בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף מט:
בגמ' כל הנביאים נסתכלו באיספקלריא שאינה מאירא כו' בע"י הביא דברי הרמב"ן בזה ע"ש שדבריו נכונים בזה:
שם בתוס' דהוי כנכרי ועבד דלא תפסי בה קידושין לא לדידי' ולא לאחריני ר"ל כמו שבנכרי ועבד לא תפסי בה קידושין ולא תפסי בה קידושין כלל ודומין להדדי בזה דאחד מהן או האיש או האשה אינו בר קידושין כלל ובכאן משמע מהתוס' דהתוס' מפרשין הא דאמרינן לעיל ומה אשת אב דלדידי' לא תפסי בה קידושין כו' לאפוקי נכרי ועבד כו' היינו ר"ל דגבי אשת אב שניהם בני קידושין דהא גם איהי הויא בת קידושין רק דלדידהו להבועל לא תפסי בה קידושין אבל לאנשים אחרים היא שפיר בת קידושין משא"כ גוי ועבד דאינן בני קידושין כלל דלפירש"י ס"פ האומר דף ס"ח ע"ב דמפרש דהאי שבא על אשת אב אינו אלא שאין קידושין שלו תופסין לו בה אבל יש לו קידושין על אחרת דאם קידש אחרת קידושין שלו תופסין לו בה לאפוקי גוי ועבד כו' לפי"ז ודאי הוא שומרת יבם כמו אשת אב ממש דאין קידושין שלו תופסין לו בה ותופסין באחרת ואינו דומה לגוי ועבד משא"כ לפי מה שכתבתי הוי ממש כנכרי ועבד משום דצריך להיות דומה לאשת אב להיות שניהם בני קידושין וכמו שנכרי ועבד אחד מהן אינו בר קידושין והיינו האיש כן נמי בשומרת יבם אחד מהם אינו בר קידושין והיינו האשה ודוק וכתבתי קצת זה ג"כ לעיל בגמ' דף מ"ה ע"ב ורש"ל בח"ש כתב בענין זה קושיא ותירוצא בהא דכאן אמר דשומרת יבם הוי כנכרי ועבד ולעיל אמר בפשיטות דיש לחלק בין שומרת יבם לנכרי ועבד ע"ש ודבריו תמוהים בעיני דמעיקרא לא קשיא כלל דלעיל לא כתב רק דאפילו למ"ד דהוי ממזר מנכרי ועבד מ"מ משומרת יבם לא הוי ממזר והיינו משום דלא שייך לומר פסול ממזר משומרת יבם כמו מנכרי ועבד אבל ודאי אם נאמר דהוי ממזר משומרת יבם מכ"ש דהוי ממזר מנכרי ועבד דחשיבי טפי לאו בני קידושין ולכך ודאי בפשיטות לדידן דקיי"ל דמנכרי ועבד לא הוי ממזר משומרת יבם נמי לא הוי ממזר ולכך מקשו התוס' שפיר אמאי הוי ממזר משומרת יבם כו' כיון דהוי כנכרי ועבד כו' ובנכרי ועבד לא הוי ממזר ודוק:
שם בתו' בד"ה אשוייה מזיד פר"ח שרצה להשיבו כו' נראה דקשיא ליה איך שייך ליקרוא מזיד בתירוץ קושיא הראשונה דהיינו בהא דכל הנביאים נסתכלו כו' הלא שפיר שלא יקבל אותו דיאמר לו מנא לך שיש חילוק בין ראייתך לראיית משה ולכך פר"ח שהיה רוצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל וא"כ מוכרח התירוץ הזה מתורת משה עצמו ודוק:
דף ג' ע"א בתוס' בד"ה משלו הוסיפו לו כו' והא דאמר בפ"ק דחגיגה כו' מוסיפין ליה ושם לא שייך לומר משלו הוסיפו לו ע"ש בגופא דעובדא שלוקח שנות אחר ונותן לת"ח שמעביר על מדותיו עז"א דאר"י דניחא אפילו לר"ע כו' וק"ל:
שם בתו' בד"ה שנה ר' משנה כו' אלא נראה לר"י דיבמתו הוא משנה שאינה צריכה כו' ותימה דאיצטריך למידק הא בחייה אסורא אף דאינו אלא מדרבנן אחות זקוקה ואפשר לתרץ דמאחר דעיקרו בא להשמיענו הדיוקא דאסורא בחייה (לא) ה"ל להשמיענו הדיוקא לבדו (בכל הענינים דסיפא) בשלמא ברישא דמתניתין גבי גירשה ומתה נישאת לאחר ומתה ליכא לאקשויי להשמיענו הדיוקא לבדו דאגב דתנא רישא היתר דאיצטריך להשמיענו דרשא דבחיי' דוקא אסירא ולאחר מיתה שריא משמיענו באשתו באינך תרתי בבי ג"כ ההיתר ועיקר חידושו הדיוק דאיסורא אבל בסיפא דיבמתו דכל הג' בבות דידה אין שום חידוש כ"א הדיוקא ודוק ואף שלכאורה אין זה מדרך פשטי הדברים מסוגיא דגמרא מ"מ מוכרחין לומר כן כפי הנראה בעיני:
סליק פרק החולץ