בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי ארבעה אחין · דף ל.
בגמרא טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסורה הח"ש העתיק בכאן דברי הרי"ף ובאמת דהם כנגד דברי רש"י בשמעתין וברש"י אכתוב בזה בסמוך:
שם ברש"י בד"ה הא מת נשוי נכרית כו' בשלמא אי לא כנסה היתה מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון כו' מלשון זה ודאי משמע דאם לא כנסה שום אחר (אין זה מוכרח דרש"י לא אמר אלא דאם לא כנסה המגרש היתה מותרת לאח והיינו משום שגירשה אח"כ ובשעת מיתתן אין הנכרית צרת אחות אשתו) אף שמת אח"כ גם אחיו השני ונפלו שתיהן לפניו האחת היא אחות אשתו והאחרת היינו הנכרית שנפלה כבר לפניו מ"מ מותר לישא הנכרית דנפלה מכח זיקת הראשון אבל אם כנסה האח האחר לנכרית ומת אח"כ אעפ"י שגירש כבר לאשתו הראשונה שהיא האחות קודם שכנסה אפ"ה אסורא אעפ"י שלא היתה צרת ערוה אלא בזיקה ולפי זה ודאי יקשה אמתניתין דקתני בפ"ק וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות ואע"ג דכנס ולבסוף גירש ומוכרחין לומר דסבר כר' ירמיה דאמר תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכדבסמוך בגמ' דדברי רב אשי א"א ליישב בע"א וכמו שיבא בסמוך ומדברי הרי"ף נראה בפשיטות דמוכרחין לחלק בין כנס להנכרית (ונכונים דברי מהרר"ש בזה עיין בהם) ללא כנס דאם כנס להנכרית מותרת יותר משום דמפקע לזיקה הראשונה ולכך כשמגרש אשתו הראשונה את האחות ניתרת כמו מתניתין דלעיל ורב אשי דאמר מת ואח"כ גירש היינו כשלא כנס להנכרית כלל ואז לא מהני הגירושין דבתר זיקה וכן משמע בטור אבן העזר סימן קע"ה דבמת נשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אם לא כנס הוא את הנכרית ומת אסורה לאח הנשאר אבל אם כנס בעל האחות את הנכרית וגירש הערוה ומת ל"ש גירש קידם שכנס ל"ש גירש אח"כ מותרת הנכרית לאח הנשאר עכ"ל וזה מבואר כדברי כמו שכתבתי בדברי הרי"ף וא"כ מתרץ רב אשי המתניתין אפילו כדברי רבא ולא אתיין כתנאי וכמו שמבואר בגמ' בסמוך והרא"ש בשמעתין כתב בדברי רב אשי מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש אסורה וא"כ כשיפרש דברי רב אשי דהוא כנסה ואסור' ואף שגירשה להערוה קודם לכן וא"כ ש"מ דס"ל כמ"ש לרש"י דבכנסה נאסרה וא"כ א"א לתרץ המתניתין לרב אשי אם לא שנאמר כר' ירמיה דמתניתין דפ"ק פליגא אמתניתין דידן וכבר מצינו להרא"ש ז"ל שפסק כמתניתין דלעיל כרבא דל"ש גירש ואח"כ כנס ל"ש כנס ואח"כ גירש מותרת וא"כ למה תהי' כאן אסורה כשגירש ואח"כ כנסה ואף שיש לפרש דברי הרי"ף באופן שיש לאסור אפילו כשכנסה המגרש ונתרץ המתניתין דלעיל כתירוצא קמא שתירץ הרי"ף או כתירוצא בתרא ונאמר דשאני הכא דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמי' והיינו ר"ל כשימות אח השני הוא אסורה מכח נפילה קמייתא והיינו דהיתה זקוקה לאחות אשתו בזיקה ואף שלא כנסה ובכניסתה לא נפקעת הזיקה מ"מ כל זה דוחק לקרוא לה איסור זיקה מכח נפילה קמייתא דהא בחיי אח השני אינו אסורה וכמ"ש הרא"ש בעצמו בשם הרי"ף וכמ"ש התו' ג"כ ולכן נ"ל דאינו נקראת שנפלה באיסור זיקה כ"א כשימות אח השני ולא כנסה דאז לא נפלה קמי' אלא מכח נפילה קמייתא ובאותו זמן עדיין היתה זקוקה לאחות אשתו בזיקה ועוד דבהדיא מבואר בטור על דרך שכתבתי לעיל ברי"ף וכשיהיה על דרך שכתבתי בדברי הרא"ש לתרץ כן המתניתין וא"כ יהי' בכאן אסורה וזה בהדיא שלא כדברי הטור ולכך היה נ"ל למחוק ברא"ש תיבת וכנסה המגרש או להגיה ולא כנסה המגרש והוי ממש כדברי הטור אך שלא מצאתי לשום חכם שהגיה כך באשיר"י גם בקיצור פסקי הרא"ש איתא כמו באשיר"י דבכנס אסורה וכשנגיה באשיר"י יהיו מוכרחין להגיה כך גם בקיצור פסקי הרא"ש ומה אעשה והסברא דוחקת ומאחר שאנו מוכרחין ליישב והדברים מיושבין יפה ודוק ואף שאין זה מעניני כאן לדבר ולהזכיר דברי הרא"ש מ"מ להיות דבר חידוש ודברים שסותרין אהדדי כתבתי מה שכתבתי ודוק:
שם בתו' בד"ה גירש אחד כו' דמקודם שגירשה חשובה נכרית כזקוקה לו כו' עיין בח"ש מ"ש בזה שדבריו נכוחים אלא שנדפסו מוטעין וצריכין להגיה הכי אף שכתבו התו' דלא אמרינן נשואין מפילין אלא בנעשית צרת ערוה שעה אחת כו' אבל הכא אנו אומרין נישואין מפילין כאלו נעשית כו' ואז א"ש וק"ל:
שם בתו' בא"ד ורב אשי דייק מינה דיש זיקה כו' ר"ל ורב אשי ודאי מוכרח לסבור כר' ירמיה דנישואין מפילין כדי לתרץ מתניתין דרפ"ק כמ"ש לעיל לרש"י וכמו שיבא אח"כ בכתבי בגמ' בסמוך ומסיק משום דא"א לה ליאסר אא"כ תרי נישואין מפילין והיינו נישואי אח שנשא מתחילה את הנכרית ונישואי אח השני שנשא אחות אשתו דבנשואי אחד מהן בודאי לא נאסרה הנכרית ודוק:
שם בתו' בד"ה זאת אומרת יש זיקה וא"ת היאך כינסה המגרש נ"ל דהתו' ודאי לא יסברו כרש"י בזה דאם לא כנס שום אח (כבר כתבתי בגליון בדף זה דגם רש"י לא אמר אלא דאם לא כנס המגרש דהיתה מותרת לאחר והיינו משום שגירשה זה והתו' הקשו האיך כנסה המגרש הזה הרי היא זקוקה לאחות אשתו שהיא אשת אחיו ודוק) דמותרת לאח הנשאר מחמת זיקת הראשון דא"כ לא היו מקשין כלל דהכניסה דהאח האחר אוסרת אותה גם א"א לומר דסברי כמו הרי"ף דבלא כניסה דוקא אסורה ובכנס מותרת והא דפריך היאך כנסה המגרש קאי אמתניתין דגירש ואח"כ מת דעכ"פ הוי בחיי אשתו וא"כ היאך כנסה דא"כ לא יצטרך לומר דרב אשי כר"י דלקמן לכך נ"ל דהתו' סוברים דמת ואח"כ גירש אסורה בין אם כנס בין אם לא כנס וסובר כר"י וא"כ פריך שפיר כפשוטו האיך כנסה המגרש ודוק נ"ל:
שם בתו' בא"ד אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו כו' ואע"ג דכאן גירש לאשתו קודם שנפלה לפני אחיו דגירושין לא מהני מאחר שהוא בתר הזיקה וחשיב כאילו נפלו שתיהן לפניו ממש בבת אחת כ"כ הח"ש ומהר"ר שב"ט כתב באשיר"י שלו כמו שכתבו התו' בזה ז"ל דהוי כאילו נפלו שתיהן לפניו דשמא לא ידעו שגירש את אשתו עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהין דא"כ דחיישינן שמא לא ידעו העולם שגירש את אשתו ניחוש נמי בכל מקום שיש לאחד שתי נשים והאחת ערוה וגירש את הערוה שמא לא ידעו שגירש את הערוה ולכך תהא הצרה אסורה ואפשר ליישב מאחר דכאן היא אסורה מנפילה ראשונה כשלא כינסה האח הזה דבזה איירי האשיר"י לפי מ"ש לעיל בזה וא"כ היא עומדת באיסור נפילה ראשונה דמאותה שעה עדיין היתה זקוקה לערוה לכך גזרינן דילמא לא ידעו מזה שגירש אשתו והיינו דהא והא גורמין האיסור ואף לדעת התו' דאיירי ג"כ בכנסה המגרש מ"מ הלא סברו דאין הכניסה מוציא הזיקה ולכך עומדת באיסור הראשון אך באמת לפי דעת התו' וכפי מ"ש אין אנו צריכין לזה דהם סוברין לרב אשי דנישואין מפילין ולכך שפיר חשיבא כאילו נפלו שתיהן בבת אחת מאחר שהיתה צרת ערוה שעה אחת לזה כוון הח"ש דלא מהני הגירושין לאחר הזיקה ומ"מ באשיר"י א"א לומר דבר זה דהוא סובר לענין דינא כרבא דמיתה מפלת ואפ"ה העתיק דברי רב אשי וכשנאמר דברי הח"ש באשיר"י צריכין לומר דגירושין דבתר זיקה לא מהני מטעם גזירה וצריך לחלק כמו שחילק הרי"ף בתירוצא קמא דבזיקה דרבנן גזרו דאתו למיקל דלאו כ"ע דינא גמירי ודוק: