אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק ראשון חמש עשרה נשים › דף יז.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק ראשון חמש עשרה נשים · דף יז.

דף טז.

ברש"י בד"ה לפסול רובן לפסול שנטמעו בנות עשרת השבטים בנכרים ובניהם הרי הם כישראלים וכו' והם לא נזהרו וכו' כן הגיה מהרש"ל בח"ש והא דפירש רש"י משום דלא נזהרו ונשאו אחותו או בתו ולא כתב כפשוטו משום דהם פגומים כמו שפירש בקידושין היינו משום דהכא כתב כן לקיים ג"כ הגירסא שגרס לקמן בפ"ב דף הנ"ל על הא דרבינא דהכא לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר א"כ משמע הלשון דאפילו פגום לא הוי עד שתירץ כן לבסוף ורבינא קאי על דברי שמואל ור"י דאמרי בנך הבא מן הגוי אינו קרוי בנך אלא בנה ע"כ לדידי' לסברת המקשן מה יהי' הפסול דאמר ר' יוחנן וכולן לפסול לכך מוכרח לפרש כמו שכתב כאן ודוק כן משמע מהח"ש ונ"ל דמלבד זה מוכרחים להגיה דאם לא נגיה איך אמר דבניהם הרי הם כישראלים כו' משמע דהם עצמם כשירים נינהו וא"כ מאחר דיכולים לומר כן למה כתב רש"י לעיל בדברי רב אסי דהוי ממזרים דילמא הם כישראלים גמורים ולכך שפיר תפסי קידושין שלהם ולמאי קרו להו רש"י ממזרים אלא ודאי דאם נייחסם אחר הישראל א"א לומר דהם כשירים מאחר דשם א"א לומר שנייחס אותם אחר הישראל לבדו הואיל והאם הוא כותית וחוששין לזרע האם עכ"פ א"כ איך אמר כאן דהם כישראלים לכך נ"ל פשוט דמוכרחים להגיה כמו שהגיה הח"ש וקאי הפסול משום בנות ישראל וא"כ שפיר נוכל לומר דהם כישראלים גמורים ונייחס א תם אחר אמם מאחר דהקידושין אינם תופסין והוי הולד כמותה ונאמר דזרע האב שהוא הגוי הוי כזרע בהמה דזרמת סוסים זרמתם ולכך הוי הולד כשר ממש כמ"ש ג"כ כבר ברש"י בזה ודוק:

שם ברש"י בד"ה איצטרויי איצטרו כו' כמו טילי חריפא דמצרי זיקי גמרא דע"ז דף ל"ו ופי' רש"י טילי חריפא מין יין חזק ואין טעמו טוב ומתוק כו' דמצרי זיקי מבקע נודות מחזקו והח"ש כתב ז"ל הגמרא דמי שאחזו והוא יין לבן כו' ואינו נכון דשם איתא האי מאן דשתי טילא חיורא אחזתו ויתק ופי' רש"י טילי יין רע ויתק חלשות ע"ש דף ע' וזה לא שייך לכאן כלל וטעות הוא בח"ש וק"ל:

שם בתוס' בד"ה ואין בנך כו' ורבינא נמי מאי קאמר ש"מ מדר' יוחנן בקידושין דף ס"ח ולקמן פ"ב דף כ"ג והיינו הא דהכא וק"ל:

שש בתוס' בא"ד ושמואל ור"י לא פירשו כלום בנכרי הבא על בת ישראל דמילתייהו דוקא בישראל הבא מן הישראלית שבעלה ישראל קאמרי דהוי בנך תוס' קידושין דף ס"ח וכ"כ ח"ש בשם גיליון תוס' ולפי"ז אין לנו שום נפקותא במה דאמרי בנך מן הישראלית קרוי בנך דמילתא דפשיטא הוא ולא בא להשמיענו רק הדיוק דזה דוקא קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה וק"ל:

שם בתוס' בא"ד ורבינא דייק ש"מ כו' דדוקא בבנך כי יסיר את בנך למעוטי זרעו ז"ל התוס' בקידושין דף הנ"ל ואתא רבינא וקאמר ש"מ בן בנך הבא מן הנכרי קרוי בנך מדלא כתב גבי בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בתך מאחרי ונידרוש מיניה דעליה דוקא הקפיד רחמנא כדדייקינן גבי בתו לא תיקח לבנך ומדלא קאמר הכי ש"מ דגן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך והקפיד רחמנא אתרוייהו ולכך לא כתב כי תסיר את בתך מאחרי דמשמע מיעוט מבן בתו עכ"ל ובזה דברי התוס' כאן מבוארים יפה:

שם בתוס' בד"ה משאול לתרמוד שאול קורא בבל כו' כתב הח"ש פירוש דעמוקה כשאול וכבר מצינו פסוקים רבים ראיות לזה דכתיב בקהלת ונרוץ הגלגל אל הבור ודרשינן זו בבל ע"ש ברש"י וכן פי' רש"י פרשת נח דלכך קורא בבל שנער שננערו שם כל מיתי מבול לפי שהוא עמוקה עי"ש ריש פרשת נח וזה שפירשו התוס' כך משום דודאי פי' רש"י דחוק בזה דאם נפרש שאול גיהנם א"כ לא שייך לומר דמיגנדר ואזיל לשאול ומשאול לתרמוד וזה פשוט והח"ש כתב דאי הוי כפירש"י דשאול הוא גיהנם ומשום דגרע משאול א"כ למה מתגלגל מתרמוד למישן הלא גרע תרמוד ממישן דפסולי דמישן משום פסולי דתרמוד והל"ל איפכא דהא חשוב הגרועין והפסולין יותר לבסוף מאחר דאמר משאול לתרמוד ודעתו של רש"י כשינוייא קמא דתוס' דלעיל דאישתרבוב למישן עד שגדלו יותר עכ"ל והנה מה שמקשה תחילה למה אמר דמתגלגל מתרמוד למישן הל"ל איפכא והיינו דמתגלגל משאול למישן וממישן לתרמוד זה ודאי לאו דוקא דהא הרפניא עדיף ממישן ותרמוד ואיך יחשבנו לבסוף בשנאמר דחושב והולך הגרועין ביותר לבסוף אלא דר"ל דהכי הל"ל מתגלגל משאול להרפניא ומהרפניא למישן וממישן לתרמוד כנ"ל דמוכרחין לומר אלא דעדיין קשה דמה מתרץ לרש"י דס"ל כתירוץ הראשון של התוס' דאושתרבוב למישן עד שגדלו יותר ולכך חשיב מישן אחר תרמוד הלא אכתי יקשה למה חשוב נהר פנים לבסוף דא"א לומר דגם לשם אישתרבוב עד שגדלו יותר דא"כ למה אמר התם בפ"ב דקידושין דתשעה קבין עזות נטלה מישן ה"ל למיחשב הרפניא דפסולין יותר ואפשר לומר דסובר בזמן האמוראים אישתרבוב להרפניא והיו פסולים יותר ממישן ובזמן התנא דברייתא דחשיב דתשעה קבין עזות כו' עדיין לא אישתרבוב להרפניא כ"כ והיה אז מישן גרוע יותר ודוק כנ"ל דמוכרחים לומר אליבא דח"ש אך שאין צריכין לכל זה כמ"ש מ"מ נ"ל דדברי הח"ש נכונים לאומרן אח"כ כמ"ש לפירש"י דאינו מונה הסדר שהלכו דהא חשיב ג"כ שאול וגם אינו מונה סדר מעלתן בגריעותן ודוק:

סליק פרק חמש עשרה נשים

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה