בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף מ:
בגמ' והיא אסורה באביו ובאבי אביו ובאבי אמו ובבנו כו' צריכין למחוק תיבת ובאבי אמו גם רש"ל מוחקו וכ"כ התו' בד"ה גזרו שניות כו' בהדיא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו ע"ש:
שם בגמ' אמימר מוקי לה משום חולץ וקסבר כו' אבל א"א לאוקמי בבר בר דסבא כדלעיל דא"כ הויא ליה אשת אחי אביו דהוא דאורייתא ור' חייא תני ליה בארבע דמן הסופרים משא"כ לעיל דקאי אמאי דקתני במתניתין לאיסורא וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ובאבי אביו משום כלת בנו כו' ואפ"ה גזרוה רבנן כו' ז"ל רש"ל בח"ש לא אבין פירוש זה דסוף סוף איסורא משום מיתנא כמו שמסיק עכ"ל ואני אומר דלק"מ דודאי אמת דאסורא משום מיתנא מ"מ ס"ל לרש"י כפי המסקנא דגזרו שניות בחליצה דכל א שורין דמתניתין הוא משום החולץ ולא משום מיתנא ומש"ה פירש אח"כ בבנו ובבן בנו משום אשת אביו ואשת אבי אביו כו' ואם נאמר דמיתסרא משום מיתנא הל"ל משום אשת אחי אביו ואשת אחי אבי אביו וכמבואר בגמ' אלא ודאי דרש"י מפרש המשנה כפי המסקנא דגמ' דגזרו שניות בחליצה ואז ודאי ניחא לן לפרש האיסורים משום החולץ כל היכא דאפשר לפרש לן כן דכן משמעות לישנא דמתניתין וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ארבעה מן התורה כלומר דלגבי אשתו הויין דאורייתא נ"ל דקשיא ליה היאך אמר דהן מד"ת הלא עריות דחליצה אינן אלא דרבנן וכמבואר לעיל בגמ' עז"א דלגבי אשתו כו' ר"ל מצד דהיא קרוייה אשה ממש והיינו שהיא אסורה מדאורייתא וכמו שמפרש ואזיל רש"י להדיא ודוק:
שם ובן אחיו של חולץ שהי' המת אחי אביו אע"ג דהיינו איסורא דבנו של חולץ דהמת אחיו של אביו כמ"ש רש"י עצמו י"ל דלענין קרובי החולץ מחשב לשנים דזה הוא בנו וזה הוא בן אחיו ור' חייא קאמר דארבע קרובי החולץ אסורי מדאורייתא וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ובן בנו קס"ד משום חולץ כו' בכאן הוצרך לומר דהאיסור משום החולץ דא"א לומר משום מיתנא והויא ליה אשת אחי אבי אביו דהא אמימר מכשר בזה וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ותיסברא כו' וכי חליצה גופא דאורייתא הוא דכי אמרינן כו' ר"ל וכי אחותו של חליצה גופא דאורייתא אסירא לשנאמר בזה דכי אמרינן צרה כחליצה כו' מילת דרבנן דכתוב ברש"י אחר מילת דאורייתא הוא טעות וצריך למוחקו גם רש"ל בח"ש מחק אותו אף שיש ליישבו קצת בדוחק:
שם בתו' בד"ה וליתני אחין כו' ולא שייך לשנויי כו' ר"ל דודאי אי לא הי' אמר לישנא דקשיא והוה פושט ליה האיבעיא לא הוה שייך לומר כלל דידחה ויאמר דילמא תני ושייר ומשום דיותר טוב לנו ליפשוט האיבעיא מלומר תנא ושייר דהוה שינוייא דחיקא אבל עכשיו דאמר הדבר הזה עומד בקושיא משום דלקמן נפשט דגזרו א"כ שפיר מוכרח לתרץ למה לא אמר דתנא ושייר ולא הוי קשיא עז"א משום דלא תנא שום שניות כו' והיינו ר"ל בבבא דרישי' דמתניתין אבל בבבא דסיפא ודאי איכא שניות:
שם בתו' בד"ה ובבן בתו כו' לא בעי לאוקמי בבן בתו דסבא ר"ל דהיינו נמי מדרבנן דאשת אחי אמו לא מיתסרא אלא מדרבנן כמבואר לעיל פ"ב דף כ"א ע"א עז"א דרצה לאוקמי דומיא דבן בנו דתנא ר' חייא ג"כ דאותו א"א לומר דאיירי בבן בנו דסבא כו' דהא ר' חייא תנא ליה בארבעה דמן הסופרים ולכך לא מוקמי ליה להאי בן בתו בבן בתו דסבא וק"ל:
שם בתו' בד"ה ש"מ גזרו שניות כו' והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו כו' הא דלא הקשה רק משתי שניות הללו היינו משום דהן ממש כמו ששנויין בבבא דרישא דתנא אם אמה ואם אבי' ובת בתה ובת בנה ה"נ ה"ל למינקט בסיפא אבי אמו ואבי אביו בן בנו ובן בתו וק"ל: