בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף מט
בגמרא איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי ר' יהושע אין להקשות מה ראי' הוא זה לדברי ר' יהושע דילמא מעשה כך הי' וה"ה דהוי ממזר מחייבי כריתות י"ל דדייק דא"כ לא ה"ל לכתוב רק איש פלוני ממזר למה להו לכתוב מא"א אלא ודאי דבא להשמיענו דהלכה כר' יהושע דלא הוי ממזר אלא מחייבי מיתת ב"ד כאשת איש ומ"מ התוס' מקשו שפיר דה"ל לכתוב איש פלוני ממזר מחייבי מיתת ב"ד סתם כו' ודוק:
שם אשתו שמתה מותר באחותה גירשה ומתה כו' אע"ג דהוי כל שכן מבבא דרישא י"ל דבא להשמיענו הדיוק דדוקא מתה מותר באחותה אבל בחייה אסור באחותה אע"ג דגירש לאשתו ואע"ג דנישאת לאחר אפ"ה אסור באחותה כ"א לאחר מיתת אשתו וכן בבא דסיפא דיבמתו שמתה מותר באחותה נמי לא בא להשמיענו אלא הדיוק דבחיי יבמה אסור באחותה ואע"ג דלא הוי אשתו גמורה אבל עיקר הדין בוודאי אתי בכ"ש מאשתו גמורה וסוף פרק זה אכתוב מזה בתוס' דלא רצו לומר דסיפא דמתניתין דמשמיענו רק הדיוק ע"ש:
שם ברש"י בד"ה כל שאר בשר כו' דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה בא וכגון כו' כצ"ל וכן הגיה החכם מהר"ר שכנא ורש"י בא למצוא לנו קורבות דאין איסורן בכרת אלא בלאו גרידא וק"ל:
שם בתוס' בד"ה שמעון התימני אומר כו' ואע"ג דאין למדין הלכה מפי גמרא כו' עיין בח"ש מ"ש רש"ל בזה:
שם בתוס' בא"ד ולעיל פסקינן דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ר"ל ומזה נלמד דאין הלכה כר"ע בחייבי לאוין דלאו דשאר וכשם דלא קיי"ל כוותיה בחייבי לאוין דלאו דשאר ה"ה נמי דלא קיי"ל כוותיה בחייבי לאוין דשאר אבל אינו מביא ראי' על חייבי לאוין דשאר דהא גוי ועבד אין להם שאר ורש"ל בח"ש האריך מאוד וזה כלל דבריו ע"ש:
שם בתוס' בא"ד וחייבי כריתות דמו לאשת אב לכ"ע ר"ל לדמות לה ולומר מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין אף חייבי כריתות ומה אשת אב דלדידהו לא תפסי בה קידושין לאחריני תפסי בה קידושין אף חייבי כריתות ובשני דברים הללו רצו לעיל לדמות לאשת אב לומר דלא הוי ממזר אלא מה דדמי ליה (דף מ"ה ע"ב) ואע"ג דלא הוי דומין לה ממש דזה הוי חייבי כריתות וזה הוי מיתת ב"ד וק"ל וכן מבואר קצת בדברי הרא"ש ע"ש:
שם בתוס' בד"ה ליכתוב רחמנא כו' ולפי' צ"ל דתנא דפירקין קמא סבר כר"י כו' ר"ל דלרש"י מצי סובר בזה כר"י דלא יגלה איירי באנוסת אביו דלא אמר רק דמאשת אב הוי ממזר משא"כ לפי' דר"י סובר דוקא כרבנן דמוקי לה בשומרת יבם ואמר דעד שומרת יבם הוי ממזר ואם איירי באנוסת אביו הוי משמע דהוי ממזר אף מחייבי כריתות ולכך הוצרך לומר דהוא מפרש דמלא יקח כו' והוי ג"כ כפירוש של ר' יהושע רק דהוא מפרש לה אאנוסת אביו וק"ל:
שם בתוס' בד"ה הכל מודים כו' ונראה לר"ת דמחזיר גרושתו וסוטה הוי חייבי לאוין דשאר כו' אין להקשות אמאי איצטריך למינקט נדה הא היא הויא חייבי לאוין דלאו דשאר ואמאי תיסק אדעתין דליהוי ממזר טפי משאר חייבי לאוין דלאו דשאר דאיסור נידות שייכא ג"כ באישות ועיקר איסורא דנדות נאמר באישות דאשה אחרת אפילו פנוייה לא איצטריך למיסר משום נדה דבלא"ה אסור וא"כ מאחר דעיקר איסורא דנדה באישות נאמר מיקרי שפיר חייבי לאוין דשאר דאסור בשאר ובאישות ודוק: