אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק ראשון חמש עשרה נשים › דף טז.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק ראשון חמש עשרה נשים · דף טז.

דף טו:

בגמרא אמר ג' דברים צרת הבת אסורה כתב הח"ש לינשא לכהן ירושלמי עכ"ל ונ"ל דקשיא ליה למה אמר לשון אסורה משמע דלייבום אסורא אבל חליצה מיהא בעיא הלא פטורה אפילו מחליצה עז"א דמשמיענו דאסורה לינשא לכהן והיינו בכגון שאם נתייבמה הצרה לאחין ונתאלמנה מיבמה אסורה לכהונה דנבעלה לאסור לה ונעשתה זונה וכמבואר זה במתניתין ומ"מ אין אנו צריכין לכל זה דכבר תני לעיל צרת סוטה אסורה וכתבו התוס' דלאו דוקא אסורה אלא פטורה ג"כ מחליצה וא"כ גם כאן נאמר דלאו דוקא הוא ובכאן ניחא יותר דמצינו למימר דלא בא לומר רק לאפוקי מב"ש דמתירין לאחין ואמר הוא דאסורה וכדתנן להדיא במתניתין וב"ה אוסרין ושם א"א לומר כמ"ש הח"ש דהא בהדיא קתני במתניתין בתר וב"ה אוסרים דינא דפסולה לכהונה ודוק:

שם ברש"י בד"ה דוסא התירו שמעתם אומרים הח"ש מחק מילת אומרים ואני אומר דנכון דרש"י בא לפרש על הא דאמר בגמרא דוסא שמעתם וכתב על מילת דוסא תיבת התירו ועל מילת שמעתם כתב תיבת אומרים וזה פשוט:

שם בתוס' בד"ה בני צרות כו' א"כ פשיטא דכשירין דמיד שקידשה כו' ר"ל אם איתא דהקידושין תופסין בשומרת יבם א"כ אפילו לב"ש דהצרה צריכה חליצה אם לקחה אחר בוודאי דהבנים כשרים דהקידושין מפקע לה לזיקה וא"כ מאי קבעי לר' יהושע אלא ודאי דאין הקידושין תופסין וקא בעי שפיר אם הם פסולין מכח ק"ו וכדאיתא בגמרא וא"כ אמאי מספקא ליה לקמן בהאשה רבה לשמואל ודו"ק:

שם בתוס' בד"ה עמון ומואב כו' כ"ש בעמון ומואב שלא נתקדשו מעולם שראוי לתקן מעשר עני כו' ר"ל דמאחר שלא נתקדשו מעולם א"כ אין שייך ליתן טעם למה חורשין וזורעין בשביעית דודאי רשאין לזורעין מאחר שאינו א"י כלל רק דלפי סדר השנים היה להם לפרוש מעשר שני שהוא שנה ראשונה ומעשר עני נוהג בששי ולא מצינו מעשר עני שתי שנים רצופים וע"ז באו ליתן טעם בגמ' למה תיקנו מעשר עני ולא תיקנו מעשר שני וכמבואר בתוס' בחגיגה דף ג' ע"ב ומסיק עוד ולא תימא מהיכי תיסוק אדעתין לתקן מעשר שני עד שנאמר דהגמרא בא ליתן טעם למה לא תיקנו כך עז"א דבמסכת ידים איכא מ"ד באמת דסובר דנותנין מעשר שני וע"ש בפירוש ר"ש שנ"ץ דף קכ"ז ע"ב: שם בתוס' בא"ד ולא בעי למימר דעמון ומואב כו' פי' ואינו רוצה לומר דעמון ומואב וה"פ דהתוס' באו לומר דכן יש לפרש בחגיגה כו' כמ"ש כאן דאיירי בעמון ומואב שלא נתקדשו מעולם אבל אינו ר"ל ר"א דהתם בעמון ומואב שכיבשו עולי מצרים ומסיק ע"ז ותדע דר"א דהתם איירי בעמון ומואב שלא נתקדשו כלל דאי נתקדשו א"כ למה מספקא ליה לר"א אי כו' ה"ל למיפשט מר"א דהתם דחגיגה וכן מבואר בתוס' דחגיגה דף הנ"ל ובמגילה דף י' ומסיק ועוד דר' יהושע ס"ל דקידשה לעתיד לבוא כו' ואפ"ה אית ליה במסכת ידים כו' וא"כ ש"מ דאין לפרש טעמו משום דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא וא"כ מוכרחין לומר דאיירי בעמון ומואב שלא נתקדשו כלל וכמ"ש התוס' דהכא כאן ומסיק אלא ע"כ הא דקאמר התם מאי טעם לאו מדברי ר"א הוא ותדע דבמשנה דמסכת ידים דתני דברי ר"א לא תני לה כלל כן הוא במגילה דף י' ע"א בתוס' וכן הוא בר"ש שנ"ץ בידים דף קנ"ז ע"ב (חסר):

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה