בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק ראשון חמש עשרה נשים · דף טו:
ברש"י בד"ה שהן לחין כו' ושמא נגע בגב החבית כו' ר"ל בעיקר החבית והיינו קודם שנתן הזיתים לתוכו נגע בגופו של חבית בתוכו אבל אם נגע מגבו ודאי דאינו מקבל שום טומאה דאין כלי חרס מיטמא מגבו אלא מתוכו ודוק:
שם בתוס' בד"ה צריכה לנקב כו' דלכך לא גזרו על המסיקה פירוש דלא גזרו למסוק זיתים בטהרה כמו שגזרו לבצור ענבים בטהרה כמבואר בשבת דף י"ז: שם בתוס' בד"ה מה לאלמנה כו' דלהכי אייתר ליה חללה לומר דלא ילפינן בק"ו כן מבואר בפרק עשרה יוחסין דהא דאין חללה אלא מאיסור כהונה נלמד מדכתיב חללה בכהן גדול ע"ש סוף דף ע"ז ע"ב: שם בתוס' בא"ד וא"ת וניליף במה הצד מאלמנה וגוי ועבד כו' ר"ל דניליף דבנה של גרושה הוי פגום במה הצד מאלמנה וגוי ועבד ולמה מבואר כפי עדותו של ר' יהושע דאפילו לב"ש בני צרות דב"ה לא היו פגומין לכהונה וממילא ה"ה ולד מחזיר גרושתו וכמבואר בגמרא ודוק:
שם בתוס' בא"ד וי"ל דר"י סבר לה כר"ע וסבר נמי דיש ממזר מגוי ועבד כו' תימא בעיני דאם הוא יהיה סובר כר"ע גם בהא דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והוי ממזר מחייבי לאוין א"כ שפיר איכא למילף גר עמוני ומואבי דפוסלין בביאתן ממה הצד מאלמנה וגוי ועבד דליכא למיפרך מה לגוי ועבד דהוי גמי ממזר דהא גם בגר עמוני ומואבי סובר דהוי ממזר דהן חייבי לאוין והיה נ"ל לפרש דה"ק דר"י סבר לה כר"ע והיינו בהא דלר"ע הוי ממזר מגוי ועבד והא דאמר וקסבר נמי דיש ממזר כו' ר"ל ור"ע סבר נמי דיש ממזר מגוי ועבד כמבואר בקידושין דף ע"ה וכן לקמן בשמעתין וזה מצינו מ"ד דקידושין תופסין בחייבי לאוין ואפ"ה הוי ממזר מגוי ועבד כמבואר בתוס' קידושין בדף הנ"ל בד"ה שאין ממזר אלא כו' וכן מבואר לקמן בגמרא דהחולץ דף מ"ד מ"ה דאמר ר' יוחנן דאפילו מ"ד דאין ממזר מחייבי לאוין היינו משום דתפסי בהו קידושי אבל מגוי ועבד הוי ממזר כיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתות דמו אך שקשה דבהדיא קאמר בגמרא בפרק ד' מיתות דף נ"ד דר"י סובר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכ"כ התוס' לקמן דף מ"ו ודף מ"ט וא"כ הדרא קושיין לדוכתא ונ"ל דאפשר לומר דר"י סובר כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והוי ממזר דוקא מחייבי לאוין דשאר בשר אבל מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר וכדתנן להדיא בהחולץ דף מ"ט ומיהו מגוי ועבד הוי ממזר משום דאינן בני קידושין כלל אבל כל שאר חייבי לאוין דלאו דשאר בשר לא הוי ממזר משום דאינן בני קידושין וזה דלא הוי ממזר רק מחייבי לאוין דשאר בשר מבואר לקמן בהדיא לתנא דמתניתין אליבא דר"ע וא"כ יהי' דברי התוס' כפשוטו דסובר כר"ע דהוי ממזר מחייבי לאוין יסובר בזה ג"כ כר"ע דמגוי ועבד הוי ממזר אך שר"י יסבור אליבא דר"ע דלא הוי ממזר רק משאר בשר ואף שמשמע מהתוס' בהחולץ דף מ"ט דכשלא הוי ממזר רק משאר בשר אז לא הוי ממזר ג"כ מגוי ועבד מ"מ נוכל לומר דהתוס' דהכא סברי דאפשר לומר דהוי ממזר מגוי ועבד אף למה שנאמר דלא הוי ממזר אלא מחייבי לאוין דשאר ודוק: