אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק רביעי החולץ › דף מ.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק רביעי החולץ · דף מ.

דף לט:

בגמ' מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים דא"א לומר דר"ל אשר כופר בהם דהכהנים המקריבין יאכלו דא"כ הל"ל ואכלו אותן כהנים המקריבין אותו כמו שנאמר במקום אחר אלא ודאי דר"ל ואכלו אותן בענין שתהא להם כפרה של מה מזה והיינו דהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין וק"ל:

שם בגמ' אלא חלוט מצה הוא דקאמרינן למאי הילכתא יש מקשין לפי מה שכתבו התו' דהאי לעכב היינו דלכתחילה בעינן מצה ממלייתא ולא חלוט מאי מקשה המקשן הזה דילמא משמיענו דמצה היא בדיעבד ועולה לו לשם קרבן ונ"ל דהמקשן לא מקשה רק אלישנא דמתרץ ואמר לעולם אימא לך מצה היא ולשון זה ודאי משמע דהוי מצה כמו דעלמא וכמו שבאמת הקשה המקשן מתחילה אי מצה היא הא מצה היא וא"כ מקשה עתה למאי הלכתא קרויה מצה שתהא לכתחילה כשאר מצות ודוק:

שם בגמ' מאי בכור אין לו בחיי אב אף האי נמי אין לו בחיי אב ר"ל אם מת אחיו בחיי אב אין להיבם כלום בנכסי המת ומסיק מאחר דהוקש לבכור יהא ממש כבכור ונאמר מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת אב האי נמי נוטל פי שנים לאחר מיתת אב ור"ל אף אם הי' היבום בחיי האב ונוטל האב הנכסים ומ"מ נאמר דאחר מיתת אב יודה ר' יודא דנוטל פי שנים בנכסי אביו בכלל משום דיטול חלקו וחלק של אחיו המת שהוא עומד במקומו מדכתיב יקום על שם המת ומתרץ יקום על שם אחיו כתיב כו' ור"ל דכיון דבשעה שקם על שם אחיו לא שקיל תו לא שקיל ואפילו מה שיורש אביו מת המת הזה בעל היבמה ג"כ לא שקיל היבם הזה אחר מות אביו דאי שקיל ליה השתא לא מנכסי אחיו קא שקיל אלא מנכסי אביו דהא ירתינהו כנ"ל בפשיטות לפרש הגמ' כפי פירש"י בשמעתין ורש"ל בח"ש העתיק לשון המרדכי דר"פ יש נוחלין בענין זה והדברים ההם הם קשי ההבנה בעיני ונראה בעיני שצריכין להגיה שם ואין זה מענייני כאן:

שם ברש"י בד"ה שזכה בנכסי אחיו ואפילו גירשה למחר נראה דקשיא ליה למה אמר לישנא דזכה בנכסי אחיו הל"ל הכונס יבמתו הנכסים שלו כמו שאמר גבי חליצה אם יש שם אב נכסים של אב וכן א"ר יודא בשניהם נכסים של אב אלא ודאי דבא לנו לומר דהוא בא לנו לומר דהוא זכה בנכסים ויש לו בהו זכיה גמורה ואפילו אם גירשה כבר זכה בהם ביבומין וק"ל:

שם בתו' בד"ה רצה כהן אחר אוכלה כו' א"נ הכא מריבוי ילפינן דכהן המקריב כו' ר"ל לתירוץ הראשון לא נצטרך לומר דריבוי דרבא יליף לנו פירושו של קרא דלכל בני אהרן תהי' כו' דהיינו של אותו משמר כו' דאף בלא ריבוי אפשר לפרש אותו קרא כך דלא מפקי ממשמעותו ומ"מ צריכין הכא קרא להשמיענו אותו פירוש והתו' לא הוצרכו לומר דהייתורא דקרא משמיענו כך מאחר דאינו נגד משמעותו דקרא מש"כ בתירוץ השני דאפקי ממשמעותו ודריש דכהן המקריב יהא מחוייב לאכול ממנו עכ"פ וזה לא מצינו בקרא דלכל בני אהרן תהי' איש כאחיו דמשמע ודאי שהן ממש שוין וק"ל:

שם בתו' בד"ה אכילה גסה כו' וי"ל דתרי אכילה גסה הוו והא דלא מתרץ בגמרא דמשמיענו דיאכל אותו באכילה חשובה ולא באכילה גסה אף שאינו גסה ממש ומקרי אכילה בדיעבד מ"מ לכתחילה לא יאכל אותו באכילה גסה כלל וכמו שמשמיענו בחלוט לפי האמת בענין זה לפי פירוש התו' דיוצאין בדיעבד בחלוט ואינו מופסל בכך י"ל דמאחר דבאותו אכילה גסה שאינו ממש אכילה גסה מבואר בהדיא דיוצאין בו ולא משמיענו כלל שלא יהא נקרא אכילה ואדרבא מצינו דהתם פריך ולמה קראו רשע מאחר דמצוה קעביד ודריש ליה לקרא בענין אחר משום קושיא זו ולכך לא רצה לדרוש דממעט אכילה גסה כזו דשפיר נקרא אכילה וק"ל:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה