בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי ארבעה אחין · דף כז:
רש"י בד"ה אחות אשה כגון ג' אחין כו' הא דלא כתב רש"י הדמיון בב' אחין נשואין ב' אחיות ומת אחד מהם ואח"כ מתה אשתו של שני י"ל דמזה לא הוי מקשה מידי בגמרא דשאני התם מאחר שכבר נפטרה לשוק משום דמתה אשתו אח"כ לא תחשוב בפשיטות עוד זקוקה משא"כ הכא דעדיין זקוקה היא לחליצה וכמ"ש סברא זו בתו' בד"ה ורב לית ליה וכו' וק"ל:
שם בתו' בד"ה בעלת הגט עדיפא באו לתרץ לישנא דעדיפא הנזכר בגמ' בסמוך בפשיטותא דאמר אי גט עדיף לא ליהני מאמר אבתרי' והוי פירוש דעדיף שמועיל בה יותר והיינו ממילא כאילו נחלצה ממנו וא"כ בכאן לא א"ש דכאן ודאי משמע דבא לומר אם בעלת הגט עדיפא לחליצה מבחברתה והיינו שהגט אינו מועיל כ"כ כמו מאמר דאם מועיל הגט יותר א"כ בוודאי נחלוץ לחברתה ותיפטור בעלת הגט לכך כתבו דגם כאן פירושו עדיפא שנעשה בה מעשה עדיף טפי מבחברתה וחשובה כאילו נחלצה וממילא ודאי נחלוץ לחברתה ותיפטור היא אבל אין פירושו דעדיפא ותחלוץ היא דא"כ הוי פירוש של עדיפא דהוא גרוע וע"ז מסיק אבל ריב"ן פירש בעלת הגט עדיפא כו' ולכך יגמור בה חליצתו ולפי"ז הוי פירושו של עדיפא דהיא עדיפא לחליצה וממילא אינו מועיל מעשה דידה כמו מעשה דחברתה וע"ז מסיק ולפירושו לא יהא עדיפא דהכא כו' ומסקי ומיהו עדיפא משמע קצת דהיינו קודמת כו' ר"ל ודלא כמ"ש בתחלה אלא כפירוש ריב"ן ודוק וכל זה פשוט בעיני דהוא הנכון:
שם בתו' בד"ה ת"ש ומודה ר"ג כו' דיש גט אחר הגט ומאמר אחר הגט ר"ל וגם סברי דיש גט אחר המאמר והתו' לא חשו להביאו אבל ודאי דעיקר הראי' הי' נלמד מהא דיש ג"כ גט אחר מאמר וזה פשוט ומסיק דלדידהו דיש גט אחר גט אפילו עדיף קמא כו' ר"ל דמאחר דסברי דיש גט אחר גט ג"כ א"כ לא מצי לפשוט מידי מדבריהם דגט ומאמר כי הדדי נינהו דהא אנו רואין דהם סברי אפילו כי עדיף קמא מהני גרוע בתרי' דהא בגט אחר גט בודאי הראשון עדיף מהשני ואפ"ה מועיל השני הגרוע ג"כ וא"כ בגט ומאמר נמי מהני הגרוע בתר קמא דעדיף וממילא ליכא למיפשט מידי דלא ידעינן הי מינייהו עדיף וגם דכי הדדי נינהו לא נשמע מינייהו משא"כ לר"ג דסובר דאין גט אחר גט והיינו משום דמאחר דעדיף קמא לא מהני הגרוע בתרי' וא"כ אי לאו דמאמר וגט כי הדדי נינהו לא ה"ל ליהני הגרוע אחר העדיף וק"ל:
שם בתו' בד"ה אי גט עדיף כו' אע"ג דאפילו אחר חליצה קידושין תופסין משום דקידושין תופסין בחייבי לאוין והיא אינה אלא בלאו דאשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה כדלעיל דף י' ומסיק היינו משום דהוי קידושין דאורייתא ר"ל מאחר דנחלצה ומותרת לשוק א"כ קידושין חלין בה דאורייתא כאשה אחרת אלמנה דעלמא משא"כ בעוד היותה יבמה דמדאורייתא אין קידושין תופסין בה כל והוא נדרש מדכתיב לא תהי' אשת המת החוצה כדלעיל דף י"ג ולקמן דף צ"ב ואפילו רבנן דסברו קידושין תופסין בכל חייבי לאוין מודו בזו והיבם עצמו ודאי מדאורייתא לא שייך לו בה קידושין דלא כתיב רק יבמה יבא עליה כו' ואדרבה דרשינן מיניה ביאה גומר בה ואין כסף ושטר גומרין בה כדלקמן דף נ"ד ומדאורייתא אפילו אם עשו בה מאמר רשאי אחיו השני לייבמה רק דרבנן עשו מאמר ביבמה דהיינו קידושין להיות מועיל במקצת ועיין לקמן בתוס' דף נ' ע"א שכתבו קצת בלשון אחר:
שם בתו' בד"ה אלא כי הדדי נינהו ותיפשוט דאחת פוטרת חברתה והיינו כשמואל כו' עיין באשיר"י שהאריך ודברי התו' מבוארין יותר בדבריו בזה ע"ש:
שם בתו' בד"ה ורב לית לי' כו' ועוד נראה דממתניתין לא ה"מ לאקשויי כו' הנה באמת ממתניתין שהביאו התוס' היינו מתני' דתנן שתי אחין הנשואין שתי אחיות שפיר כתבו דלא ה"מ לאקשויי אבל מ"מ קשיא דממתניתין דקתני ג' אחין ונשואין ב' מהן ב' אחיות וכמו שהביאה רש"י וכדתנן להדיא לקמן דף ל' בוודאי דה"מ לאקשויי דשם לא מידחיא מהאי ביתא לגמרי ואפשר לומר דודאי ה"מ להקשות מאותה משנה דהא רב עליה קאי וכפי מה שנאמר בדברי רב בודאי נאמר כן ג"כ בדברי מתניתין ולא הקשו התו' מעולם דיקשה המקשן מאותה מתניתין דפשיטא לי' דעדיפא להקשות מדברי רב גופי' שאמר טעם האיסורא על אותה משנה ורק הקשו התו' רק דה"מ לאקשויי אף ממתניתין דלא נזכר שם דברי רב כלל וגם דאותה מתניתין נישנית תחילה רק שאח"כ סידר מתניתין דג' אחין בראשונה כמבואר לקמן דף ל"ב ע"א: שם בתו' בד"ה אבל הכא זיקה כו' דאע"ג דאסור משום ביטול מצות יבמין כו' ר"ל דודאי מודה רב דאסור לבטל מצות יבמין דאל"כ אף בלא מתה הראשונה או השניי' ובעוד הב' היבמות האחיות בחייהן ה"ל למישרי לייבם האחת אלא ודאי דמ"מ אסור לבטל מצות יבמין אף דאין זיקה וק"ל:
שם בתו' בד"ה איתיבי' ר' יוסי כו' ולר"ח נמי דפירש לעיל דרב לית לי' כו' לטעמי' דאמר אין זיקה ר"ל וא"כ אמר דינו הכא לפי מאי דסבר אין זיקה וממילא א"צ לחזור דודאי לפי פירוש ריב"ן לא קשיא דמצינו למימר דרב דאמר הכא דמותרת למ"ד יש זיקה נמי קאמר כמו שלעיל דאמר דצריכה לחזור למ"ד יש זיקה קאמר משא"כ לפר"ח דרב דהכא לטעמי' דאין זיקה קאמר א"כ א"א לתרץ כן עז"א דאפ"ה אתי שפיר נמי כו' וק"ל:
שם בתו' בא"ד ומיהו נראה לר"י כדפרישית לעיל לרב דחייש למיתה לא פריך דגזרינן דילמא אתי לייבם ברישא משום דלא מסקו דעתייהו דמיית אידך אבל לעיל כו' כנ"ל להגיה וזה דכתב כדפרישית לעיל היינו בדף כ"ד ע"א בד"ה אי למ"ד כו' דכתב דאע"ג דלית ליה לרב כיון שנאסרה שעה אחת כו' מאחר דסבר אין זיקה ואין נאסר עליו רק משום ביטול מצות יבמין מ"מ גזרינן דלא ליחלץ חד ולייבם חד אטו דילמא מייבם ברישא דאתי למיטעי דלא מסקי אינשי אדעתייהו דילמא מיית אידך וזה דדייק דרב חייש למיתה היינו דאי לא חייש למיתה א"כ שתיהן יתייבמו כשנופלות ב' אחיות יבמות משני אחין לשני אחין וכמ"ש התו' לפני זה לר' יוחנן אבל מדלעיל דאמר דוקא במתה אחת מהן משמע דאי לא מתה אחת מהן אסורות והיינו משום דאסור לבטל מצות יבמין ליכא למידק דחייש למיתה דשמא לא אסור לבטל מצות יבמין רק היכא דמבטל מצות יבמין להדיא וכמ"ש התו' סברא זאת וק"ל או אפשר לומר דהתו' לא דייקו דרב יסבור הכי רק די"ל דסובר הכי והא דהקשה כן לר' יוחנן היינו משום דהי' יודע ר"י בר' חנינא דר"י סובר דלא חיישינן למיתה וק"ל:
שם בתו' בא"ד א"נ לפי שהי' אצל ר"י הקשה לו ר"ל ודאי דברי רב מיושבין לפי האמת דסובר דחיישינן למיתה והמקשן לא ידע דניחוש למיתה דלאסור מחמת זה והא דלא הקשה כן גם על רב עז"א לפי שהי' אצל ר"י הקשה לו אבל ודאי דברי רב מיושבין בזה וק"ל:
שם בתו' בד"ה לימא ליה כו' פר"י לפי שיטת הקונטרס כו' אף שמדברי התו' רואין שפיר מה שקשה לרש"י בלא פירושם מ"מ אמרתי לגלות את מה שקשה על רש"י כאן דמתחילה קשה כשאמר לימא ליה גזירה דילמא קדים וחליץ כו' דודאי צריכין לפרש דלכתחילה הוא דנגזור אבל בדיעבד שכבר חלץ תהי' מותרת השניי' להתייבם ומטעם זה התיר ר' יוחנן במתה השניי' א"כ נקשה דאם נגזור לכתחילה קודם שחלץ דילמא אתי לייבומי אידך גם כשכבר חלץ לא נתיר לייבם שניי' דילמא אחי להתיר בפעם אחרת לייבמי ברישא וזה התו' באו לתרץ במה דאמרי והא לא חיישינן כו' גם מלשונם לכתחילה בזה באו לפרש דברי רש"י הטעם שכתב דבדיעבד שכבר חלץ לשניי' מותרת הראשונה דהיינו אה מיושב דברי ר' יוחנן וכמו שאכתוב בזה בדברי רש"י וגם קשה עליו מאחר דמתחילה אמר המקשן בעצמו דבדיעבד שכבר חלץ לשניי' לא שייך למיגזר דילמא אתי לייבם בעלמא ברישא וא"כ איך חזר אח"כ להקשות ולימא לי' גזירה שמא ימות כו' והיינו דאפילו כשכבר חלץ לא נתיר לייבם השניי' משום גזירה דאחיות בעלמא כמו שפירש"י ע"ז כתבו התו' אח"כ ופריך ולימא ליה שמא ימות כו' ודו"ק: