בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק עשירי האשה רבה · דף צד:
בגמ' א"ה כל שאינו פוסל כו' אין להקשות למה לא מקשה התינח כל שאינו פוסל אבל הפוסל מאי עבידתיה כמו שמקשה אח"כ די"ל דאם ר' יוסי ס"ל דאשת גיסו שריא אזי יש לפרש דהכי קאמר להו לרבנן אני סובר דאשתו ואשת גיסו שריא אך אתם החכמים דהיינו הת"ק שסובר דאשת גיסו אסירא א"כ לדידכו גם אשתו אסירא דכל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וק"ל:
שם בגמרא ר' יצחק נפחא אמר לעולם אסיפא כו' באמת כשנתרץ דפליגי בדלא כתיבא במתניתין בהדיא וכמו שמפרש ר' יצחק נפחא נוכל עוד לתרץ דפליגי דת"ק אוסר אשת גיסו בין אם בא גיסו בתחילה לבדו בין אם בא עם אשתו של זה שנשאר בכאן ואשתו לעולם שרי דת"ק לא פליג כלל ואתא ר"י לאפלוגי דאם בא גיסו בתחילה לבדו דאז אשת גיסו אסורה ובעי גט משני משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואי אמרת משום אחות אשתו אמרי מתה אשתו אז גם אשתו אסירא וכשבא גיסו ואשתו של זה בבת אחת דאז לא מיתסרא אשת גיסו דליכא כאן שמא יאמרו גירש זה כו' ואז גם אשתו שריא וסברא זו מבואר ברש"י לשמואל דסובר כתירוצא דרב אמי אך אפשר לומר דר"י נפחא לא רצה לתרץ כן משום דלא ס"ל סברא כזאת שיחלוקו ת"ק ור"י כשבא גיסו ואשתו של זה בבת אחת אם אשת גיסו תתסר ולשמואל ס"ל כתירוצא דרב אמי וק"ל ואין להקשות למה לא תירץ דמתניתין איירי בארוסתו וגיסו ולכך אשתו שריא ואשת גיסו מודה דאשת גיסו נמי שריא דא"כ ת"ק לא איירי באשתו וגיסו כלל לא הל"ל לר' יוסי רק כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו ודוק:
שם ברש"י בד"ה וא"נ אדר"י נפחא כו' קמ"ל כר"י דשריא הא דלא קאמר דשמואל בא לפסוק ולאשמעינן דאשתו אסירא ולא בא לפסוק כלל באשת גיסו י"ל דמאיזה טעם נאמר דאשתו תיאסר הלא אין שום טעם אלא משום דאשת גיסו אסירא ולשמואל אשת גיסו אין לאסור דאין לתלות בקידושי טעות וממילא גם באשתו דהיינו ארוסה אין לאסור ולכך הוצרך לומר דשמואל בעי לפסוק כר' יוסי בשריותא דאשת גיסו וק"ל:
שם בתוס' בד"ה אלא אמר רבא כו' אבל ק"ק לר"י דאכתי תיקשה ליה כל הני פירכי דלעיל כו' ואין לתרץ דיש לנו להחמיר כיון דהאיסור נמשך כל ימיו כמו שתירצו התוס' לפני זה דבכל הני פירכי דלעיל אנו רואין לעיל בגמרא דבאין החומרא דהאיסור נמשך כל ימיו משוי ליה להיות חמור כ"כ דהרי ביבמה לאחר פריך הרי פירכי ואע"ג דהאוסרה דהיינו יבם אינו אוסרה כל ימיו דהא יש היתר בחליצה וא"כ הל"ל דיש להחמיר באחות אשה דהאוסר אוסרה כל ימיו אלא ודאי דאותה חומרא אינה כלום נגד הני פירכי דלעיל ולכך מקשו התוס' שפיר דאכתי קשה כל הני פירכות דלעיל ודוק:
שם בתוס' בד"ה וקאמר ת"ק כו' שריא אשת גיסו כיון דלא בעי גט ר"ל דודאי מוכרחין לומר דלא בעיא גיטא דאי בעיא גט ממילא איתסרא עליה דהויא לה אחות גרושתו ומדשריא אשתו ש"מ דסובר דלא בעיא גט והיינו דהוא סובר אליבא דהאי שינוייא דר"י נפחא דאין תנאי כלל לא בקידושין ולא בנישואין ולכך לא בעיא גט (לא בקידושין) אלא בא"א בלבד וכת"ק דברייתא דלעיל דף צ"ב ע"ב וכן פירשו התוס' לעיל בהדיא בד"ה לאו איתמר עלה וכ"כ רש"ל בח"ש מזה: