בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי ארבעה אחין · דף לג:
בגמ' ואי בקבלה והולכה טילטול בעלמא ר"ל ואין כאן איסור משום שבת כלל דטילטול לא נאסר רק משום שבות בעלמא:
שם בגמ' בד"ה ואי בהקטרה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצתה אמר רב אחא כו' הנה לפום ריהטא דמשמעות הגמ' משמע דרב אחא מפרש דחייב ב' חטאות ממש לר' חייא ודבר זה א"א לאומרו דא"כ לא יתיישב בתירוצא דגמרא דמתרץ דאיירי בשחיטת פרו של כ"ג דהתינח משום שבת דמחייב חטאת אבל משום זרות ליכא חיוב חטאת דהא המזיד אינו אלא מיתה בידי שמים וכמ"ש רש"י לפני זה בעמוד ב' ואין חיוב חטאת אלא על שוגג שזדונו כרת וגם למה מקשה הגמ' בהקטרה מחיוב שבת מרבי יוסי ה"ל לאקשויי מאיסור זרות דאין בו חטאת וכמ"ש רש"י לעיל הילכך נ"ל דהגמ' ודאי יודע דשפיר יש לאוקמא בחייבי לאוין בעלמא והוי חיובו ממש אם הי' מזיד ולא מקשה רק מאחר דהבערה אינו אלא לאו לא ה"ל לחול על איסור זרות החמור שהוא במיתה וכמ"ש התו' וגם רש"י יפרש כן והא דכתב רש"י ס"ד דחטאת מחייב לי' היינו משום הואיל והוא חייל על איסור זרות אבל ודאי לעולם לא עלה על דעתו דיפרש דחייב ב' חטאות וע"ז שפיר תירץ רב אחא דאיירי בשחיטת פרו של כ"ג דמחייב כרת מחמת שבת אילו עשה במזיד ולכך שגגתו חטאת וחייל איסורו על איסור זרות דהוי מיתה בידי שמים ומחייב תרתי דקאמר היינו דעבר על שני לאוין וזה מיקרי תרי חיובין וכמ"ש התו' ורש"י דכתב לעיל דף ל"ב חייב ב' איסורי קא חשיב כו' לא בא למעט דלא נפרש אפילו ללאוי לא חשיב דזה ליכא למידק מדבריו כלל אלא בא למעט חיוב חטאות דלא חשיב וזה אפילו לתירוצא דגמרא דהכא מדוייק שפיר דבזרות אין כאן חיוב חטאת לעולם דאין בו במזיד רק מיתה בידי שמים ודברי רב אחא יתפרשו ע"ד שכתבתי ודוק ועיקר פירושי בגמ' בזה הן המה דברי התו' בענין זה ולא כתבתי רק דבפירושם יתיישב קושייתי הנ"ל ושגם רש"י סובר כך ודוק:
שם בגמ' במתניתין ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה הח"ש הגיה במקום התרומה מלת הכהונה ובאמת שבגמרא בסוף פירקין בדברי המקשן משמע שיש להגיה כך דהי' סובר דהן נפסלין לבעליהן וכן משמע ברש"י דלקמן אך ברי"ף וברא"ש איתא ג"כ כמו בגמ' ורש"י מפרש התם דנפסלו מן התרומה לענין שלא תאכל בתרומה וכמו שמסיק במסקנא דגמרא ונ"ל דא"צ להגיה דאף כשנזכר התרומה א"ש לפרשו על הא דיפסלו לבעליהן וחידושא קמ"ל דאפילו לתרומה מיפסלא וכ"ש לבעליהן וכמבואר ק"ו זה לקמן דף ס"ח ע"ב והובא קצת לקמן ס"ד בתו' וק"ל וכן משמע לי שיש להיות התרומה דאל"כ למה אמר כהנות דלענין למיפסל לבעליהן כך לי ישראלית כמו כהנות:
שם בגמרא הא לאו מעוברות שריין ר"ל כשידעינן שהן אינן מעוברות והיינו לאחר ג' חדשים מותרות אע"ג שגדולות הן וזה מדברי רש"י דמדקדק הגמ' הכי אבל א"ל דר"ל הא נשים שאין מעוברות בוודאי כגון איילונית ועקרות וזקינות וכיוצא שריין ואי במזיד כו' דא"כ מזה לא הי' יכול לדקדק מידי כ"א בצירוף דיוק לאחר שלשה חדשים שריין דכבר אפשר לומר דנשים דאינן מעוברות אסורות לעולם ואילו הראויין להיות מעוברות אסורות ג"כ שהרי מפרישין אותן ג' חדשים אלא שתדקדק למה מותרות לאחר ג' חדשים א"כ מאחר שאתה מוכרח לדקדק מזה נדקדק מזה לבד דאיירי בשוגג דוקא וק"ל:
שם ברש"י בד"ה וחזיא לבר קפרא לזר כו' דהוי נמי בקדשים חדא דמחייב עלה תרתי ר"ל דעובר בשנים במעשה אחת אבל אינו חייב אלא אחת לבר קפרא ואמר דמיחייב עלה תרתי דראוי לחייבו תרתי ודוק:
שם בתו' בד"ה איסור כולל כו' לא הוי טעי בר קפרא לערב מליקה בהדייהו כו' ר"ל ולומר מחמתי' דבכולן בב"א ג"כ לא מיחייבו אלא חדא שהרי בב"א פשיטא ליה לבר קפרא דלר' יוסי מחייב תרתי דאל"כ שקורי משקר ר' חייא כן נדפס בס"א ור"ל דאם איתא דבר קפרא יהי' סובר דאפילו לר' יוסי לא מחייב תרתי בב"א וכ"ש בכולל א"כ ר' חייא שקורי משקר כמו שהקשה לעיל בגמרא כשאמר דמפלגי בב"א וק"ל ומסיק ולהכי פשיטא לי' בסמוך דלר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל ר"ל דקאמר בגמ' לקמן בסמוך השתא ר' יוסי באיסור כולל מחייב שתים כו' א"כ ש"מ דפשיטא לי' לר' יוסי דמחייב בי' תרתי דא"ל דהגמ' דייק דמוכרחים לומר דאיירי דאיסור כולל בברייתא מדלא נקט מליקה דאי איירי בב"נ א"כ ה"ל למינקט מליקה גבי' אלא ודאי דאיירי באיסור כולל וע"ז מסיים שפיר השתא ר' יוסי באיסור כולל מחייב תרתי כו' דא"כ ה"ל להגמ' לדקדק ולימא אי איירי בב"א דוקא למה שייר מליקה דמאי שנא ואי איירי באיסור כולל א"כ מכ"ש בב"א דמליקה דהא האי קושיא דבבת אחת מיבעיא מקשה בפשיטות יותר מקושיית מאי שנא אלא ודאי דפשיטא לי' להגמ' בלא"ה לר' יוסי באיסור כולל דמחייב בו תרתי ודוק ומסיק ופליג ר' יוחנן אר' חייא ובר קפרא דלדידהו באיסור כולל מחייב תרתי ממש והתו' קאי לשיטתייהו דמפרשי שמעתתא דר' חייא ובר קפרא בחיובי ממש וכמו שמוקי לה רב אחא בסמוך וע"ז באו לומר דודאי עד כאן לא הי' ר' יוחנן נגד תרוייהו דכשאמרו מתחילה דפליגי באיסור כולל ואליבא דר' יוסי הי' סובר ר' יוחנן כבר קפרא דלא מחייב אלא חדא באמת וכמ"ש התו' לעיל דבר קפרא מתרץ דברי ר' יוסי דאמר מחייב שתים לענין לקוברו כו' וכן בכל מקום הי' אפשר לומר דר' יוחנן אתיא כחדא מינייהו מלבד הכא לדעתו דרב אחא דאמר לקמן דפליגי בחיובא ממש דהוי ר' יוחנן דלא כר' חייא ובר קפרא דשניהם סברו לר' יוסי באיסור כולל מחייב שנים ודוק:
שם בתו' בד"ה האמר ר' יוסי כו' וא"כ היכא חיילא אאיסור זרות דאיסור זרות הוי מיתה בידי שמים וחמירא מלאו גרידא וכמ"ש רש"י לעיל בדף שלפני זה ע"ב דאיסור זרות הוי מיתה בידי שמים וק"ל:
שם בתו' בא"ד דאמאי לא מוקי לה בהצתת אליתא דעבודה היא כו' ביומא פ"ב דף כ"ד ופירש"י הצתת קיסמין אם הוצרך להצית על המזבח באחת מן המערכה ע"ש:
שם בתו' בא"ד אבל אי הוי מיתה בהבערה הוי חשוב איסור חמור כו' עיין בח"ש מ"ש בזה דבזה מתורץ דחייל איסור אחות אשה אאיסור אשת אח אע"ג דחמור קצת איסור אשת אח דאין לה היתר לאחר מיתה אלא במקום מצוה אבל אחות אשה שרי לעולם לאחר מיתת אשתו כמ"ש התו' לעיל בדף זה ע"א והיינו משום דשניהן עונשן כרת לא חשיב קל לגבי' וק"ל ע"ש:
שם בתו' בד"ה לקוברו בין רשעים כו' כיון דסבר ר' חייא ובר קפרא דר' יוסי אית לי' איסור כולל כצ"ל ורש"ל בח"ש הגיה במקום ר' חייא מלת בר קפרא והיא היא וכבר הכריחו התו' לעיל בריש העמוד דכן דעתם ומוכרחים לומר דמחייבי ממש שתים דכשנאמר דבב"א מחייב תרתי ממש כמ"ש התו' לפני זה בזה א"כ בוודאי דכן יסברו באיסור כולל ר' יוסי דכבר הכריחו התו' לעיל דאיסור כולל הוי כאיסור בת אחת ממש לר' יוסי ודוק: