בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק עשירי האשה רבה · דף צד:
בתוס' בד"ה ר"ע מוסיף כו' אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למינקט ר"ל אע"ג דאפשר למצא שלקחה בטעות כגון שהיה סבור שזו אינה אשת אביו אע"ג דבכל העריות אנו מוצאין טעות כזה אפ"ה לא מצי למינקט רק אילו שנים דבשאר עריות אין שום טעם לומר להצריכה גט דהא לא שייך שם שמא יאמרו גירש או קידושי טעות משא"כ באשת אביו ואשת אחי אביו דמיתסרא מחמת קידושין דצריכה גט מזה שנשאה בטעות דשמא יאמרו קידושי תנאי היו בה לאביו ולא נתקיים התנאי ולכך לקחה זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט עז"א דלהכי לא נקט מאחר דלאחר מיתה ג"כ אסירי וא"א למצוא שישאנה אם לא ע"י שמועה בטעות שיאמרו לו שזו אינה אשת אביו וזה לא שכיחא שקר כזה לכך לא נקטו משא"כ באחות אשה ואשת אחיו שהם נישאו בשמועת שמתו האוסרן וק"ל וקצת מזה כתב רש"ל בח"ש ג"כ:
שם בתוס' בד"ה אלא נישואין כו' דהא שמואל אית ליה האי סברא ר"ל דהמקדש על תנאי ובעל דאינה צריכה גט והוא מבואר בכתובות דף ע"ב ע"ב ואית ליה אין תנאי בנישואין כו' כצ"ל וכן הגיה רש"ל בח"ש וכן מבואר לקמן ר"פ ב"ש ע"ש בתוס' שכתבו כן בהדיא כמו שכתבו כאן:
שם בתוס' בד"ה אי ר"ע כו' ה"ל למינקט חמותו דהוי חידוש טפי כו' הוצרכו לכתוב דהוי חידוש כדי שלא תיקשה מאחר דאמתניתין פריך יקשה למה לא נקט אשת אחיו ואז לא יתורץ כתירוצא דגמרא אלא ודאי דזה אינו קושיא כלל דדי לנו כדנקט עניין אחד ולא מקשה רק דהוה ליה למינקט חידושא דחמותו הוי חידוש שתשתרי דהא ר' ישמעאל פליג וס"ל דאסירא ודוק:
שם בתוס' בד"ה מאיסורא מי מיעטיה כו' מלאו וכרת עיין בח"ש מ"ש רש"ל בזה והא דכתבו דלא מיעטיה מכרת היינו משום דילפינן מאשה ובתה דכתיב ביה כרת וכ"כ הנ"י בהדיא ע"ש גבי בא על חמותו בפלוגתא דב"ש וב"ה דלקמן דף צ"ה ע"א בגמרא שיכול והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר כו' ואין להקשות דא"כ נימא חמותו יוכיח דהוי איסור חמור ואינו נאסר האוסר לב"ה לפי דברי ר' יוסי וא"כ ל"ל קרא י"ל דאי לאו דכתיב אותה ה"א דגם חמותו נלמד שתהא נאסרה מק"ו הזה ומיהו כי כתיב אותה אין לאוסרה מכח הק"ו דקרא דאותה ממעט גם חמותו דר"ל דוקא שכיבתה פוסלתה ואין שכיבת שום אשה אחרת פוסלתה וק"ל:
שם בתוס' בד"ה וזה הדין לשוגג כו' כיון דאית ליה ההוא דינא ל"ל לר' יוסי דינא דהכא כו' ר"ל בוודאי אם היה אפשר לומר עניין אחר לאסור אשתו בשכיבת אחותה אי לאו קרא אז אפשר דגם שוגג היה מיתסר אך מאחר דבלא קרא לא היה ס"ד למיסר אלא מאותו ק"ו הנזכר לעיל דהיינו מאשת איש וא"כ לא היה אפשר למיסר שוגג דהא באשת איש גופא שוגג מותרת וכמו שמוזכר בק"ו שאמר ר' יוסי וא"כ למה לו הק"ו למישרי שוגג היה לו לר"י לחלוק על ר' יהודא בפשיטות כו' והא דלא מקשה התוס' מתחילה גם מהאי ק"ו דשוגג דל"ל דמהיכי תיתי לן דאסירא י"ל דאין הקושיא כ"כ חזקה כשמקשה אהק"ו דלית בו שום ייתורא ולכך עדיפא ליה לאקשויי מקרא דכתב לן ייתורא אך אף כשנתרץ הקרא אכתי תקשה לן אהק"ו ל"ל מאחר דלית לן שום תירוץ אחר בכתוב וק"ל ורבים שגו בדיבור זה ומ"ש נכון הוא ופשוט הוא:
שם בתוס' בד"ה עבד בה מאמר כו' השתא נקט מילתיה כמ"ד מאמר קונה מדאורייתא דאילו למ"ד מאמר קונה מדרבנן היה קשה דלא לכתוב ייתורא דקרא דודאי התורה לא הוצרכה לכתוב ייתורא להיתר כדי שלא לאוסרה מק"ו מעניינא דרבנן וק"ל ומיהו הא דאמר קונה מדאורייתא אינו ר"ל קניין גמור כמו קידושין דא"כ היינו אשת איש ואמאי קרי ליה איסור קל אלא ר"ל דקונה לדחות מהאחין מדאורייתא וק"ל:
שם בתוס' בד"ה מאי איריא כו' כלומר לא דמי לאחות אשה כו' דודאי לא מקשה על לישנא דברייתא דקתני מקום שבא על איסור כו' כמו שפירש"י דא"כ נוכל לומר דאמר לישנא דבא ללמד לאחות אשה דאיירי בבא עליה לכך פירשו דעיקר הקושיא הוא דלא דמי לאחות אשה כו' דהא ודאי דבא עליה דנקט הוא לאו דוקא דה"ה נתן לה גט כו' וק"ל:
שם בתוס' בד"ה אילימא בסוטה כו' מאי איריא בבא עליה אפילו נתן לה גט כו' ר"ל דכשנתן לה גט אינה ראוייה עוד לשתות וכמ"ש התוס' לעיל דף פ"ה ע"ב ומסקו אפילו אם יחזור הבעל ויקדשנה ויכניסנה לחופה אפ"ה אינה ראוייה לשתות מאחר שגירשה מתחילה ודאי אי לא יחזור ויקדשנה פשיטא שאינה ראוייה לשתות דהתורה תלאה ההשקאה בבעל דכתיב והשקה את האשה והוצרכו לכתוב דאינה ראוייה בהשקאה אפילו אם יחזור ויקדשנה דאל"כ לא הוי מקשה מידי דשאני התם דאפשר שתחזור להיתירה להבועל כשהבעל יחזור ויקדשנה ויתן לה לשתות ותצא זכאי וק"ל:
שם בתוס' בא"ד ויש להוכיח קצת דמכי אמר איני משקה כו' כצ"ל ודלא כמו שהגיה רש"ל בח"ש הא דלא הביאו התוס' הא דאמר בסוטה בפרק ארוסה דף כ"ט ע"א דאם אמר הבעל איני משקה דאינה שותה י"ל דשם ר"ל בעוד שהבעל אינו רוצה להשקותה אין משקין אותה בע"כ אבל כשחוזר ורוצה להשקותה משקין אותה לכך הוצרכו להביא ראיה מהא דמני אומר איני משקה בהדי הנהו דמנחותיהן נשרפות וק"ל: