בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי ארבעה אחין · דף כח.
בגמ' ר"י למיתה לא חייש ר"ל ר"י סבר דשום תנא לא חייש למיתה כה"ג אפילו למאן דלית ליה זיקה ולכך לא מצי לתרץ המתניתין בהכי ועיין בח"ש והוצרך לכתוב דבכה"ג לא חייש שום תנא דודאי מצינו תנאים דחיישו למיתה כדמצינו בריש יומא דאמר ר' יודא אף אשה מתקינין לו שמא תמות אשתו א"כ ש"מ דחייש אפילו למיתה דזמן מועט וכמ"ש התו' לעיל דף כ"ו אלא ודאי דוקא בכה"ג לא חיישינן הכי דאינו אלא ביטול מצות יבמין ודו"ק:
שם ברש"י בד"ה ה"ג ולימא לי' גזירה כו' אבל בדיעבד שחלץ לשניי' תחילה כו' הוצרך לכתוב כך דאם תאסור אף בדיעבד שכבר חלץ א"כ למה התיר ר"י במתה שניי' וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ולימא ליה גזירה שמא ימות כו' אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה ר' יוחנן ליכא למיגזר הכי ר"ל כיון דליכא אלא אח אחד בוודאי דלא אתי לבטל מצות יבמין בהדיא ולכך לא גזרינן וכמ"ש התו' סברא זו לעיל בד"ה איתיבי' וק"ל:
רש"י בד"ה כגון דנפלה הך כו' ואי מייבם לה היאך ברישא שניי' נאסרה כו' ר"ל אף אם מייבם לה היאך חתן לאותה דאינה חמותו ברישא מ"מ לא תשתרי חמותו דנפלה היא בשניי' ונאסרה מיד בשעת נפילה לאותו דאינה עליו ערוה מטעם אחות זקוקתו וק"ל:
שם בתו' בד"ה ולימא ליה דילמא קדים כו' ופריך ולימא לי' גזירה שמא ימות כו' ויעמיד המשנה כו' כבר כתבתי בזה לעיל ריש דיבור זה עיין עליו:
שם בתו' בא"ד אבל במתה שניי' לא שייך למיגזר כה"ג בח"ש האריך בזה למה לא נחוש במתה ג"כ אטו דילמא אתו למישרי בעלמא שניי' נמי במיתת ראשונה ואני אומר דלק"מ דהמקשן כאן סובר ודאי לר' יוחנן דלא חיישינן למיתה דלא נגזור כלל אטו דילמא אתו למישרי השניי' בעלמא כשתמות הראשונה דלא חיישינן למיגזר אטו ב' מיתות מיתת היבם ומיתת דידה וליגזור אטו זה במיתות כאילו וכשמסיק ולא מתייבמות קתני דליכא דין ייבום כלל אפילו כשמתה השניי' כמו שכתב התוספות והיינו ודאי מטעם דגזרינן משום מיתה דעלמא א"כ ש"מ דחייש ר' יוחנן למיתה פריך ולימא לי' גזירה שמא ימות וכו' וכפי מה שפירשו התו' ודוק ובכאן בתו' צריכין להגיה דין ייבום כלל אפילו מתה שניי' ופריך ולימא לי' גזירה שמא ימות כו' ולהכי אסרה מתניתין אפילו מתה שניי' דאי שריא לייבומי כו' והוצרכו לפרש הגמ' דלדידהו לא מקשה המקשן כלל דהא התרצן השיבו דמלישנא דמתניתין משמע אפילו מתה שניי' אסור בראשונה והיינו בהדיא דלא כר' יוחנן יהי' איזה טעם שיהי' ע"ז פירשו דהכי מקשה דיש לחלק בין דינא דמתניתין ובין דינא דר' יוחנן וק"ל:
שם בתו' בא"ד וחזר בו ר"י מפירוש זה דביבם אחד נמי קתני במתניתין ולא מתייבמות כו' ר"ל מאחר שלפירושו נדקדק מלשון ולא מתייבמות דאפילו מתה שניי' לא מתייבמת הראשונה א"כ יקשה על ר' יוחנן ממתניתין דלקמן דתני ג"כ ולא מתייבמות וממילא לא הי' אפשר לתרץ מטעם גזירה שמא ימות וכו' ודוק וגם על אותה משנה לא שמוני לר"י שיאמר בו דאינה משנה ולפי פירושו יהי' אותו משנה ג"כ נגדו וק"ל:
שם בתו' בד"ה ולימא לי' ר' אליעזר הוא כו' מתה אשתו אותה יבמה חולצת כו' ר"ל והיינו משום שנאסרה עליו שעה אחת מחמת אחות אשתו אותה שקדשה וממילא לא הי' אפשר לקרא בה יבמה יבא עלי' ולכך שוב אינה ניתרת והא דאשתו מותרת כשמתה יבמתו היינו משום דהיא לא נאסרה רק משום אחות זקוקתו לבד ולכך כשתפקע איסור אחות זקוקתו דהיינו כשמתה יבמתו מותרת כמו שאר אחות אשה בעלמא דמותרת אחר מיתת אשתו משא"כ כשמתה אשתו אע"ג דפקע איסור אחות אשה קיימא עליה באיסור אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקתו לייבם ואין אני קורא עליה יבמה יבא עליה הרי הוא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עליו עולמית כן משמע לקמן ברש"י דף מ"א ע"א: שם בתו' בד"ה הך דאין חמותו כו' וגזרינן דילמא מייבם אידך להך ברישא ר"ל דאם נתיר שייבם החתן אותו שאינה חמותו ברישא ואח"כ לייבם הנכרי לחמותו של החתן חיישינן דבפעם אחר כיוצא בזה ייבם את הנכרי ברישא לאותה שהיא חמותו של החתן וימות החתן קודם שיחלוץ או ייבם אותה שאינה חמות ותבטל ממנה מצות ייבום וחליצה אבל במתה אחת מש"ה שריא השניי' לייבם דליכא למיגזר דאתי לייבם בלא מיתה דלא אתי לבטל מצות יבמין להדיא כדלעיל בתו' בד"ה איתיבי' ודוק: