בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף מד.
בגמ' אלא יבמתו ריבה ומרבה דאפילו היכא שיש שתי יבמות מבית אחד תתקיים בהן מצות ייבום ודאי שקשיא דלא ליכתוב ריבוי דיבמתו ולא ליכתוב ג"כ לשון בית דדרשינן מיני' בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים וי"ל דאם לא נכתב לשון בית ה"א דיתייבמו שתיהן עוד יש לומר דודאי בלא דרש דבית אחד הוא בונה הי' אפשר לומר דבשתי יבמות לא תתקיים בהו מצות ייבום ולכך בא הכתוב לכתוב יבמתו יבמתו לרבות ואיצטריך דרש דבית אחד הוא בונה למעט דלא ייבם שתיהן והמקשה שהקשה לעיל ונייבם לתרוייהו היינו משום דידע דעכ"פ בשתי יבמות מקיימינן מצות ייבום ולכך הקשה דנייבם לתרוייהו וק"ל:
שם ברש"י בד"ה עונה בחודש עונה של ת"ח מע"ש לע"ש כו' ואע"ג דמתניתין סתמא בכל אדם מיירי ולא סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש הכא ביבמתו שאני שאשה הקנו לו מן השמים:
שם בתו' בד"ה שאני בין אבילות חדשה כו' ולר"י נראה באין לו בנים כלל אסור אפילו לכנוס תוך ל' כיון דאינו יכול כו' דהוא לא סבר כר"ת דפסק דאפילו לבעול מותר ולכך אסור אפילו לכנוס דלמה יכנוס בשלא יהא רשאי לבעול אותה בשלמא ביש לו בנים קטנים א"ש דרשאי לישא משום הבנים דתתעסק עמהם ומסיק דלפי"ז א"ש דנקט במסכת שמחות לישא כו' דלפר"ת ה"ל למינקט לישא ולבעול כפירושו דהויא מילתא דשויא לתרוייהו בשריותא דאחר שלשים אבל לפר"י א"ש דנקט לישא להשמיענו דמי שאין לו בנים אסור אפילו לישא ומסקו התו' והר"ר יוסף אומר דהא דאסרינן כו' וקאי אהא דלעיל דכתבו התו' בשם ר"ת דאסרינן בית השמחה באביו ואמו עד י"ב חדש ודוק:
שם בתו' בד"ה ונייבם לחדא כו' ונראה דל"ג ליה דלא צריך קרא להכי כו' ר"ל מאחר דנדרש אח"כ מקרא דכל העולה לייבום עולה לחליצה ממילא ה"ה איפכא כל העולה לחליצה עולה לייבום כו' ובתוס' פ"ק דף י' ע"ב כתבו דיש לתרץ קושיא זו דכי מתרץ בתר הכי הא חפץ מייבם כל העולה לייבום כו' תו לא איצטריך קרא דלא יבנה דלא לחלוץ ולייבם לחדא ע"ש:
שם בתו' בד"ה ועוד לא גרסינן ועוד כו' ר"ל דהתו' מחקו הא דאמר ועוד גזירה שמא כו' עד וקם ליה בלא יבנה והיינו משום דכאן קאי בדאורייתא ונאמר דבאמת מדאורייתא מייבם לחדא וחליץ לחדא רק דרבנן גזרו זה דבר תמיה דמשום גזירה ודאי לא נניח דינא דאורייתא וק"ל וזה דמחקו האי תירוצא ג"כ מבואר לעיל פ"ק דף י' ע"ב דהתו' לא גרסו ליה ועיין לעיל בכתבי בזה והאי לישנא דגזירה שמא יאמרו הוא שנוי לעיל פ"ד אחין דף ל"א ע"ב ע"ש:
שם בתו' בד"ה אלמה לא איצטריך כו' אכתי צרת צרה היכי משכחת לה כו' ואנן מצריכין קרא ליפטור צרת צרה כדלעיל דף ג' ע"ב דקאמר צרת צרותיה מנין דכתיב לצרור ולא לצור וא"כ אכתי נאמר א"כ דבשתי יבמות לא מתקיים מצות ייבום כלל צרת צרה דאסרה רחמנא ופטרה מייבום ל"ל דא"א לומר דה"א דערוה אבראי קיימא דאכתי צרת צרה לא הוי צריך להשמיענו וק"ל:
שם בתו' בא"ד כגון שהערוה היא מחייבי עשה כו' ר"ל דהערוה היינו היכא שהיא בכרת או מיתת ב"ד ואותה פוטרת צרתה אבל היכא דלא הויא אסירא אלא בעשה או ל"ת ועשה היא אסירא וצרתה לא מיפטרא וא"כ משכחת צרת צרה שתהא מותרת להתייבם היכא שהאחת שהיא ערוה לאחד מן האחין היא על האחין האחרים באיסור לאו ועשה דאז היא אסורה להתייבם על האחרים וצרתה שריא ולכך איצטריך קרא דשפיר נוכל למצוא צרת צרה וק"ל:
שם בתו' בד"ה א"כ לשמעינן כו' אכתי ה"מ למיפרך תנינא כו' ר"ל אף אם הי' שונה התנא שאר חייבי כריתות אכתי לא הוי א"ש דהא אכתי הי' קשה תנינא דסתם לן תנא כו' וק"ל: