אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק רביעי החולץ › דף מז.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק רביעי החולץ · דף מז.

דף מו:

בתוס' בד"ה משפט כתיב ביה כו' ור"י אית ליה בהדיא בירושלמי שנים שדנו אין דיניהם דין כצ"ל וכן הגיה רש"ל בח"ש וכן מבואר להדיא בתוס' ריש סנהדרין דף ב' ע"ב ור"ל א"כ מעיקרא לא קשיא כלל דגם בדין צריך ג' דוקא דכאן נמי הוי מימרא דר' יוחנן וק"ל:

שם בתוס' בד"ה במוחזק לך כו' אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפרישית לעיל הוא בס"פ שני דף כ"ה ע"ב ובסמוך יתבאר ג"כ בתוס' בשמעתין ומההיא דלעיל דא"ל זיל גלי אין האי' ר"ל מדא"ל לעיל דף מ"ה ע"א לההוא דהוי בן נכרי הבא על בת ישראל זיל גלי למקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשירה ומזה אפשר לדקדק דלא בדקינן לשום אדם וכל הבא בתורת יהדות מחזקינן ליה בישראל דאל"כ מאי אהני ליה ההוא גלות עז"א דאין ראי' מהתם דדילמא לעולם בודקין לכל הבא לפנינו ואמר דהוא ישראל דדילמא הוי גוי ולא נתגייר שפיר כדינא ומיהו במשפחתו לא היו בודקין מאין בא ומי היה אביו ולכך שפיר קאמר ליה לעיל זיל גלי ושם יבדקוך אם את מעולם ישראל וזה לא יזיקך דהא באמת הוא ישראל ממעי אמו וממילא אין ראי' מהתם כלל ודוק:

שם בתוס' בד"ה אין לי אלא בארץ פירוש דמקבלים גרים כתבו כן לאפוקי שתפרש אין לי אלא בארץ דאז מהני בא הוא ועדיו עמו בח"ל מניין כו' וזה א"א דא"כ איך מסיק דבח"ל א"צ ראיה כלל וכאן מביא פסוק דמשמיענו דבח"ל מהני בא הוא ועדיו עמו משמע דראי' מיהא צריך גם אין לפרש אין לי דצריכין עדיו עמו אלא בארץ בח"ל מניין דצריכין עדיו עמו כו' דא"כ מכ"ש דלא אתי שפיר דכאן אמר דרשא דבח"ל צריכין ראי' ומסיק אח"כ דבח"ל אין צריך להביא ראי' וק"ל:

שם בתוס' בד"ה יש לך עדים פירוש שנתגיירת בינך לבין עצמך באו לאפוקי שתפרש יש לך עדים על הא דנתגיירת דא"כ הוי משמע דאם יש לו עדים ע"ז דהוה מועיל לו וזה אינו דהא אינו מועיל בלא ג' כדמסיק דזה דהוי פסול הוא מטעם דאמר דנתגייר בינו לבין עצמו לכך פירשו יש לך עדים כדבריך שנתגיירת בינך לבין עצמך ומיקרי בינו לבין עצמו הואיל ולא הי' שם ב"ד דהוו ג' וע"ז מסקו ותימא מיהא כו' ודוק:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה