בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק עשירי האשה רבה · דף צו.
בגמ' מותר בראשונה וכו' ופוטרות צרותיהן זה לשון התוס' לעיל פרק הבא על יבמתו דף נ"ד ע"ב איצטריך לומר ופוטרות צרותיהן אע"ג דס"ד דמוטב שיחלוץ הצרות גזירה שלא יחלוץ לשנייה או לרביעית עכ"ל מזה משמע דפוטרות צרותיהן היינו אם יש לזה עוד נשים אחרות שאינן מן האחיות וכן מבואר ברש"ל ומלשון רש"י שבכאן לא משמע כן ע"ש:
שם בגמרא אטו כולהו לאו לאחר מיתת ראשונה הוו אהא דקתני במתניתין ואם בא על השנייה לאחר מיתת ראשונה קאי ומתרץ רב ששת כדפירש רש"י במתניתין וק"ל:
שם בגמ' איתמר נמי אמר רב יודא אמר שמואל יש לו גט ראיתי שכתב מהרר"ל על הגמרא שלו צ"ע דמאי מייתי ראיה מדאמר רב יודא אמר שמואל יש לו גט דהא ע"כ רב יודא אמר שמואל אליבא דר"מ דבסמוך קאמר דלרבנן אפילו חליצת קטן לית בהו כמו שמביאין התוס' וא"כ אכתי דילמא ברייתא דלעיל דקתני דבן ט' פוסל בדבר אחד דאתיא כרבנן כמו שמכריחין התוס' לית להו שיהא מאמר פוסל אפילו בתחילה ונראה דיש להגיה בגמרא וכן אמר רב תחליפא דאמר שמואל ג"כ דיש לו מאמר והיינו ע"כ אליבא (דר"מ דאי אליבא דרבנן) דרבנן דאי אליבא דר"מ הא כיון דכבר אמר שמואל דיש לו גט כ"ש דיש לו מאמר וכמ"ש התוס' אלא ע"כ אליבא דרבנן קאמר וא"כ מייתי שפיר ראיה מיניה והוצרך להביא דברי רב יודא אמר שמואל דיש לו גט דמכח זה מוכח דהא דאמר דיש לו מאמר אמר אליבא דרבנן דאי אליבא דחד תנא אמר שמואל כיון דאמר דיש לו גט כ"ש מאמר וסברא זאת מבוארת בהדיא באשיר"י גם נדפס שם אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל יש לו מאמר ע"ש ובעיני נראה לתרץ אף שלא נגיה כלום והיינו דהוצרך להביא איתמר נמי כדי שלא תיקשה מהיכי תיתי לומר דלרבנן מאמר מהני אלא אדרבה מדנקט עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ולא נקט ביאתו כמאמרו ש"מ דלא מהני ולזה מביא ראיה דשמואל אמר אליבא דר"מ דיש לו גט הלא יש להקשות איך אפשר דיש לו גט למה נקט עשו חליצת בן תשע כגט בגדול ה"ל למיתני כגיטו וכמו שמקשה בגמ' אלא ודאי דצריכין לתרץ אית ליה וזוטר וכמו שמתרץ בגמ' באמת א"כ ממילא נמי לרבנן נאמר דיש לו מאמר וזוטר וסברא זו ג"כ מבוארת שם ברא"ש ע"ש וע"ז מביא שפיר תניא נמי הכי דיש לו גט ויש לו מאמר דברי ר"מ דמאחר דחזינן לר"מ דסובר דיש לו גט ואפ"ה קתני כגט בגדול וממילא נאמר נמי לרבנן דיש לו מאמר ואפ"ה תנן כמאמר בגדול וכמ"ש ולפי תירוץ של מהרר"ל מוכרחין לומר דהאי תנ"ה קאי לדברי שמואל דאמר דיש לו גט וזה דוחק ודוחק שם בגמ' וסבר ר"מ יש לו גט והתניא הא דלא הקשה לרבנן וסברי רבנן דיש לו מאמר דאם איתא ה"ל למיתני עשו ביאתו כמאמרו י"ל דלרבנן נוכל לתרץ דלא תני כמאמרו משום דמאמר אינו פוסל אלא מתחילה וביאתו פוסל בתחלה וסוף וכמו שמוזכר סברא זאת גם בהרא"ש בתירוץ קושיא זו אבל לר"מ אין לתרץ דגיטו פוסל בתחלה דוקא דלא מצינו בשום מקום שיהא חילוק בגט בין תחלה וסוף גם דלא מצינו לר"מ שיהא חילוק בין תחלה לסוף משא"כ לרבנן דמבואר להדיא דיש חילוק במאמר בין תחלה לסוף ודוק:
שם בתוס' בד"ה ר' מאיר אומר וכו' אלא במתניתין ר"פ מצות חליצה פליגי כו' ר"ל מאחר דא"א לומר דסברי תרוייהו כרבנן או כר"מ א"כ במאי פליגי דא"ל דר"א סבר כרבנן ושמואל סבר כר"מ דא"כ יקשה לימא כתנאי ומוכרחין לומר דפליגי בפירושא דמתניתין דמצות חליצה שהביאו התוס' לעיל דשמואל מפרש דהא דקתני במתניתין דהחולצת מן הקטן דחליצתה פסולה ר"ל פסולה ופוסלת וממילא אתיא דוקא כר"מ ור"א מפרש דר"ל פסולה דאינה כלום וכאילו לא חלצו לה כלל וממילא אתיא כרבנן ובזה פליגי וק"ל:
שם ע"ב בגמ' דאיכא למיגזר משום צרה רצה לומר דלכך אסירא בעלת מאמר משום דאיכא צרה בהדה ואיכא למיגזר דילמא חליץ והדר מייבם כדלעיל בפרק ד' אחין דף ל"א ודף ל"ב ומסיק אלא אפילו היכא דליכא צרה דהא הכא ליכא צרה כו' לפי שגזרינן אטו שני מתים דהוי בעלמא מדאורייתא וכן מבואר להדיא בתוספות בדף ל"ב ע"א שכן דעת הגמרא דהכא ופירוש אשת שני מתים הוא מבואר בהמגרש דף פ"ב ע"א דהיינו שקידשה ראובן חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם כתבתי מזה לעיל בתוספות דף י' ע"א: שם בגמ' תנינא להא דתני רבנן כו' ר"ל תניניא במתניתין להא דתנו רבנן בברייתא וש"מ דההוא ברייתא עיקר הוא כן פירש"י בב"ק דף י"ד ע"ב: שם בגמרא הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה כו' ולא גזר משום צרה כו' פירשו התוס' לעיל דף ל"ב ע"א דה"ק דתנא דד' אחין גזר כו' ולא גזר משום צרה דלכך אסורה בעלת מאמר משום דאיכא צרה בהדה ומשום דילמא חליץ והדר מייבם כדלעיל ומיהו כי ליכא צרה בהדה נמי מיתסרא אטו היכא דאיכא צרה כדקאמר רבא לעיל בהדיא והאי תנא דהכא לא גזר משום צרה פירש הא דקאסר לבעלת ביאת בן תשע לייבומי לאו משום צרה אלא משום אשת שני מתים דהוי בעלמא מדאורייתא ודוקא בדידה גזרו אבל בצרתה לא דלא רצו להחמיר גם בצרתה אטו שני מתים וריב"ן רצה לפרש פירוש אחר בעניינא דשמעתין ודחו התוס' פירושו עיין עליו:
שם בגמ' עול לגביה רב אמי ורב אסי א"ל לא כך היה המעשה כו' והביאו לו ראיה שמחמת גודל רגזנותן נחרב הבית הכנסת ונעשה בית ע"ז וממילא אין לקצוף ובזה רצו לסלק את רוגזו והוא קצף יותר דשאני התם דלא היה לקצוף כל אחד על חבירו כ"כ עד שמחמת רגזנותו יקרע הס"ת משום דהיו חבירים זה לזה אבל הרב לתלמיד יש לו לקצוף עליו מאוד כשיעשה דבר נגדו וק"ל:
שם ברש"י בד"ה בן תשע שנים ויום אחד שבא כו' שבמאמר זה לא יצתה כו' ר"ל בביאת קטן דהוי כמאמר בגדול וכ"כ רש"ל בח"ש:
שם ברש"י בד"ה ר"ש אומר מייבם לאיזה שירצה דלית ליה זיקת שני יבמין כו' עיין במ"ש רש"ל בח"ש ודברים פשוטים הם:
שם בתוס' בד"ה אגורה באהלך עולמים כו' כשנשמתו כו' נראה פשוט דקשיא להו איך הוא בשני עולמות כששפתותיו דובבות בקבר הלא אינו אלא עולם אחד דהיינו בעולם הזה לכך פירשו דר"ל הנשמה הוא בעולם הבא וק"ל: