וגט כי הדדי נינהו לא ה"ל ליהני הגרוע אחר העדיף וק"ל:

שם בתו' בד"ה אי גט עדיף כו' אע"ג דאפילו אחר חליצה קידושין תופסין משום דקידושין תופסין בחייבי לאוין והיא אינה אלא בלאו דאשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה כדלעיל דף י' ומסיק היינו משום דהוי קידושין דאורייתא ר"ל מאחר דנחלצה ומותרת לשוק א"כ קידושין חלין בה דאורייתא כאשה אחרת אלמנה דעלמא משא"כ בעוד היותה יבמה דמדאורייתא אין קידושין תופסין בה כל והוא נדרש מדכתיב לא תהי' אשת המת החוצה כדלעיל דף י"ג ולקמן דף צ"ב ואפילו רבנן דסברו קידושין תופסין בכל חייבי לאוין מודו בזו והיבם עצמו ודאי מדאורייתא לא שייך לו בה קידושין דלא כתיב רק יבמה יבא עליה כו' ואדרבה דרשינן מיניה ביאה גומר בה ואין כסף ושטר גומרין בה כדלקמן דף נ"ד ומדאורייתא אפילו אם עשו בה מאמר רשאי אחיו השני לייבמה רק דרבנן עשו מאמר ביבמה דהיינו קידושין להיות מועיל במקצת ועיין לקמן בתוס' דף נ' ע"א שכתבו קצת בלשון אחר:

שם בתו' בד"ה אלא כי הדדי נינהו ותיפשוט דאחת פוטרת חברתה והיינו כשמואל כו' עיין באשיר"י שהאריך ודברי התו' מבוארין יותר בדבריו בזה ע"ש:

שם בתו' בד"ה ורב לית לי' כו' ועוד נראה דממתניתין לא ה"מ לאקשויי כו' הנה באמת ממתניתין שהביאו התוס' היינו מתני' דתנן שתי אחין הנשואין שתי אחיות שפיר כתבו דלא ה"מ לאקשויי אבל מ"מ קשיא דממתניתין דקתני ג' אחין ונשואין ב' מהן ב' אחיות וכמו שהביאה רש"י וכדתנן להדיא לקמן דף ל' בוודאי דה"מ לאקשויי דשם לא מידחיא מהאי ביתא לגמרי ואפשר לומר דודאי ה"מ להקשות מאותה משנה דהא רב עליה קאי וכפי מה שנאמר בדברי רב בודאי נאמר כן ג"כ בדברי מתניתין ולא הקשו התו' מעולם דיקשה המקשן מאותה מתניתין דפשיטא לי' דעדיפא להקשות מדברי רב גופי' שאמר טעם האיסורא על אותה משנה ורק הקשו התו' רק דה"מ לאקשויי אף ממתניתין דלא נזכר שם דברי רב כלל וגם דאותה מתניתין נישנית תחילה רק שאח"כ סידר מתניתין דג' אחין בראשונה כמבואר לקמן דף ל"ב ע"א: שם בתו' בד"ה אבל הכא זיקה כו' דאע"ג דאסור משום ביטול מצות יבמין כו' ר"ל דודאי מודה רב דאסור לבטל מצות יבמין דאל"כ אף בלא מתה הראשונה או השניי' ובעוד הב' היבמות האחיות בחייהן ה"ל למישרי לייבם האחת אלא ודאי דמ"מ אסור לבטל מצות יבמין אף דאין זיקה וק"ל:

שם בתו' בד"ה איתיבי' ר' יוסי כו' ולר"ח נמי דפירש לעיל דרב לית לי' כו' לטעמי' דאמר אין זיקה ר"ל וא"כ אמר דינו הכא לפי מאי דסבר אין זיקה וממילא א"צ לחזור דודאי לפי פירוש ריב"ן לא קשיא דמצינו למימר דרב דאמר הכא דמותרת למ"ד יש זיקה נמי קאמר כמו שלעיל דאמר דצריכה לחזור למ"ד יש זיקה קאמר משא"כ לפר"ח דרב דהכא לטעמי' דאין זיקה קאמר א"כ א"א לתרץ כן עז"א דאפ"ה אתי שפיר נמי כו' וק"ל:

שם בתו' בא"ד ומיהו נראה לר"י כדפרישית לעיל לרב דחייש למיתה לא פריך דגזרינן דילמא אתי לייבם ברישא משום דלא מסקו דעתייהו דמיית אידך אבל לעיל כו' כנ"ל להגיה וזה דכתב כדפרישית לעיל היינו בדף כ"ד ע"א בד"ה אי למ"ד כו' דכתב דאע"ג דלית ליה לרב כיון שנאסרה שעה אחת כו' מאחר דסבר אין זיקה ואין נאסר עליו רק משום ביטול מצות יבמין מ"מ גזרינן דלא ליחלץ חד ולייבם חד אטו דילמא מייבם ברישא דאתי למיטעי דלא מסקי אינשי אדעתייהו דילמא מיית אידך וזה דדייק דרב חייש למיתה היינו דאי לא חייש למיתה א"כ שתיהן יתייבמו כשנופלות ב' אחיות יבמות משני אחין לשני אחין וכמ"ש התו' לפני זה לר' יוחנן אבל מדלעיל דאמר דוקא במתה אחת מהן משמע דאי לא מתה אחת מהן אסורות והיינו משום דאסור לבטל מצות יבמין ליכא למידק דחייש למיתה דשמא לא אסור לבטל מצות יבמין רק היכא דמבטל מצות יבמין להדיא וכמ"ש התו' סברא זאת וק"ל או אפשר לומר דהתו' לא דייקו דרב יסבור הכי רק די"ל דסובר הכי והא דהקשה כן לר' יוחנן היינו משום דהי' יודע ר"י בר' חנינא דר"י סובר דלא חיישינן למיתה וק"ל:

שם בתו' בא"ד א"נ לפי שהי' אצל ר"י הקשה לו ר"ל ודאי דברי רב מיושבין לפי האמת דסובר דחיישינן למיתה והמקשן לא ידע דניחוש למיתה דלאסור מחמת זה והא דלא הקשה כן גם על רב עז"א לפי שהי' אצל ר"י הקשה לו אבל ודאי דברי רב מיושבין בזה וק"ל:

שם בתו' בד"ה לימא ליה כו' פר"י לפי שיטת הקונטרס כו' אף שמדברי התו' רואין שפיר מה שקשה לרש"י בלא פירושם מ"מ אמרתי לגלות את מה שקשה על רש"י כאן דמתחילה קשה כשאמר לימא ליה גזירה דילמא קדים וחליץ כו' דודאי צריכין לפרש דלכתחילה הוא דנגזור אבל בדיעבד שכבר חלץ תהי' מותרת השניי' להתייבם ומטעם זה התיר ר' יוחנן במתה השניי' א"כ נקשה דאם נגזור לכתחילה קודם שחלץ דילמא אתי לייבומי אידך גם כשכבר חלץ לא נתיר לייבם שניי' דילמא אחי להתיר בפעם אחרת לייבמי ברישא וזה התו' באו לתרץ במה דאמרי והא לא חיישינן כו' גם מלשונם לכתחילה בזה באו לפרש דברי רש"י הטעם שכתב דבדיעבד שכבר חלץ לשניי' מותרת הראשונה דהיינו אה מיושב דברי ר' יוחנן וכמו שאכתוב בזה בדברי רש"י וגם קשה עליו מאחר דמתחילה אמר המקשן בעצמו דבדיעבד שכבר חלץ לשניי' לא שייך למיגזר דילמא אתי לייבם בעלמא ברישא וא"כ איך חזר אח"כ להקשות ולימא לי' גזירה שמא ימות כו' והיינו דאפילו כשכבר חלץ לא נתיר לייבם השניי' משום גזירה דאחיות בעלמא כמו שפירש"י ע"ז כתבו התו' אח"כ ופריך ולימא ליה שמא ימות כו' ודו"ק:

דף כח.

בגמ' ר"י למיתה לא חייש ר"ל ר"י סבר דשום תנא לא חייש למיתה כה"ג אפילו למאן דלית ליה זיקה ולכך לא מצי לתרץ המתניתין בהכי ועיין בח"ש והוצרך לכתוב דבכה"ג לא חייש שום תנא דודאי מצינו תנאים דחיישו למיתה כדמצינו בריש יומא דאמר ר' יודא אף אשה מתקינין לו שמא תמות אשתו א"כ ש"מ דחייש אפילו למיתה דזמן מועט וכמ"ש התו' לעיל דף כ"ו אלא ודאי דוקא בכה"ג לא חיישינן הכי דאינו אלא ביטול מצות יבמין ודו"ק:

שם ברש"י בד"ה ה"ג ולימא לי' גזירה כו' אבל בדיעבד שחלץ לשניי' תחילה כו' הוצרך לכתוב כך דאם תאסור אף בדיעבד שכבר חלץ א"כ למה התיר ר"י במתה שניי' וק"ל:

שם ברש"י בד"ה ולימא ליה גזירה שמא ימות כו' אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה ר' יוחנן ליכא למיגזר הכי ר"ל כיון דליכא אלא אח אחד בוודאי דלא אתי לבטל מצות יבמין בהדיא ולכך לא גזרינן וכמ"ש התו' סברא זו לעיל בד"ה איתיבי' וק"ל:

רש"י בד"ה כגון דנפלה הך כו' ואי מייבם לה היאך ברישא שניי' נאסרה כו' ר"ל אף אם מייבם לה היאך חתן לאותה דאינה חמותו ברישא מ"מ לא תשתרי חמותו דנפלה היא בשניי' ונאסרה מיד בשעת נפילה לאותו דאינה עליו ערוה מטעם אחות זקוקתו וק"ל:

שם בתו' בד"ה ולימא ליה דילמא קדים כו' ופריך ולימא לי' גזירה שמא ימות כו' ויעמיד המשנה כו' כבר כתבתי בזה לעיל ריש דיבור זה עיין עליו:

שם בתו' בא"ד אבל במתה שניי' לא שייך למיגזר כה"ג בח"ש האריך בזה למה לא נחוש במתה ג"כ אטו דילמא אתו למישרי בעלמא שניי' נמי במיתת ראשונה ואני אומר דלק"מ דהמקשן כאן סובר ודאי לר' יוחנן דלא חיישינן למיתה דלא נגזור כלל אטו דילמא אתו למישרי השניי' בעלמא כשתמות הראשונה דלא חיישינן למיגזר אטו ב' מיתות מיתת היבם ומיתת דידה וליגזור אטו זה במיתות כאילו וכשמסיק ולא מתייבמות קתני דליכא דין ייבום כלל אפילו כשמתה השניי' כמו שכתב התוספות והיינו ודאי מטעם דגזרינן משום מיתה דעלמא א"כ ש"מ דחייש ר' יוחנן למיתה פריך ולימא לי' גזירה שמא ימות וכו' וכפי מה שפירשו התו' ודוק ובכאן בתו' צריכין להגיה דין ייבום כלל אפילו מתה שניי' ופריך ולימא לי' גזירה שמא ימות כו' ולהכי אסרה מתניתין אפילו מתה שניי' דאי שריא לייבומי כו' והוצרכו לפרש הגמ' דלדידהו לא מקשה המקשן כלל דהא התרצן השיבו דמלישנא דמתניתין משמע אפילו מתה שניי' אסור בראשונה והיינו בהדיא דלא כר' יוחנן יהי' איזה טעם שיהי' ע"ז פירשו דהכי מקשה דיש לחלק בין דינא דמתניתין ובין דינא דר' יוחנן וק"ל:

שם בתו' בא"ד וחזר בו ר"י מפירוש זה דביבם אחד נמי קתני במתניתין ולא מתייבמות כו' ר"ל מאחר שלפירושו נדקדק מלשון ולא מתייבמות דאפילו מתה שניי' לא מתייבמת הראשונה א"כ יקשה על ר' יוחנן ממתניתין דלקמן דתני ג"כ ולא מתייבמות וממילא לא הי' אפשר לתרץ מטעם גזירה שמא ימות וכו' ודוק וגם על אותה משנה לא שמוני לר"י שיאמר בו דאינה משנה ולפי פירושו יהי' אותו משנה ג"כ נגדו וק"ל:

שם בתו' בד"ה ולימא לי' ר' אליעזר הוא כו' מתה אשתו אותה יבמה חולצת כו' ר"ל והיינו משום שנאסרה עליו שעה אחת מחמת אחות אשתו אותה שקדשה וממילא לא הי' אפשר לקרא בה יבמה יבא עלי' ולכך שוב אינה ניתרת והא דאשתו מותרת כשמתה יבמתו היינו משום דהיא לא נאסרה רק משום אחות זקוקתו לבד ולכך כשתפקע איסור אחות זקוקתו דהיינו כשמתה יבמתו מותרת כמו שאר אחות אשה בעלמא דמותרת אחר מיתת אשתו משא"כ כשמתה אשתו אע"ג דפקע איסור אחות אשה קיימא עליה באיסור אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקתו לייבם ואין אני קורא עליה יבמה יבא עליה הרי הוא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עליו עולמית כן משמע לקמן ברש"י דף מ"א ע"א: שם בתו' בד"ה הך דאין חמותו כו' וגזרינן דילמא מייבם אידך להך ברישא ר"ל דאם נתיר שייבם החתן אותו שאינה חמותו ברישא ואח"כ לייבם הנכרי לחמותו של החתן חיישינן דבפעם אחר כיוצא בזה ייבם את הנכרי ברישא לאותה שהיא חמותו של החתן וימות החתן קודם שיחלוץ או ייבם אותה שאינה חמות ותבטל ממנה מצות ייבום וחליצה אבל במתה אחת מש"ה שריא השניי' לייבם דליכא למיגזר דאתי לייבם בלא מיתה דלא אתי לבטל מצות יבמין להדיא כדלעיל בתו' בד"ה איתיבי' ודוק:

דף כח:

בגמ' ותחייבם כיון דמדאורייתא רמיא קמי' כו' ר"ל היכי אמרת סד"א תיקום איסור מצוה במקום איסור ערוה ותחייבם צרתה בתמיהה כיון דמדאורייתא רמיא קמי' קא פגע כו' וא"כ מהיכי תיתי נאמר שמתייבמת עז"א סד"א משום מצוה וכו' ומוהר"ר שכנא ז"ל הגיה קא פגע באחות זקוקתו פשיטא סד"א משום כו' ולפי"ז נפרש ותתייבם בניחותא שמקשה דבאמת תתייבם ומשני כיון דמדאורייתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו ופריך פשיטא ומשני סד"א כו' ונ"ל דא"צ להגיה ופירושו כמ"ש וק"ל:

שם בגמ' מהו דתימא כי לא אמר אוקי איסור מצוה כו' אבל היכא דליכא למיגזר משום שני כו' וא"ל ליכתוב הא היכא דליכא למיגזר משום שני וכ"ש הא י"ל דכאן לאו בפירוש איתמר אלא מייתורא דזו היא שאמרו כו' ואי לא כתב אלא ייתורא דזו היא שאמרו הוו מפרשין אותה אהיכא דאיכא למיגזר משום שני ודוק:

שם בגמ' תניא ר"ש פוטר בשתיהן כו' שנאמר ואשה אל אחותה כו' ר"ל ושאר כל העריות נלמדין מהיקישא דאחות אשה כדלעיל פ"ק דף ג' וק"ל:

שם ברש"י באונסין בבתו מאנוסתו כו' ובא שמעון ואנס אנוסת אחיו כו' כצ"ל וכ"כ התו' לעיל דף ט' וצ"ל דשניהן אנוסות דאי אנס ראובן ושמעון נשאה א"כ לשמעון אסירי תרוייהו אחת משום בתו ואחת משום בת אשתו עכ"ל ואיפכא ודאי ליכא למימר דנשא ראובן ואח"כ אנס שמעון חדא מטעם שכתבו התו' דא"כ תרוייהו הוו אסורי לראובן חדא משום בתו וחדא משום בת אשתו ועוד דא"כ הי' שמעון מאנסה באיסור אשת אח ובאיסורא לא קמיירי כמ"ש לעיל ברש"י דף הנ"ל ושניהן בנשיאות פשיטא דלא אפשר כלל מטעם שכתבו התו' וכמ"ש ועוד דא"א שינשאה שמעון בחיי ראובן דאין קידושין תופסין כלל וכ"ש הכא דיש לראובן בת דאסורא ליה אפילו לאחר מיתת ראובן וזה פשוט וזה שכתב רש"י לקמן בדיבור זה שא"א שנשא יבמתו שיש לה בת ר"ל דא"א למצוא נישואין כלל לשמעון כשנשאה כבר ראובן שנעשית מכח אותו נישואין יבמתו מאחר שיש לה בת וא"כ אפילו לאחר מיתת ראובן לא שייך בה נישואין ובודאי דהי' יכול לומר דלא שייך בה נישואין מאחר דראובן חי דהא ודאי איירי בחיי ראובן אך בא לומר דאין בה נישואין כלל והח"ש כתב דרש"י בא לומר דא"א למצוא האח שנשא את יבמתו שיש לה בת ותמצא בה אסורה לזה ומותרת שהרי אסורה משום בת אשתו עכ"ל ודחק לפרש כן משום קושיא שכתבתי דלא הי' צריך לומר שיש לה בת דבלא"ה א"א לומר בשמעון שנשאה מאחר שראובן חי והוא נשאה כבר ואם מיירי שאנסה ראובן באמת מותרת לשמעון אעפ"י שיש לה בת מראובן ודוק:

דף כט.

ברש"י בד"ה מגמר גמירי כו' לא כ"ע גמירי הילכתא כו' ר"ל לאו כ"ע גמירי שיאמרו דהאחת שאינה עליו איסור מצוה פטורה מטעם דהיא זקוקה לו עם אחותה והויא אחות זקוקה והאיסור מצוה תחלוץ מכח גזירה איסור מצוה דעלמא זה לא ידעו דבאמת העולם יהיו סבורין מאחר דאיסור שתיהן ממש שוות דכל אחת מותרת מן התורה לייבם ואפ"ה האחת פטורה מחליצה מטעם אחות זקוקה אתי נמי למיפק אחותה כו' ודוק:

שם ברש"י בד"ה מיגמר גמירי אינשי וידעו כו' ולא אתו למישרי אחות זקוקה דעלמא יש מקשין דכל זה ללא צריכא הוא דהא מעולם לא הקשה רק דנגזור בערוה וצרתה בערוה אטו צרה ונאמר דערוה תחלוץ כדי שלא נתיר גם צרתה בלא חליצה כמו באיסור מצוה דגזרינן גם צרתה עבורה ובזה כבר כתב רש"י ופירש דבערוה לא גזרינן למישרי אחותה בלא חליצה וא"כ למה כתב כאן ענין אחר דלא גזרינן בערוה דאתי למישרי אחות זקוקה בעלמא ונ"ל דמוכרחין לומר דרש"י סובר דהמקשה הקשה ב' קושיות בהא דגבי ערוה לא גזרינן חדא על הא דאמר דאם היתה אחת מהן איסור מצוה דצריכה חליצה משום גזירה דאיסור מצוה דעלמא א"כ הואיל וגזרינן אטו דעלמא א"כ גבי ערוה נמי נגזור ונאמר דאפילו היתה אחת ערוה דלא תהא צרתה מותרת להתייבם ונגזור אטו אחות זקוקה דעלמא היכא דאין שום אחת ערוה דיבא נמי להתייבם ועוד הקשה כי היכי דגזרינן באחותה דאיסור מצוה דצריכה חליצה משום איסור מצוה נימא נמי בערוה דצריכה חליצה משום אחותה דאינה ערוה מש"ה שפיר כתב רש"י דערוה הכל יודעין שהיא ערוה ולא אתו למישרי אחות זקוקה דעלמא ודוק:

שם בתו' בד"ה אלא לדחות בצרה כו' וי"ל דסבר רב אשי דמהני מאמר להסיר הזיקה ודחי לצרה כו' והחליצה שנותנין לצרה הוא כדי להתירה לשוק ועיקר הזיקה נפקעה במאמר אחותה ונחשבת בעלת מאמר ככנוסה לענין לדחות לצרה ולכך חליצתה ג"כ אינה אוסרת לבעלת מאמר וק"ל:

שם בתו' בא"ד א"כ מאמר דאיסור דחי נמי לצרה כו' וזה יעשה מאמר וידחה כו' הגה"ה אלא ודאי מאמר דהיתירא לא דחיא דחיי' גמורה אלא לענין שלא תאסור זו לזה מאמר דאיסורא לא דחי כלל ע"כ בדפוסים קטנים נדפס כך ומסקו התו' ופריך ואלא הא קתני ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו כו' דמשמע דדוחה דחיי' גמורה אע"ג דכבר כתבו התו' ותירצו דהיינו לאחר שיבעול י"ל דודאי א"א להקשות על רב אשי ממתניתין לפי האמת דאפשר ליישבה כך וכמ"ש התו' והגמ' מקשה ממשמעות המשנה דמשמע דלא כרב אשי וק"ל:

שם בתו' בא"ד התם אחותה נפלה אחר המאמר כמו שמפרש בסמוך ר"ל כמו שמפרש אח"כ הגמ' ומתרץ דברי רב אשי דלא תיקשי עלי' ממתניתין אבל ודאי אינו מתורץ בחילוק בין מאמר דהיתירא ובין מאמר דאיסורא דהא גם רב אשי איירי במאמר דהיתירא וכמ"ש התו' בזה אח"כ בעצמו ודוק:

שם בתו' בא"ד מנ"ל דטעמא דב"ש משום דמאמר קונה כו' ר"ל אע"ג דאמר דאינו קונה מ"מ אמר דפוטרת צרתה משום דקונה לזה לדחות בצרה או ללישנא בתרא אמר דקונה עכ"פ לדחותה לצרה ומשייר קצת דילמא אינו קונה כלל וטעמייהו דקסברי אין זיקה וכו' וק"ל:

שם בתו' בא"ד ועוד קשה דילמא טעמייהו דב"ש משום דזיקה ככנוסה ר"ל ונקט מאמר משום רבותא דב"ה כמו דהקשו בראשונה וזה דזיקה ככנוסה מבואר לעיל דף י"ח דר"ש סובר דזיקה ממש ככנוסה ע"ש:

דף כט:

בגמ' לר' יהושע לחד יש זיקה לתרי אין זיקה כו' עיין בח"ש שהעתיק דברי הר"ן שבנדרים דף ע"ד ומסיק הגמ' הב"ע כגון דעבד בה מאמר וכו' ור"ל דר"ע יסבור דאינו קונה כלל לענין הפרת נדרים ור"י סבר דבאח אחד מאמר קונה לענין הפרת נדרים ולא בשנים מאחר דאי בעי אחוה פסול לה עליה ולכך אינו קונה אותה לגמרי לענין הפרת נדרים כמ"ש התו' ומבואר סברא זו בדברי הרא"ש בנדרים דף הנ"ל:

שם ברש"י בד"ה ולא בעיא חופה כו' רש"י בא לתרץ בדיבור זה קושיית התו' שבד"ה אלא לענין מסירה לחופה וק"ל:

שם ברש"י בד"ה אלא הב"ע כו' ר"ל דמאמר אינו מעלה ולא מוריד ולכך אפשר דאיירי אפילו בלא מאמר משא"כ לרב נחמן דאמר דמיירי בשותפות אביה והיינו ודאי משום דאיירי במאמר דהוי כאירוסין וכמו שמוקי לה רב אמי ולכך לדידי' הוי דוקא במאמר ובח"ש הגיה ומחק תיבת ולרב נחמן והגיה במקומו ולרב אמי ונ"ל דא"צ להגיהו וכמ"ש ודוק:

שם בתו' בד"ה אלא לענין מסירה כו' והביאה עושה אותה ככנוסה כו' עיין בח"ש:

שם בתו' בד"ה כגון שעמד בדין כו' לפי מסקנא איירי דעבד בה מאמר כו' כנ"ל דצריכין להגיה ר"ל דאף לפי מסקנא זו איירי דעבד בה מאמר וכדמוקי לה ר' אמי לעיל ודלא כרש"י דאמר דאיירי בלא מאמר לפי מסקנא זו ודוק:

דף ל.

בגמרא טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסורה הח"ש העתיק בכאן דברי הרי"ף ובאמת דהם כנגד דברי רש"י בשמעתין וברש"י אכתוב בזה בסמוך:

שם ברש"י בד"ה הא מת נשוי נכרית כו' בשלמא אי לא כנסה היתה מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון כו' מלשון זה ודאי משמע דאם לא כנסה שום אחר (אין זה מוכרח דרש"י לא אמר אלא דאם לא כנסה המגרש היתה מותרת לאח והיינו משום שגירשה אח"כ ובשעת מיתתן אין הנכרית צרת אחות אשתו) אף שמת אח"כ גם אחיו השני ונפלו שתיהן לפניו האחת היא אחות אשתו והאחרת היינו הנכרית שנפלה כבר לפניו מ"מ מותר לישא הנכרית דנפלה מכח זיקת הראשון אבל אם כנסה האח האחר לנכרית ומת אח"כ אעפ"י שגירש כבר לאשתו הראשונה שהיא האחות קודם שכנסה אפ"ה אסורא אעפ"י שלא היתה צרת ערוה אלא בזיקה ולפי זה ודאי יקשה אמתניתין דקתני בפ"ק וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות ואע"ג דכנס ולבסוף גירש ומוכרחין לומר דסבר כר' ירמיה דאמר תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכדבסמוך בגמ' דדברי רב אשי א"א ליישב בע"א וכמו שיבא בסמוך ומדברי הרי"ף נראה בפשיטות דמוכרחין לחלק בין כנס להנכרית (ונכונים דברי מהרר"ש בזה עיין בהם) ללא כנס דאם כנס להנכרית מותרת יותר משום דמפקע לזיקה הראשונה ולכך כשמגרש אשתו הראשונה את האחות ניתרת כמו מתניתין דלעיל ורב אשי דאמר מת ואח"כ גירש היינו כשלא כנס להנכרית כלל ואז לא מהני הגירושין דבתר זיקה וכן משמע בטור אבן העזר סימן קע"ה דבמת נשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אם לא כנס הוא את הנכרית ומת אסורה לאח הנשאר אבל אם כנס בעל האחות את הנכרית וגירש הערוה ומת ל"ש גירש קידם שכנס ל"ש גירש אח"כ מותרת הנכרית לאח הנשאר עכ"ל וזה מבואר כדברי כמו שכתבתי בדברי הרי"ף וא"כ מתרץ רב אשי המתניתין אפילו כדברי רבא ולא אתיין כתנאי וכמו שמבואר בגמ' בסמוך והרא"ש בשמעתין כתב בדברי רב אשי מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש אסורה וא"כ כשיפרש דברי רב אשי דהוא כנסה ואסור' ואף שגירשה להערוה קודם לכן וא"כ ש"מ דס"ל כמ"ש לרש"י דבכנסה נאסרה וא"כ א"א לתרץ המתניתין לרב אשי אם לא שנאמר כר' ירמיה דמתניתין דפ"ק פליגא אמתניתין דידן וכבר מצינו להרא"ש ז"ל שפסק כמתניתין דלעיל כרבא דל"ש גירש ואח"כ כנס ל"ש כנס ואח"כ גירש מותרת וא"כ למה תהי' כאן אסורה כשגירש ואח"כ כנסה ואף שיש לפרש דברי הרי"ף באופן שיש לאסור אפילו כשכנסה המגרש ונתרץ המתניתין דלעיל כתירוצא קמא שתירץ הרי"ף או כתירוצא בתרא ונאמר דשאני הכא דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמי' והיינו ר"ל כשימות אח השני הוא אסורה מכח נפילה קמייתא והיינו דהיתה זקוקה לאחות אשתו בזיקה ואף שלא כנסה ובכניסתה לא נפקעת הזיקה מ"מ כל זה דוחק לקרוא לה איסור זיקה מכח נפילה קמייתא דהא בחיי אח השני אינו אסורה וכמ"ש הרא"ש בעצמו בשם הרי"ף וכמ"ש התו' ג"כ ולכן נ"ל דאינו נקראת שנפלה באיסור זיקה כ"א כשימות אח השני ולא כנסה דאז לא נפלה קמי' אלא מכח נפילה קמייתא ובאותו זמן עדיין היתה זקוקה לאחות אשתו בזיקה ועוד דבהדיא מבואר בטור על דרך שכתבתי לעיל ברי"ף וכשיהיה על דרך שכתבתי בדברי הרא"ש לתרץ כן המתניתין וא"כ יהי' בכאן אסורה וזה בהדיא שלא כדברי הטור ולכך היה נ"ל למחוק ברא"ש תיבת וכנסה המגרש או להגיה ולא כנסה המגרש והוי ממש כדברי הטור אך שלא מצאתי לשום חכם שהגיה כך באשיר"י גם בקיצור פסקי הרא"ש איתא כמו באשיר"י דבכנס אסורה וכשנגיה באשיר"י יהיו מוכרחין להגיה כך גם בקיצור פסקי הרא"ש ומה אעשה והסברא דוחקת ומאחר שאנו מוכרחין ליישב והדברים מיושבין יפה ודוק ואף שאין זה מעניני כאן לדבר ולהזכיר דברי הרא"ש מ"מ להיות דבר חידוש ודברים שסותרין אהדדי כתבתי מה שכתבתי ודוק:

שם בתו' בד"ה גירש אחד כו' דמקודם שגירשה חשובה נכרית כזקוקה לו כו' עיין בח"ש מ"ש בזה שדבריו נכוחים אלא שנדפסו מוטעין וצריכין להגיה הכי אף שכתבו התו' דלא אמרינן נשואין מפילין אלא בנעשית צרת ערוה שעה אחת כו' אבל הכא אנו אומרין נישואין מפילין כאלו נעשית כו' ואז א"ש וק"ל:

שם בתו' בא"ד ורב אשי דייק מינה דיש זיקה כו' ר"ל ורב אשי ודאי מוכרח לסבור כר' ירמיה דנישואין מפילין כדי לתרץ מתניתין דרפ"ק כמ"ש לעיל לרש"י וכמו שיבא אח"כ בכתבי בגמ' בסמוך ומסיק משום דא"א לה ליאסר אא"כ תרי נישואין מפילין והיינו נישואי אח שנשא מתחילה את הנכרית ונישואי אח השני שנשא אחות אשתו דבנשואי אחד מהן בודאי לא נאסרה הנכרית ודוק:

שם בתו' בד"ה זאת אומרת יש זיקה וא"ת היאך כינסה המגרש נ"ל דהתו' ודאי לא יסברו כרש"י בזה דאם לא כנס שום אח (כבר כתבתי בגליון בדף זה דגם רש"י לא אמר אלא דאם לא כנס המגרש דהיתה מותרת לאחר והיינו משום שגירשה זה והתו' הקשו האיך כנסה המגרש הזה הרי היא זקוקה לאחות אשתו שהיא אשת אחיו ודוק) דמותרת לאח הנשאר מחמת זיקת הראשון דא"כ לא היו מקשין כלל דהכניסה דהאח האחר אוסרת אותה גם א"א לומר דסברי כמו הרי"ף דבלא כניסה דוקא אסורה ובכנס מותרת והא דפריך היאך כנסה המגרש קאי אמתניתין דגירש ואח"כ מת דעכ"פ הוי בחיי אשתו וא"כ היאך כנסה דא"כ לא יצטרך לומר דרב אשי כר"י דלקמן לכך נ"ל דהתו' סוברים דמת ואח"כ גירש אסורה בין אם כנס בין אם לא כנס וסובר כר"י וא"כ פריך שפיר כפשוטו האיך כנסה המגרש ודוק נ"ל:

שם בתו' בא"ד אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו כו' ואע"ג דכאן גירש לאשתו קודם שנפלה לפני אחיו דגירושין לא מהני מאחר שהוא בתר הזיקה וחשיב כאילו נפלו שתיהן לפניו ממש בבת אחת כ"כ הח"ש ומהר"ר שב"ט כתב באשיר"י שלו כמו שכתבו התו' בזה ז"ל דהוי כאילו נפלו שתיהן לפניו דשמא לא ידעו שגירש את אשתו עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהין דא"כ דחיישינן שמא לא ידעו העולם שגירש את אשתו ניחוש נמי בכל מקום שיש לאחד שתי נשים והאחת ערוה וגירש את הערוה שמא לא ידעו שגירש את הערוה ולכך תהא הצרה אסורה ואפשר ליישב מאחר דכאן היא אסורה מנפילה ראשונה כשלא כינסה האח הזה דבזה איירי האשיר"י לפי מ"ש לעיל בזה וא"כ היא עומדת באיסור נפילה ראשונה דמאותה שעה עדיין היתה זקוקה לערוה לכך גזרינן דילמא לא ידעו מזה שגירש אשתו והיינו דהא והא גורמין האיסור ואף לדעת התו' דאיירי ג"כ בכנסה המגרש מ"מ הלא סברו דאין הכניסה מוציא הזיקה ולכך עומדת באיסור הראשון אך באמת לפי דעת התו' וכפי מ"ש אין אנו צריכין לזה דהם סוברין לרב אשי דנישואין מפילין ולכך שפיר חשיבא כאילו נפלו שתיהן בבת אחת מאחר שהיתה צרת ערוה שעה אחת לזה כוון הח"ש דלא מהני הגירושין לאחר הזיקה ומ"מ באשיר"י א"א לומר דבר זה דהוא סובר לענין דינא כרבא דמיתה מפלת ואפ"ה העתיק דברי רב אשי וכשנאמר דברי הח"ש באשיר"י צריכין לומר דגירושין דבתר זיקה לא מהני מטעם גזירה וצריך לחלק כמו שחילק הרי"ף בתירוצא קמא דבזיקה דרבנן גזרו דאתו למיקל דלאו כ"ע דינא גמירי ודוק:

דף ל:

בגמ' זו היא למעוטי מת בלא גירש כו' ע"כ כרב אשי ס"ל מבואר ברש"י דהיינו דס"ל כרב אשי בדינא דיש זיקה אבל ודאי דלא ס"ל כדיוקא דרב אשי שאמר דממעט מת ואח"כ גירש דלדידי' כיון שגירש את הערוה בין קודם כניסה בין לאחר כניסה שרי הצרה ורב אשי דממעט מת ואח"כ גירש וממילא סובר דהגירושין לא מהני היינו משום דסובר כר' ירמיה דנישואין מפילין אך לדעת הרי"ף וכפי מ"ש לעיל דמתרץ המתניתין דלעיל דקתני נתגרשו צרותיהן מותרות לפי דעת רב אשי א"כ ודאי לא נצריך לומר דרב אשי כר' ירמיה דאפשר דרבא ס"ל ממש כרב אשי דממעט מת ואח"כ גירש וזיקה שאני ולפי"ז צריכין למיגרס בגמרא למעוטי מת ואח"כ גירש וכמ"ש הח"ש ולפי דברי הרי"ף יתיישב שפיר למה לא אמר ג"כ לרב אשי בשלמא אי ס"ל כר' ירמיה כו' דבאמת ס"ל ג"כ כרבא ודוק:

בכאן חסר כמה דפין:

דף לב:

ברש"י בד"ה חייב ב' משום זרות כו' ולאו היינו אזהרה דמעילה כו' כתב כן משום הא דלקמן דאמר דבשעת מליקה חיילי תרווייהו וכמבואר שם ברש"י בדף שאחר זה בד"ה אלא מליקה כולל לא משכחת לה כו' ע"ש:

שם בתו' בד"ה ותו חמותו ונעשית אשת איש כו' ליכא למימר דמשמע לי' נידון בחמותו כו' ר"ל דניגריס האי ותו חמותו והמקשן מקשה שפיר למה לא יחול איסור אשת איש לפי שמשמע ליה להמקשן דהא דקתני בברייתא נידון בחמותו היינו דלא חל כלל איסור אשת איש כו' וק"ל:

שם בתו' בד"ה אלא רבא כו' כדמשמע בפרק אמרו לו גבי אמר ר' יוסי אם עבר זקן ונשאה חייב עלי' כו' פי' כגון יעקב שנשא בת בתו של ראובן ועבר על איסור שניות ואח"כ בא ראובן עליה חייב משום בת בתו ומשום אשת אב וזקן זה היינו אביו של ראובן ואמר עבר ונשאה שעבר על איסור שניות וכמ"ש וק"ל:

שם בתו' בד"ה בין רשעים גמורים כו' ור"ש סבר דאעפ"י שיש בעבירה זו כו' הוצרכו לתת טעם לדברי ר"ש לפי פירושם דלרש"י ודאי אתיין דברי ר"ש כפשוטו שלא לקברו אצל נסקלין ונשרפין דמחייב באמת שתים אבל לדברי התו' דאף לר"י אין קוברין אלא אצל רשעים גמורים כמותו והיינו שעברו שתי איסורין א"כ מ"ט דר"ש דפליג בזה הלא עכ"פ עשה שתי איסורין ולמה לא נקבר אותו אצל מי שעשה שתי איסורים בכיוצא באיסורין שעשה הוא ע"ז מסיק דהוא סבר דאעפ"י שיש בעבירה זו כו' וק"ל:

דף לג.

ברש"י בד"ה לא מיחייב אלא חדא כו' ר' חייא תני לה בר קפרא לא תני לה צ"ל דרש"י פירש הסוגיא לפי דברי רב אשי דלקמן דף זה ע"ב דר' חייא ובר קפרא פליגי בלקוברו אצל רשעים גמורים ולכך א"א לתרץ לבר קפרא דתני לה לעניין לקוברו אצל רשעים גמורים דהא הוא סובר דאפילו אצל רשעים גמורים אין קוברין והתו' דכתבו דבר קפרא מתרץ לה הכי היינו לפי דברי רב אחא דלקמן דמוקי לפלוגתת ר' חייא ובר קפרא לענין חיוב ממש וכמו שיבא ולכך מצי בר קפרא לתרץ דמודה דעכ"פ מיחשב כרשע גמור לענין לקוברו אצל רשעים גמורים וכ"כ הח"ש על התו' בזה:

שם ברש"י בד"ה מיגו דאיתסר באכילה משום טומאה דחייל נמי שם טומאה כו' באו לתרץ בזה קושיית התו' דלעיל בד"ה איסור כולל הוא כו' דכתבו דהכא חשיב ליה איסור כולל אע"ג דאין שם אחד להם ותירצו משום דטומאה איתסר בלשון קריבה בעבודה ובאכילה ובדברי רש"י דהכא אתי כפשוטו דשם אחד להם משום דשניהם איתסרו משום טומאה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה במאי קמפלגי כו' כאן לא חש לדקדק משום דלא קאי הכא בס"א נדפס והר"ר משה פירש דאיצטריך ר' חייא לאשתבועי דלא תימא אשת איש ונעשות חמותו הוי איסור כולל ודוחק עכ"ל ור"ל דנשמע לאפוקי דלא תימא דאשת איש ונעשות חמותו דלעיל הוי איסור כולל ואפ"ה סובר דאינו חייב אלא חדא והא דמחייב באשת אח ואחות אשה תרתי היינו דראוי לחייבו שתים ולענין לקברו בין רשעים גמורים עז"א דזה דוחק דמש"ה לא הוי צריך לאשתבועי דודאי לא הוי איסור כולל כיון שאין שם אחד להם וכמ"ש התו' לעיל ותירוץ זה קאי דוקא לכשנאמר דר' חייא ובר קפרא פליגי בחיובא ממש וכדעת רב אחא דלקמן ודוק וכן בדיבור שאחר זה מתרצו התו' דוקא לאותה סברא דברי בר קפרא וכמו שיבא בסמוך:

שם בתו' בד"ה לא מיחייב אלא חדא כו' ונראה דבר קפרא תני לה ולקוברו בין רשעים גמורים ופשוט הוא דלפי"ז הוי פלוגתא דבר קפרא ור' חייא בחיובא ממש דהא קאמר דבר קפרא מודה דקוברין אותו אצל רשעים גמורים ולא פליג על ר' חייא רק בחיובא ממש ולכך ליכא כאן שום קושיא על רש"י דה"ל לפרש כך אליבא דמסקנא דגמרא דרב אשי דסובר דפליגי ר' חייא ובר קפרא בלענין לקוברו וק"ל וכ"כ קצת מזה הח"ש:

שם בתו' בד"ה אלא מליקה כו' אית ליה בריש מעילה דהיתר זריקה שנינו כו' דבמתניתין שם דף ד' תנן א"ר יהושע כל שהיתה לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בהם ואמר בר קפרא דמסופק אם האי היתר היינו שעת שחיטה או היתר זריקה או היתר אכילה ופירש"י והתו' שם דהיתר זריקה היינו שיהי' ראוי לזריקה קודם שיצא מידי מעילה שנתקבל הדם בהכשר ואז אעפ"י שעדיין לא נזרק אין בו מעילה ומקשו התו' כאן א"כ ש"מ דקודם זריקה מיהת נפקא מידי מעילה ולא הוי בב"א עז"א דמ"מ איסור איכא עד שיזרוק כו' ר"ל דהא דנפק מידי מעילה היינו מידי חיוב קרבן מעילה אבל איסור מעילה איכא עד שיזרוק הילכך לא חייל איסור נבילה עד שיזרוק וק"ל:

שם בתו' בא"ד ולא משום זרות דכתיב גבי ואכלו אותם כו' ר"ל דמחייב ר' שמעון אף לפני זריקה משום זרות לא תימא דמחייב משום זרות דכתיב גבי ואכלו אותם כו' דהא משום ההוא לא לקי כו' והא דמחייב ר"ש משום זרות אינו אלא משום קרא דלא תוכל לאכול בשעריך וק"ל:

שם בתו' בד"ה באיסור בת אחת כו' והא דקאמר ר' חייא דר' יוסי באיסור בת אחת מחייב תרתי כו' ר"ל מאחר דמפרשי כבר דברייתא דקתני לר"ש דאינו חייב אלא משום אחות אשה לא איירי בב"א אלא בנשא חי כו' א"כ איך פליג ר' יוסי ומחייב תרתי לר' חייא הלא לא קאמר באיסור בת אחת כו' וק"ל:

שם בתו' בד"ה בר קפרא סבר כו' והא דקתני אינו חייב אלא משום אשת אחיו כו' ר"ל ואותה ברייתא צריכין לאוקמי בנשא מת ואח"כ נשא חי כדלעיל בעמוד זה ברש"י ותו' ובזה פליג ר' יוסי ומחייב תרתי היינו לעניין לקוברו בין כו' והתו' קאי בזה לסברותיהן דלעיל ובדעת רב אחא דסובר דר' חייא ובר קפרא פליגי לעניין חיובי ממש ורש"י לא פירש כן לעיל וק"ל:

שם בתו' בא"ד כגון אחות אשתו וטומאה כו' דלא חיילא הא דהותרה כו' דטומאה ג"כ הותרה בציבור כדלעיל בגמרא וכן אידך שבת ונבילה כדלעיל בגמרא ואחות אשתו יש לה היתר לעולם אחר מיתת אשתו כדלעיל בתו' בדיבור שלפני זה וק"ל:

שם בתו' אצבעו בסכין טמאה שהיתה אצבעו חתיכה עד כו' דאל"כ תיכף שהתחיל לחתוך באצבעו נטמא הוא ויש כאן איסור טומאה ובעל מום לא הוי עד שנחתך אצבעו ממש ודוק:

דף לג:

בגמ' ואי בקבלה והולכה טילטול בעלמא ר"ל ואין כאן איסור משום שבת כלל דטילטול לא נאסר רק משום שבות בעלמא:

שם בגמ' בד"ה ואי בהקטרה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצתה אמר רב אחא כו' הנה לפום ריהטא דמשמעות הגמ' משמע דרב אחא מפרש דחייב ב' חטאות ממש לר' חייא ודבר זה א"א לאומרו דא"כ לא יתיישב בתירוצא דגמרא דמתרץ דאיירי בשחיטת פרו של כ"ג דהתינח משום שבת דמחייב חטאת אבל משום זרות ליכא חיוב חטאת דהא המזיד אינו אלא מיתה בידי שמים וכמ"ש רש"י לפני זה בעמוד ב' ואין חיוב חטאת אלא על שוגג שזדונו כרת וגם למה מקשה הגמ' בהקטרה מחיוב שבת מרבי יוסי ה"ל לאקשויי מאיסור זרות דאין בו חטאת וכמ"ש רש"י לעיל הילכך נ"ל דהגמ' ודאי יודע דשפיר יש לאוקמא בחייבי לאוין בעלמא והוי חיובו ממש אם הי' מזיד ולא מקשה רק מאחר דהבערה אינו אלא לאו לא ה"ל לחול על איסור זרות החמור שהוא במיתה וכמ"ש התו' וגם רש"י יפרש כן והא דכתב רש"י ס"ד דחטאת מחייב לי' היינו משום הואיל והוא חייל על איסור זרות אבל ודאי לעולם לא עלה על דעתו דיפרש דחייב ב' חטאות וע"ז שפיר תירץ רב אחא דאיירי בשחיטת פרו של כ"ג דמחייב כרת מחמת שבת אילו עשה במזיד ולכך שגגתו חטאת וחייל איסורו על איסור זרות דהוי מיתה בידי שמים ומחייב תרתי דקאמר היינו דעבר על שני לאוין וזה מיקרי תרי חיובין וכמ"ש התו' ורש"י דכתב לעיל דף ל"ב חייב ב' איסורי קא חשיב כו' לא בא למעט דלא נפרש אפילו ללאוי לא חשיב דזה ליכא למידק מדבריו כלל אלא בא למעט חיוב חטאות דלא חשיב וזה אפילו לתירוצא דגמרא דהכא מדוייק שפיר דבזרות אין כאן חיוב חטאת לעולם דאין בו במזיד רק מיתה בידי שמים ודברי רב אחא יתפרשו ע"ד שכתבתי ודוק ועיקר פירושי בגמ' בזה הן המה דברי התו' בענין זה ולא כתבתי רק דבפירושם יתיישב קושייתי הנ"ל ושגם רש"י סובר כך ודוק:

שם בגמ' במתניתין ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה הח"ש הגיה במקום התרומה מלת הכהונה ובאמת שבגמרא בסוף פירקין בדברי המקשן משמע שיש להגיה כך דהי' סובר דהן נפסלין לבעליהן וכן משמע ברש"י דלקמן אך ברי"ף וברא"ש איתא ג"כ כמו בגמ' ורש"י מפרש התם דנפסלו מן התרומה לענין שלא תאכל בתרומה וכמו שמסיק במסקנא דגמרא ונ"ל דא"צ להגיה דאף כשנזכר התרומה א"ש לפרשו על הא דיפסלו לבעליהן וחידושא קמ"ל דאפילו לתרומה מיפסלא וכ"ש לבעליהן וכמבואר ק"ו זה לקמן דף ס"ח ע"ב והובא קצת לקמן ס"ד בתו' וק"ל וכן משמע לי שיש להיות התרומה דאל"כ למה אמר כהנות דלענין למיפסל לבעליהן כך לי ישראלית כמו כהנות:

שם בגמרא הא לאו מעוברות שריין ר"ל כשידעינן שהן אינן מעוברות והיינו לאחר ג' חדשים מותרות אע"ג שגדולות הן וזה מדברי רש"י דמדקדק הגמ' הכי אבל א"ל דר"ל הא נשים שאין מעוברות בוודאי כגון איילונית ועקרות וזקינות וכיוצא שריין ואי במזיד כו' דא"כ מזה לא הי' יכול לדקדק מידי כ"א בצירוף דיוק לאחר שלשה חדשים שריין דכבר אפשר לומר דנשים דאינן מעוברות אסורות לעולם ואילו הראויין להיות מעוברות אסורות ג"כ שהרי מפרישין אותן ג' חדשים אלא שתדקדק למה מותרות לאחר ג' חדשים א"כ מאחר שאתה מוכרח לדקדק מזה נדקדק מזה לבד דאיירי בשוגג דוקא וק"ל:

שם ברש"י בד"ה וחזיא לבר קפרא לזר כו' דהוי נמי בקדשים חדא דמחייב עלה תרתי ר"ל דעובר בשנים במעשה אחת אבל אינו חייב אלא אחת לבר קפרא ואמר דמיחייב עלה תרתי דראוי לחייבו תרתי ודוק:

שם בתו' בד"ה איסור כולל כו' לא הוי טעי בר קפרא לערב מליקה בהדייהו כו' ר"ל ולומר מחמתי' דבכולן בב"א ג"כ לא מיחייבו אלא חדא שהרי בב"א פשיטא ליה לבר קפרא דלר' יוסי מחייב תרתי דאל"כ שקורי משקר ר' חייא כן נדפס בס"א ור"ל דאם איתא דבר קפרא יהי' סובר דאפילו לר' יוסי לא מחייב תרתי בב"א וכ"ש בכולל א"כ ר' חייא שקורי משקר כמו שהקשה לעיל בגמרא כשאמר דמפלגי בב"א וק"ל ומסיק ולהכי פשיטא לי' בסמוך דלר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל ר"ל דקאמר בגמ' לקמן בסמוך השתא ר' יוסי באיסור כולל מחייב שתים כו' א"כ ש"מ דפשיטא לי' לר' יוסי דמחייב בי' תרתי דא"ל דהגמ' דייק דמוכרחים לומר דאיירי דאיסור כולל בברייתא מדלא נקט מליקה דאי איירי בב"נ א"כ ה"ל למינקט מליקה גבי' אלא ודאי דאיירי באיסור כולל וע"ז מסיים שפיר השתא ר' יוסי באיסור כולל מחייב תרתי כו' דא"כ ה"ל להגמ' לדקדק ולימא אי איירי בב"א דוקא למה שייר מליקה דמאי שנא ואי איירי באיסור כולל א"כ מכ"ש בב"א דמליקה דהא האי קושיא דבבת אחת מיבעיא מקשה בפשיטות יותר מקושיית מאי שנא אלא ודאי דפשיטא לי' להגמ' בלא"ה לר' יוסי באיסור כולל דמחייב בו תרתי ודוק ומסיק ופליג ר' יוחנן אר' חייא ובר קפרא דלדידהו באיסור כולל מחייב תרתי ממש והתו' קאי לשיטתייהו דמפרשי שמעתתא דר' חייא ובר קפרא בחיובי ממש וכמו שמוקי לה רב אחא בסמוך וע"ז באו לומר דודאי עד כאן לא הי' ר' יוחנן נגד תרוייהו דכשאמרו מתחילה דפליגי באיסור כולל ואליבא דר' יוסי הי' סובר ר' יוחנן כבר קפרא דלא מחייב אלא חדא באמת וכמ"ש התו' לעיל דבר קפרא מתרץ דברי ר' יוסי דאמר מחייב שתים לענין לקוברו כו' וכן בכל מקום הי' אפשר לומר דר' יוחנן אתיא כחדא מינייהו מלבד הכא לדעתו דרב אחא דאמר לקמן דפליגי בחיובא ממש דהוי ר' יוחנן דלא כר' חייא ובר קפרא דשניהם סברו לר' יוסי באיסור כולל מחייב שנים ודוק:

שם בתו' בד"ה האמר ר' יוסי כו' וא"כ היכא חיילא אאיסור זרות דאיסור זרות הוי מיתה בידי שמים וחמירא מלאו גרידא וכמ"ש רש"י לעיל בדף שלפני זה ע"ב דאיסור זרות הוי מיתה בידי שמים וק"ל:

שם בתו' בא"ד דאמאי לא מוקי לה בהצתת אליתא דעבודה היא כו' ביומא פ"ב דף כ"ד ופירש"י הצתת קיסמין אם הוצרך להצית על המזבח באחת מן המערכה ע"ש:

שם בתו' בא"ד אבל אי הוי מיתה בהבערה הוי חשוב איסור חמור כו' עיין בח"ש מ"ש בזה דבזה מתורץ דחייל איסור אחות אשה אאיסור אשת אח אע"ג דחמור קצת איסור אשת אח דאין לה היתר לאחר מיתה אלא במקום מצוה אבל אחות אשה שרי לעולם לאחר מיתת אשתו כמ"ש התו' לעיל בדף זה ע"א והיינו משום דשניהן עונשן כרת לא חשיב קל לגבי' וק"ל ע"ש:

שם בתו' בד"ה לקוברו בין רשעים כו' כיון דסבר ר' חייא ובר קפרא דר' יוסי אית לי' איסור כולל כצ"ל ורש"ל בח"ש הגיה במקום ר' חייא מלת בר קפרא והיא היא וכבר הכריחו התו' לעיל בריש העמוד דכן דעתם ומוכרחים לומר דמחייבי ממש שתים דכשנאמר דבב"א מחייב תרתי ממש כמ"ש התו' לפני זה בזה א"כ בוודאי דכן יסברו באיסור כולל ר' יוסי דכבר הכריחו התו' לעיל דאיסור כולל הוי כאיסור בת אחת ממש לר' יוסי ודוק:

דף לד.

בגמ' אמרו לו אינו מן השם ר"ל דאין חטאת זו באה משום האכילה אלא משום הוצאה רש"י בשבועות דף כ"ד ובתו' כאן מתרצין ומיישבין דעת ר"מ בזה ע"ש והא דמסיק בגמ' ור"מ אליבא דמאן כו' זו אינו קאי על הא דאוכל אכילה אחת כו' דבאמת ליכא כאן טעה בדבר מצוה כלל ולא מקשה רק אמתניתין דידן דחשיב לזה דבר מצוה הנישואין דידהו וברי"ף האריך עד למאוד בזה ע"ש גם מדברי רש"י בשמעתין משמע כן שבתירוצא לא הזכיר רק אמתניתין דידן דאין זמנו בהול בנישואין ועל הא דיש אוכל אכילה לא כתב רש"י כלל ודוק:

שם בתו' בד"ה בערב פסח כו' דאכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר בבן גרושה או בן חלוצה דהיינו חלל ויליף לה ר' יהושע מדכתיב ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה כל זה מבואר בגמרא דפסחים דף ע"ב ע"ב ושם יליף דאכילת תרומה איקרי עבודה מדכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם כו' ע"ש:

דף לד:

בגמ' ואי בגט האמרה שמואל חדא זימנא דאמר שמואל כו' לכאורה יש לדקדק מאי קא מקשה דהוי כפול דאיזה מהן לא ישמיענו דהא דאמר שמואל מיאנה בו כו' כבר מבואר בתו' מכח קושיא אחרת דלא אמרה רק משום ממאנת דאינה צריכה להמתין ואי מקשי דלא יאמר דינא דהכא הלא ודאי צריך דינא דהכא משום גיורת ומשוחררת ולא אתי כלל לדיוקא רק לגופא ואי הוה האי אבל קטנה בת ישראל צריכה כו' מדברי שמואל בעצמו ניחא אבל כבר כתב רש"י דהוא מלישנא דתלמודא דדייק מדברי שמואל הכי ומוכרח לפרש כן כמו שאכתוב ברש"י בזה אי"ה א"כ קשה מאי מקשה ונ"ל דמוכרחין לומר דהאי לישנא אבל קטנה בת ישראל כו' איתמר בבית המדרש עם מילתא דשמואל דכן הי' קבלה בידם לדייק כך מדברי שמואל או דאותו מ"ד שאמרה בבית המדרש דקדק כך בעצמו והוקבע כך בפי כל אחר מימרא דשמואל תמיד ועל אותו לשון בא המקשה להקשות במאי אי במיאון כו' ואי בגט האמרה שמואל חדא זימנא כו' וא"כ למה לו למידק בדיוקא מדברי שמואל הכי בכאן ודוק והא דמייתי דאמר שמואל מיאנה בו כו' מייתי ג"כ אקושייתו הראשונה דאמר האמר שמואל דלא בעי והי' ממתין להביא מימרא דשמואל עד לבסוף כדי להביאו על כל תמיהתו וק"ל:

שם ברש"י בד"ה אמר שמואל כו' ומדקאמר שמואל חוץ מגיורת קטנה מכלל כו' הא דהוצרך רש"י לפרש דהוא מלישנא דגמרא היינו משום דלקמן בלישנא אחרינא א"א לומר דהוא מדברי שמואל דא"כ ה"ל למיתני בקיצור חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה וקטנה בת ישראל ול"ל למיתני בבבא בפני עצמו אבל קטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין אלא ודאי הוא מלישנא דגמרא ולכך א"ש דנקט לבבא בפני עצמו וא"כ מסתמא גם הכא הוא מלישנא דגמרא וגם הכא אפשר דמדקדק רש"י מדקאמר אותו בבבא בפני עצמו ולא קאמר וכולן צריכות להמתין ג' חדשים ואפילו קטנות חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה אלא ודאי דהוי מלישנא דגמ' ודוק:

שם כתו' בד"ה מתוך שלשה עשר כו' דלאחר ג' שנים חזיא לביאה ואתי כולהו איסורי וחיילו ר"ל והאחין הן גדולים ואעפ"כ לא חייל עלייהו שום חיוב עד שהנשים יהיו בני ג' שנים דקודם לכן לא חזיא לביאה וביאתן לאו ביאה לחייב עלייהו ואיירי שאביהן קיבלו את הקידושין מהם קודם היותן בני ג' שנים וממילא תיכף אחר שנעשות בני ג' שנים אתו כולהו איסורי וחיילו עליהן על האחין בעליהן יהי' הביאה מתי שיהי' ומתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהו ר"ל ואיירי שהן בנידתן ששופעות ג"כ מתוך י"ב לאחר י"ב ומתוך כך נתחייבו אינהו האחיות ג"כ בכל החיובים דבשעה שנעשות גדולות חלו כולהו עלייהו וכמ"ש רש"י ומסיק ואם בעלו כשכולן בגדלות כו' ר"ל ומשכחת שפיר י"ו חטאות והיינו מכח הבעילה שנעשית כשכולן בגדלות והיינו אחר י"ב שנים דידהו ובעליהן כבר הם גדולים קודם הקידושין ודו"ק:

שם בתו' בד"ה אבל קטנה בת ישראל כו' ולא אסורה אלא אטו בת ישראל אבל בת ישראל בוודאי לא מינטרא נפשה כלל כשהיא מזנה והיא פנוייה שאינה חוששת להבחנה מאחר שזרעה כשר ולכך בת ישראל אסורא אפילו במזנה כשהיא גדולה מדינא וקטנה אסורה במזנה מבת ג' גזירה משא"כ בגיורת דאף בגדולה אינה אסורה רק מכח גזירה בת ישראל ודוק ונ"ל דמוכרחין לומר לפי"ז דשמואל סובר בזה דאוסר גיורת גדולה כר' יודא דלקמן דפליג עם ר' יוסי וסובר דטעמא דר' יודא מטעם דגוזר אטו בת ישראל ור' יוסי דפליג סובר דלא גזרינן אטו ישראלית כלל וא"א לומר דשמואל יסבור דטעמא דר' יודא דאוסר משום דס"ל כטעמא דאביי לקמן שמא לא נתהפכה יפה דא"כ גדולה מדינא מיתסר וה"ל לגזור ואין זה קושיא דזה נמי כמו גזירה הוי דגזרינן שמא לא נתהפכה יפה:

שם ד"ה נתן לה גט כו' ומשני צריכה להמתין ג' חדשים איצטריך לי' דלא תנן הכא ר"ל א"כ ש"מ דמילתא דשמואל איצטריכא משום גיטא דקתני צריכה להמתין ג' חדשים עז"א דין דג' חדשים איצטריך לי' ור"ל דצריך להשמיענו חידוש בדינא דג' חדשים והיינו דממאנת אינה צריכה להמתין ג' חדשים אבל היא גופא דצריכה להמתין ג' חדשים בגיטא לא איצטריך אלא משום ממאנת ודוק:

דף לה.

ברש"י בד"ה וגזור רבנן קטנה כו' וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא ר"ל דלא שכיח גיורת קטנה ושתהא מונה קודם שנתגיירה דתרתי אלו לא שכיחא אבל ודאי זנות דקטנה לבד שכיחא דהא גזרו בקטנה ישראלית וגיורת גדולה שכיח דהא קאמר אח"כ גיורת ומשוחררת דשכיח בהו זנות ליגזור ודוק או אפשר דקטנה גיורת לבד ג"כ לא שכיחא וק"ל:

שם ברש"י בד"ה נפסלו מתרומה כו' ומעיקרא פרכינן הכי ואימא כו' מתרץ בזה מאחר דחייבי כריתות אינו נלמד בפירוש מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה רק דממילא נדרש ממנו. א"כ מאי פריך מתחלה ואימא חייבי כריתות הלא באמת ממועט ממילא מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה כמ"ש רש"י עז"א דמעיקרא פרכינן ואימא דוקא חייבי כריתות כו' ודוק:

שם בתו' בד"ה אשה מזנה מתהפכת וכן גיורת כו' באו לתרץ בזה דלא תיקשי הניחא שבויי' דאינה צריכה להמתין דמסתמא מתהפכת דהוא בא עליה בזנות אבל גיורת ומשוחררת משמע ודאי אפילו אית להן בעלים מתיר ר' יוסי לישא מיד וביאתן אינה נחשבת בזנות ומהיכי תיתי שתתהפך עז"א דכן גיורת ומשוחררת נמי מתהפכת כיון דדעתה לגיורי ולאשתחרורי דאפשר דשמעה מאדונה שרוצה לשחררה כדאמר בגמרא וע"ז מסיק אבל יוצאת בשן ועין מודה בה ר' יוסי ר"ל באם יש לה בעל בעודה שפחה דל"ה ביאת זנות בודאי מודה בה ר' יוסי דאז אינה מתהפכת דאין שום טעם שתתהפך אבל ביוצאת בשן ועין ואין לה בעל דאז הוי בעילת זנות בוודאי מתהפכת אף שאין דעתה שתשתחרר מאחר שאין בזה שום טורח ובעילתה בזנות אינה רוצה שתתעבר וכמ"ש רש"י כנ"ל לפרש דעת התו' ודוק:

שם בתו' בד"ה אעפ"י שמותרת לבעלה כו' פי' הקונטרס טעמא בשמעתין משום בת כהן כי תהי' לאיש זר אין זה רש"י שלפנינו דהא רש"י שלפנינו מפרש דנלמד מכי תהי' אלמנה וגרושה ואותו פירוש הקונטרס שהי' לפני התו' סובר דלא מרבינן מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה אלא גוי ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בשום מקום אבל לא מרבינן מיניה חייבי כריתות דיש להם אלמנות וגירושין במקום אחר וסובר אותו פירוש הקונטרס דשפיר נלמד מקרא דכי תהי' לאיש זר דמ"מ לא גרע חייבי כריתות מגר עמוני כו' ואע"ג דכתיב כי תהיה הנך דאית בהו הוי' כלומר הנך דקידושין תופסין בהו וכמ"ש רש"י לפנינו מ"מ סובר רש"י שלפני התו' דמרבינן ג"כ חייבי כריתות ולשון כי תהי' בא לרבות אפילו הנך דתפסי בהו קידושי חשיב זונה וכ"ש היכי דלא תפסי בהו קידושין כגון חייבי כריתות ודוק וכ"כ בח"ש אלא שדבריו אינם מבוארין כ"כ ע"ש:

שם בתו' בא"ד דלכהונה נמי אסורות מק"ו כו' באו לתרץ בזה דלא תאמר הא בהאי קרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר איירי לענין תרומה דכתיב ובת כהן כי תהי' לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל וא"כ מהיכי תיתי לחייב את בעלה כהן מפסוק זה עז"א דלכהונה אסורות מק"ו כו' וכדי שלא תאמר הא אף דנלמד מק"ו הא אין מזהירין מן הדין ואין לוקין על מילתא דאתיא בק"ו עז"א דלא חשיב לה התם אזהרה מן הדין כו' וק"ל:

שם בתו' בא"ד ואי פסולות מקרא דבת כהן פשיטא דאין לחלק בין אונס לרצון ר"ל מאחר דכבר מצינו ונדרש דכשנבעלת לפסול לה כגון גר עמוני כו' דאין חילוק בין אונס לרצון וכמ"ש התו' אח"כ א"כ כשנאמר דכשנבעלת לחייבי כריתות דקידושין הויא נמי איסורא מקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר א"כ מהיכי תיתי לפלוגי בה ולימא דיהא חילוק בין אונס לרצון ולא איצטריך יותר לאשמעינן באשת איש מבשאר פסולין לה ודוק:

שם בתו' בא"ד ולפי פר"י אין פסולה זונה לתרומה מקרא דבת כהן כו' ר"ל דודאי לפירוש הקונטרס שהביא התו' א"ש דנלמד כל זונה מקרא דכי תהי' לאיש זר ואפילו חייבי כריתות שבאו עליה ועליהן נאמר היא בתרומת הקדשים לא תאכל א"כ מזה נלמד בהדיא לפוסלה מן התרומה אבל לפיר"י דאינו נקרא זר אלא שזר אצלה מעיקרא וממילא חייבי כריתות אינן נלמדין מהאי קרא וחייבי כריתות דפסולות לכהונה לבעליהן הוא דוקא משום טומאה וזונה וא"כ ממילא נקראת אפילו כשנבעלה למי שאינו זר אצלה וכמו שמבואר וא"כ ודאי אין לפסול זונה מקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר לשלא תאכל היא בתרומה כשחוזרת לבית אבי' מבעלה ישראל עז"א דלפיר"י אין פסולה כו' אלא משום דכללה קרא לזונה בהדי חללה ולכך מיפסלה לתרומה כמו חללה ודוק

סליק פרק ארבעה אחין

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה