בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף מג.
בגמ' דמסיימי בה דווקני כו' פירוש דייקנים רש"ל בח"ש והוא מלישנא חזינא לספרי דווקני דחטרי לגגו דחית מנחות דף כ"ט ע"א וק"ל:
שם בגמ' וכן הי' ר"א מלמדנו משום ר' חנינא הגדול רובו של ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם נראה דגם זה הי' בשליחות של ר' חייא בן אבין דשלח מתחילה והודיע מתחילה קולא אחת דמארסין תוך ג' ועוד שלח והודיע קולא אחרת והיינו דכן הי' ר"א מלמדנו רובו כו' וי"ל דהא דקתני צריכות להמתין ג' חדשים דלאו דוקא ג' חדשים שלימים אלא רובו של ראשון כו' והיינו דרך משל שמת בעלה בי"ד ניסן ואז רשאי לינשא ט"ז סיון דהוי כג' חדשים שלמים דמסתמא עוברה ניכר בג' חדשים כאלה וזה:
נלמד מדכתיב ויהי כמשלש חדשים וגומר דמשמע בהשתלש החדשים והיינו שיהיו משולשין בשווי ויהיו שלש חדשי עיבורה ואין זה אלא ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם שמאחר דרובו ככולו בכל מקום ה"ל כאילו שלשתן שלימים שבהם יהיו ג' חדשים שליש של ימי עיבורה בשיוי והא דהקפידה תורה לומר כמשלש להודיענו זה ולא אמרינן דיהא ניכר בשני חדשים שלמים ורובו של חדש השלישי היינו משום דמשמיענו רבותא דאפילו בתרי רובא מועיל להכרת העובר דחדשים גרמו כל זה למדתי מדברי רא"ם פרשת וישב מן הא דכתב דנלמד מדכתיב ויהי כמשלש חדשים כו' ועיין בג"א שהשיג עליו שם הכין דלא אמרינן כן אלא ביולדת לשבעה ע"ש וזה שכתבתי דהאי וכן הי' ר"א מלמדנו כו' שלח גם ר' חייא והודיע קולא אחרת זה מוכרח בעיני דהא ודאי ר"א גופי' לינשא שרי מאחר דהכרת העובר תלוי בו והיינו המתנת ג' חדשים ממש וא"כ קשה מאי וכן הי' ר"א מלמדנו כו' הלא ר' חייא לא התיר אלא ליארס ולא לינשא ועוד הא ר' חייא התיר ליארס תוך ג' ממש אפילו בלא רובו של ראשון כו' ור"א לא התיר אלא בהמתנת רובו של ראשון כו' אלא ודאי דפירושו כמו שכתבתי ודוק:
שם בתו' בד"ה ומה במקום שמותר וכו' הביא מהך גירסא דאשה מותרת בנטילת שער דהי' קשה לו איך התיר כאן לספר ובמועד קטן אוסר אלא ודאי דכאן איירי באשה והיא מותרת בנטילת שער ובזה מיושב הגירסא דקתני הכא מותר לכבס ולספר ומסקי התו' ועוד מצינו למימר דהכא אליבא דר' יוסי קיימי דשרי תספורת באבל כו' ר"ל ומתקיימת הגירסא בפשוטו דבאמת מותר לספר בימי אבלו ומביאין ראי' דכן כתב בה"ג כשם שאסור לגלח כו' ומבואר בהדיא בדבריו שלרבי יוסי מותר לספר בימי אבלו ומוכרחין לומר דכן הי' גירסתו של בה"ג בגמרא בברייתא דמ"ק והנה רש"ל בח"ש הגיה לישנא דבה"ג כמו ברייתא דמ"ק דף י"ז ע"ב וזה גירסו כשם שאסור לגלח במועד כך אסור ליטול ציפרנים במועד דברי ר' יהודא ר' יוסי מתיר וכשם שאסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול ציפרנים בימי אבלו דברי ר"י ר' יוסי מתיר ע"ש בח"ש ואני אומר דדבריו תמוהים דאם נגיה כך כמו שהוא בגמ' לא הי' צריך התו' להביא דברי בה"ג לראי' דר' יוסי מתיר דהא בגמרא איתא אותו לשון שנלמד מתוכו הכל כמו שהביאו בה"ג ועוד דבאמת מלישנא דגמרא לא משמע כלל דר"י מתיר לספר בימי אבלו דל"פ אלא בנטילת צפרנים במועד ובנטילת צפרנים בימי אבלו אבל בלספר ל"פ כלל ולכך נראה פשוט דלא נגיה כלל בלישנא דבה"ג והתו' מביאין לשנא דבה"ג דמבואר בו דר' יוסי מתיר לספר בימי אבלו והי' גירסתו בגמרא ודאי כך אף שמלישנא דגמרא דמ"ק ודאי משמע להדיא שא"א לגרוס כך דהא מסיק להלכה כר"י באבל והלכה כר' יוסי במועד כו' משמע דפליגי במועד ובאבל נראה דמוכרחין לומר דגירסא של בה"ג הי' הלכתא כר' יודא בגילוח והלכה כר' יוסי בנטילת ציפרנים או איפכא ע"ש בגמרא ודוק בו אבל פשוט בתכלית הפשיטות דאין להגיה בתוס' כלישנא דגמרא דהתם ודלא כח"ש ומ"ש התו' בלישנא דבה"ג כל ל' יום אסור בתספורת כו' הוא כתב כן לדברי ר' יודא דאוסר בגילוח ומפרש דאסור כל ל' יום לדידי' וסוברין עכשיו התו' דאין חילוק כלל בין תספורת לגילוח והא דמביאין התו' לישנא דבה"ג עד ומיהו אינו נראה כלל אע"ג דמרישא נשמע שפיר היטב דר"י מתיר בגילוח באבל נראה פשוט דהיינו משום דבאו להביא ראי' אף לדברי רבינו יעקב מאורלייניש דאשה מותרת בנטילת שער שכ"כ הבה"ג בסוף דבריו דבאשה כ"ע מודו דמותרת בנטילת שער בימי אבלה ומסקי התו' ואמרו ומיהו אינו נראה כו' וקאי אשני היישובים שכתבו לפני זה דמיישבים הגירסא דהכא דהא שכתבו ליישב בשם הר"ר יעקב מאורלייניש דאשה מותרת לא א"ש דשמא אשה דשריא באבלה שריא נמי בט"ב ואיך אמר בגמ' דנלמד בק"ו ומסקו וכן ר' יוסי כו' ר"ל דגם מה שרצה ליישב מתחילה דהגמרא אתי כר' יוסי ג"כ א"א ליישב בכך דאפשר דר' יוסי כשם שמתיר לספר באבל כו' וא"כ ליכא ק"ו ודוק הארכתי קצת בזה להוציא מהגהות שהגיה רש"ל בזה:
שם בתו' בא"ד וכן משמע מתוך הג' שהבאתי ר"ל שהרי מתחלה כתב דפליגי ר' יודא ור' יוסי בגילוח ואח"כ כתב סתמא כל ל' יום אסור בתספורת כו' משמע ודאי שבתספורת כולהו מודו אע"ג שכבר כתבתי דהוא קאי לדברי ר' יודא היינו דמוכרחין לומר כן כשלא היינו יודעין שיש חילוק בין גילוח לתספורת ודוק:
שם בתו' בד"ה מה היא דתנן למאי דפרישות דבאיבול פליגי כו' ר"ל לעיל בעמוד שלפני זה בד"ה ר' יוסי אומר כו' וק"ל והיינו פירש"י דשמעתין ודלא כפירש"י דעירובין וכמבואר לעיל:
שם בתו' בא"ד ששום תנא יחלוק אמתניתין דשרי לארס בט' באב כו' פירוש בשבוע של ט' באב ולאו דוקא ביומא וק"ל רש"ל בח"ש:
שם בתו' בד"ה מלישא וליתן כו' בפ"ק דתענית דף י"ד מוקי בבנין כו' עיין בח"ש מה שכתב רש"ל בזה שמגיה בפרק בתרא דתענית בירושלמי מוקי כו' ע"ש:
שם בתו' בד"ה ומה במקום שאסור כו' ולפי המסקנא ניחא ר"ל לפי מה דמחלק לקמן בין אבילות ישינה לאבילות חדשה ובין אבילות דרבים לאבילות דיחיד וכפי מה שכתבו התו' שם פירושו יהי' ניחא דלא מצי למילף שום ק"ו וק"ל: