בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי ארבעה אחין · דף ל:
בגמ' זו היא למעוטי מת בלא גירש כו' ע"כ כרב אשי ס"ל מבואר ברש"י דהיינו דס"ל כרב אשי בדינא דיש זיקה אבל ודאי דלא ס"ל כדיוקא דרב אשי שאמר דממעט מת ואח"כ גירש דלדידי' כיון שגירש את הערוה בין קודם כניסה בין לאחר כניסה שרי הצרה ורב אשי דממעט מת ואח"כ גירש וממילא סובר דהגירושין לא מהני היינו משום דסובר כר' ירמיה דנישואין מפילין אך לדעת הרי"ף וכפי מ"ש לעיל דמתרץ המתניתין דלעיל דקתני נתגרשו צרותיהן מותרות לפי דעת רב אשי א"כ ודאי לא נצריך לומר דרב אשי כר' ירמיה דאפשר דרבא ס"ל ממש כרב אשי דממעט מת ואח"כ גירש וזיקה שאני ולפי"ז צריכין למיגרס בגמרא למעוטי מת ואח"כ גירש וכמ"ש הח"ש ולפי דברי הרי"ף יתיישב שפיר למה לא אמר ג"כ לרב אשי בשלמא אי ס"ל כר' ירמיה כו' דבאמת ס"ל ג"כ כרבא ודוק:
בכאן חסר כמה דפין: