אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק רביעי החולץ › דף מד:

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק רביעי החולץ · דף מד:

דף מד.

בגמ' כיון שבעלה עשאה זונה עיין בח"ש מ"ש רש"ל בזה שדבריו נכונים:

שם בתו' בד"ה כיון שבעלה עשאה זונה כו' כיון דחמירי דזרים אצלה חשיבי ר"ל מאחר דהם חמורין כ"כ וחייבין כרת הוו כזרים ממש וחשיבי כאילו הוו זרים מעיקרא לגבה ומפרשין קרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר גם עלייהו דחשיבי כזרים אצלה וק"ל:

שם בתו' בא"ד ולא ממעטי מכי תהי' כו' אלא דוקא גוי ועבד באו לומר דלא תימא היאך אנו אומרים דחייבי כריתות הם נלמדים מקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר הא ודאי לשון תהי' משמע היכא דאית בהו הוי' קידושין תופסין והיכי יליף חייבי כריתות מיני' ע"ז אמרו דלא ממעט חייבי כריתות משום דאינהו חמירי ולכך בודאי ליכא למעטינהו מהתם אלא דוקא גוי ועבד איכא למעטינהו מהתם דלא תפסי בהו קידושי ולא מיירי מינייהו ולהכי איצטריך קרא דאלמנה וגרושה ושבה אל בית אבי' כו' דדוקא מי שיש לו בה אלמנות וגירושין יצאו גוי ועבד כו' דאין אוכלת בתרומה אחר ביאתו דביאתו פוסלת אותה ועז"א לאתויי גוי ועבד שתהא פסולה מתרומה ואין להקשות דא"כ לא ליכתוב לן רחמנא לישנא דכי תהי' בפסוק ובת כהן כי תהי' לאיש זר מאחר דלא ממעט מידי ז"א דמבואר לקמן דף ס"ח ע"ב בתו' דמפרשין דכי תהי' אתי לרבות חייבי לאוין ולא תימא דוקא חייבי כריתות פוסלין דחמירי ולא חייבי לאוין והנה רש"ל בח"ש מחק מילת גוי ועבד והגיה במקומו בחייבי לאוין בהא דקתני אלא דוקא גוי ועבד וכתב אח"כ פירוש חייבי לאוין דלא תפסי בהו קידושין ע"ש ואני בינותי ולא אבין דהא חייבי לאוין דלא תפסי בהו קידושין היינו גוי ועבד דכל שאר חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולר' עקיבא דלא תפסי קידושין בהן לא ממועטו כלל מלאיש זר כמ"ש התו' אח"כ וא"כ למה נגיה ונמחק גוי ועבד וק"ל:

שם בתו' בא"ד ומכל הנהו דלא תפסי בהו קידושין כו' ר"ל בין לר' יהושע בין לרבנן בין לר' עקיבא הוי דינא הכי לפי מסקנא זו דכל הנהו דלא תפסי קידושין בה עשאה זונה לא קאמר הכי דק דהכי הוי מסקנא לפירוש ר"י ודוק וכתב רש"ל דלא הויא זונה רק מהנהו דלא תפסי בה קידושין אבל מתרומה מיפסלא בחייבי לאוין היכא דהוי זר אצלה מעיקרא אע"ג דתפסי בהו קידושין וכמבואר לעיל בזה בתו' ואע"ג דלא הויא זונה ממש למילקא עליה מ"מ פסולה לכהן אע"ג דלא לקי עליה משום הק"ו דגרושה כמ"ש התו' אח"כ ע"ש בח"ש וקשה לי על דבריו דא"א לומר דיהא דעת התו' כן דא"כ מאי מקשו התו' דלא ליכתוב הקרא דזונה לא יקחו הא איצטריך להשמיענו דהויא זונה כי היכ' דלילקי עליה וכמ"ש רש"ל ואפשר דלזה כיוון בעצמו במ"ש בסוף דבריו הנזכרים והיא סברת הראב"ד פי"ח דביאה ור"ל סברתו הוא כך אבל התו' בודאי לא מצי סברו הכי רק מתחילה כשכתב כן לא הי' מדקדק לשלא יהי' כן דעת התו' ובאמת מוכרחין לומר דהתו' סברו בפשוטו דכל הענינים הנזכרים ומבוארים בקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר הן בכלל לישנא דזונה ולא באו כאן למעט דלא הוי אב כלל ודוק. עוד נוכל לומר דהתו' יתפרשו שפיר כדבריו ומשמעינן כאן בהא דאמר ומכל הנהו דלא תפסי בהו קידושין הויא זונה להיות בכלל הפסוק דזונה לא יקחו אבל היכא דתפסי בה קידושי לא נקראת בשם זונה כלל ולא לקי משום זונה ומיהו לקי משום פסוק דבת כהן כי תהי' לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל דנדרש ק"ו ונאמר מאחר דבתרומה הויא בלאו כ"ש שאסורה לכהן באיסור לאו והיינו מלקות וכמו שכתבו התו' אח"כ והא דמקשו התו' אח"כ דלא ליכתוב זונה לא יקחו היינו משום דעכ"פ הוא במלקות מקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר וכמ"ש וע"ז מתרצו דאיצטריך לאו דזונה דלילקי תרתי ואפשר דהיינו דוקא באמת דהויא זונה כדרך שכתבתי והוא נכון בעיני ודוק:

שם בתו' בד"ה וקצת קשה דבפרק עשרה יוחסין משמע היכא דהוי ממזר כו' ר"ל וא"כ קשה הא דמתרצינן דכתב קרא זונה לא יקחו לאשמעינן דכל היכא דהויא זונה היא חמורה והויא בכלל לאיש זר הלא לא תלוי כלל בשם זונה רק בשם ממזרות ומסיק דלר' יהושע דמחייבי כריתות לא הוי ממזר לדידי' א"ש דמוכרחין לומר דשם זונה גורם לה ליפסל וק"ל:

שם בתו' בא"ד ולעיל בסוף פרק ד' אחין הביא ר"י כו' ר"ל דכאן כתב לעיל בדיבור זה דכל חייבי כריתות הויין בכלל לאיש זר אפילו היכא דלא הויא אלא ע"י קידושין ולא הוי זר אצלה מעיקרא אבל לעיל בפ"ד אחין כתב דכל הנך דע"י קידושין כו' וק"ל:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה