בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף מו:
בגמ' ור' יהושע טבילה באמהות מנין כו' אע"ג דר' אליעזר נמי סובר הכי וכדמסיק לפני זה בסמוך מ"מ ר' יהושע הוי מרא דשמעתא דאמר הכי וכדמסיק אבל ודאי דגם ר"א סובר הכי ודורש ליה הכי וכ"ש לפימ"ש התוס' בחד תירוצא דלא איצטריך האי תירוצא כלל אליבא דר' יהושע אלא אליבא דר' אליעזר וק"ל:
שם ברש"י בד"ה דבעינן מומחין כי הנך תלתא גברי רבנן רברבי דקדק לכתוב רבנן רברבי וכן אח"כ דילמא הכי הוה מעשה דאיתרמי רבנן כי הני מכל זה ודאי משמע דדוקא בא לדקדק דיהא צריכין ג' מומחין וחשובין ממש כי הנהו רבנן אבל זה דבעי מומחין דבר פשוט הוא ולא צריך למימר כלל דמשמע מההוא עובדא דמאחר דאמר דבעי שלשה פשוט הוא דבעי מומחין וזה שכתבו התו' והקשו בפשיטות אנן היכי מקבלינן גרים הא בעינן מומחין ודוק:
שם בתו' בד"ה אין הזאה בלא טבילה מפרש ר"ת בלא טבילה לפני הזאה כו' נ"ל דקשה ליה דדילמא הא דקיי"ל דאין הזאה בלא טבילה היינו משום דלא מצינו הזאה רק בטומאה וטומאה בודאי לא אתיא לידי טהרה רק ע"י טבילה אבל הכא דילמא אבותינו לא טבלו כלל שלא היו צריכין עכשיו טבילה שלא היו צריכין עכשיו ליטהר לשיוצרכו להם טבילה ואף אם היו צריכין ליטהר טומאתן בודאי לא היו נטהרין בזה דהא לא הי' להם באותו פעם אפר פרה והיו כולם טמאי מתים וא"א להם ליטהר והזאות דקרא היינו בדם הקרבנות עז"א דכאן איירי בטבילה לפני הזאה כו' וזה לא שייך לומר דהוא דוקא בטמאים דהא לענין טומאה בלא"ה הי' צריך טבילה לאחריה אחר הזאה כדמסיק ודייק כן דלענין טומאה צריכין טבילה אחרת ג"כ דאל"כ קשיין משניות אהדדי דבמסכת נדה תנן טובלין בלילה ובמסכת מגילה תנן דאין טובלין אלא ביום אלא ודאי דצריכין לומר דהזאה צריכה טבילה מקודם כדי לקבל הזאה ובזה ודאי דאין חילוק בין הזאת הדם להזאת אפר פרה וק"ל ובעיני נראה יותר לומר כפשוטו דדייק מלשון שהביאו אח"כ במילה וטבילה והזאת דמים וכן הא דתנן טובל בלילה ומזה ביום דקתני טבילה תחילה:
שם בתוס' בא"ד והשתא א"ש הא דתנן טבילה קודם להזאה ר"ל דלפירוש ר"ת קשה איך תנן במגילה לישנא דטבילה קודם לישנא דהזאה מאחר דהטבילה הוא לאחר הזאה אבל לפירוש הי"מ א"ש דאיירי בטבילת איזוב להזות דהויא בפשוטו קודם ההזאה וק"ל ומסקו והא דקאמר התם בגמ' לא מזין אלא ביום כו' ואיתקיש טבילה להזאה ר"ל וא"כ קשה להי"מ היכן מצינו דאיתקש בשלמא לפר"ת דהיינו טבילה ממש איתקש שפיר בקרא והזה ואח"כ כתיב ורחץ במים וכמו שהביאו התוס' לעיל אבל לפירוש הי"מ דאיירי בטבילת איזוב היכא איתקוש עז"א דאיתקיש בקרא דלקמיה כו' ומסקו התוס' וכן משמע בירושלמי דמגילה דאמר וטבל והזה וכו' ור"ל הקרא ולקח איזוב וטבל במים וכו' והזה וכו' שהביאו התוס' לפני זה בסמוך וא"כ מזה משמע בפשיטות כפירוש הי"מ דטבילת איזוב הוא דאילו לפר"ת ה"ל להירושלמי לומר והזה ורחץ במים מה הזאה וכו' ודוק ומסיק ואין לתמוה כיון דבעי הזאה כו' וזה קשה לכל הפירושים מאחר דאבותינו בודאי לא קיבלו הזאה לשיטהרו בו דהא באותה הזאה לא נטהרו וכמ"ש לעיל בסמוך וא"כ בודאי היתה ההזאה שיכנוסו בברית התורה והיינו לשם גירות וא"כ למוד מהם כמו שלמדין מהן מילה וטבילה ונאמר הכל צריכין הזאה לקבלן גרים וא"כ היאך מקבלין גרים בזמן הזה עז"א דבפ"ד מחוסרי כפרה כו' ודוק: