בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף מא.
בגמרא והתניא ר"א אומר מתה יבמתו אע"ג דאיכא למימר דר"א לא אסור אלא באחות אשה דאורייתא דכאן ולכך אסור אע"ג דהויא יבמה שהותרה כו' משא"כ לעיל בענינא דג' אחין כו' דלא הויא אלא זיקה דרבנן דילמא מודה ר"א דמתייבמת וכמ"ש התו' סברא זו אליבא דרב דבזקוקה דרבנן סובר רב דמותר אפילו לא הותרה מעולם משא"כ הכא באחות אשה דאורייתא דאינה מותרת אלא א"כ הותרה י"ל דבגמ' סוברים אליבא דרב דליכא לחלק בין זיקה דרבנן לאחות אשה דאורייתא אלא היכא דלא הותרה מתחילה דליכא סברא להתיר ולכך שפיר אסורא בדאורייתא ובדרבנן שריא דלית לן להחמיר בדרבנן אבל ביבמה שהותרה מתחילה לית כאן שום סברא לחלק בין דאורייתא לדרבנן דהא הסברא נותנת להתיר אפילו בדאורייתא ולכך מי שאוסר בו בדאורייתא והיינו משום דלא היתה ראוייה שעה אחת מטעם זה נמי יש לאסור בדרבנן כן מוכרח לומר לדעת רב ולפי מ"ש התו' וק"ל:
שם בתו' בד"ה הך דאזלא כו' ועוד דתנן האחין מותרין נראה דרצו לומר אם נאמר הטעם דגזרו ביה רבנן בצרת אחית חליצה משום דהעולם סברו דהאחות נחלצה ומשום דאזלא בהדה לבי דינא א"כ קשה דמשום זה נמי אחי החולץ יאסרו בקרובת חליצה משום דהעולם יסברו חליצה לחליצה הואיל והם הולכין מסתמא עמו לב"ד אלא ודאי דלא גזרינן אע"ג דאזלי בהדה לבי דינא וק"ל:
ועוד דלא מיתסרא צרה אלא דוקא במקום מצוה כו' עיין במ"ש רש"ל בח"ש שדבריו נכונים ואמיתים הם:
שם בתו' בא"ד ופ"ה יש ליישב קצת בנשואה לאחיו ולא לנכרי ר"ל פ"ה נוכל ליישב בשנאמר אנחנו דאיירי בגמרא בנשואה לאחיו ולא איירי בנשואה נכרי ואז לא נוכל להקשות קושיות הנ"ל ומ"מ הא דקשה מדתנן האחין מותרין אע"ג דאזלו בהדי' לבי דינא זה לא יהא מיושב דהא מ"מ טעמא דאסור בצרת קרובת חליצתו הוא משום דאתי למיחלפא דהעולם יסברו דהיא נחלצה ובפרט שהיא נשואה ג"כ לאחיו א"כ ה"נ איכא למיחש באחין דהולכין עם החולץ לבי דינא ומכח זה אמרו שיש ליישב קצת ודוק:
שם בתו' בא"ד ויש דלא גרסו לא בהדי' ולא בהדה כו' ר"ל ואז יותר בפשוטו א"ש פירושו של ר"י ומיהו גם פירושו של רש"י יתיישב בפשוטו לפי אותו גירסא והתו' לא באו לומר רק דאית גירסא דא"ש לתרוייהו:
שם בתו' בד"ה יוציא את אשתו בגט בפ"ד אחין לא בא למימר דזו היא למעוטי הך דהכא כו' אע"ג דאיכא למימר דלא רצה למעט הך דהכא משום דסובר באמת גם כאן כך לענין דינא דיוצא את אשתו וכו' מ"מ קשה להו להתו' מנ"ל להגמ' דילמא ממעט ג"כ הך דהכא עז"א דלא נאמר דממעט רק מה שממש דומה להך דלעיל משא"כ הך דהכא דלא דומה ממש להא דלעיל דשאני הכא דפשע ולעיל מיירי בענין שלא פשע ואפ"ה אמר דיוצאין שניהם ולכך לא אומרין דממעט לעיל אלא היכא דג"כ לא פשע אבל היכא דפשע כגון הך דהכא ודאי לא ממעט לה ודוק:
שם בתו' בד"ה הדר אמר וכו' אכתי ה"מ למימר כו' ר"ל אף אם לא נחלק בין היכא דחזיא בשעת נפילה ללא חזיא בשעת נפילה ונניח סברת המתרץ בגמרא לרב אסי דהכל תליא בהא דלא תהא מתסרא מנפילה ואילך אפ"ה המ"ל דג' אחין לא אתי כר' אליעזר דטעמא דר"א כו' וק"ל: