אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק עשירי האשה רבה › דף צ.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק עשירי האשה רבה · דף צ.

דף פט:

בתוס' בד"ה ואוכלת בגינו כו' ומשום דקטן אוכל נבילות הוא ואין להקשות דא"כ מאי משמיענו דהיא אוכלת בשבילו הלא בלא"ה אוכלת דאין מצווין להפרישו די"ל דבידים בוודאי אסור להאכילו ולכך אם אינה אשתו אז צריכין למנוע תרומה ממנה אבל עכשיו שהיא אשתו אין צריכין למונעה מן התרומה כלל דהוי כאילו אוכלת מעצמה ממנו מאחר שהיא תמיד אצלו ואוכלת במזונותיו וק"ל:

שם בתוס' בד"ה אכל תרומה טמאה כו' אפילו לאביי דאית ליה אליבא דר' נחוניא בן הקנה כו' מבואר בגמרא דכתובות דף ל' ע"א וע"ב ומסקו התוס' דשאני תרומה דגלי קרא בהדיא כו' ומיהו דוקא בשוגג קאי קרא אבל במזיד באמת פטור משום דקם ליה בדרבה מיניה לאביי וכן מבואר בגמרא ובתוס' דף הנ"ל ע"ב והכא איירי באכלן שוגג והא דאמר במזיד אין תשלומיו תשלומין קאי אתשלומין וכמ"ש התוס' אח"כ בד"ה בשוגג תשלומיו תשלומין ומיהו אי לאו קרא דשוגג חייב בתשלומין הוי ג"כ פטור מטעם קים ליה בדרבה מיניה לאביי דאע"ג דבשוגג אין חיוב מיתה כלל מ"מ קיי"ל דאפילו בשוגג אמרינן קים ליה בדרבה מיניה אם חייב על המזיד מיתה וכמבואר בתוס' דף הנ"ל ודוק:

שם בתוס' בא"ד ואפילו אכל תרומה משל עצמו כו' פשוט דהוה ליה זר שאכל תרומה שלו והיינו שירש מאבי אמו שלו כהן ומ"מ מפריש תחתיה פירות להיות קדש ומוכרן אח"כ לכהן וזה שמסיים ואמר שמפריש קרן הראוי להיות קודש לעצמו שמעכבן לעצמו והיינו דשם לא שייך כלל לתשלומין ואפ"ה מפריש אותן משום כפרה ומיהו חומש שמוסיף עליו נראה פשוט שאינו מעכב לעצמו ופירוש זה כתב רש"ל בח"ש בזה ומה שמסיק וכן משמע בפרק כל שעה דלר' יוסי דשרי חמץ בפסח כו' בזה באו לדקדק דהתירוץ השני הוא הנכון דלתירוץ הראשון דהטעם הוא משום דגלי קרא נוכל לומר דדוקא בתרומה שהוא במיתה אבל חמץ בפסח שנוסף עליו כרת דחמיר מי גלי לן קרא ולכך מהיכי תיתי לחייבו בתשלומין בתרומת חמץ בפסח משא"כ לתירוץ השני דאתי שפיר דחייב שם דאע"ג דלא גלי לן קרא בכרת והיינו משום דשוגג כו' וכ"כ רש"ל בח"ש והוא מבואר בהדיא בתוס' בכתובות דף ל' ע"ב ע"ש וזה שמסקו התוס' אע"ג דלא גלי לן קרא בכרת אלא משום כו' וק"ל:

שם בתוס' בא"ד ואפשר שאם אכל תרומה במזיד שיפטר כו' ר"ל דודאי לטעם הראשון דשוגג חייב בתשלומין משום דגלי קרא יש טעם לפוטרו במזיד הואיל ולא גלי קרא אך לתירוץ השני יש לדקדק למה יהא פטור במזיד הלא בוודאי מכ"ש דמזיד צריך כפרה לכך יש לחייבו בתשלומין ולמה אמר בגמרא דכתובות דף הנזכר לאביי אליבא דר' נחוניא בן הקנה דפטור מתשלומין זר האוכל תרומה במזיד עז"א דגם לתירוץ השני אפשר לומר דטעם שיפטר במזיד משום דלא אתי לכפרה ודוק וכעין זה כתב רש"ל בח"ש בדבריו האחרונים שבזה ומה שמסקו התוס' א"נ מחייב משום דמדאגבהיה קנייה כו' האי א"נ קאי אדלעיל דברייתא דהכא משום הכי מחייבי בתשלומין משום דמדאגבהיה קנייה והא דמבואר בכתובות דף הנזכר דפטור לר' נחוניא היינו בתחב לו חבירו בבית הבליעה ואכלו כמבואר שם בגמרא בהדיא וכ"כ רש"ל בח"ש והוא פשוט:

שם בתוס' בד"ה בשוגג תשלומיו תשלומין כו' דא"כ במזיד אמאי אין תשלומיו תשלומין דאפילו סובין יכול לשלם כו' ר"ל מאחר שאכל את התרומה במזיד א"כ אין התשלומין נעשין (תרומה) קדש דדוקא כשאכלן בשוגג ילפינן מקרא דנעשין קדש דכתיב ונתן לכהן את הקדש דע"י נתינתו נעשה קדש אבל כי אכלן במזיד משלם מעות ולא צריכין דבר הראוי להיות קדש וכ"כ רש"ל בגיטין דף נ"ד ע"א וא"כ מקשו התוס' שפיר לפירוש ריב"ן דאם אכלן במזיד ודאי מן הדין שיהא תשלומיו תשלומין ולכך נראה לר"י כפירוש הקונטרס דשוגג ומזיד קאי אתשלומין אבל האכילה היתה בשוגג בכל פעם וע"ז מסיק לפרש הגמ' דקפריך תבא עליו ברכה דבשלמא לפירוש ריב"ן דאין התשלומין נעשין קדש א"כ הן חולין טמאים וראויין יותר מתרומה טמאה משא"כ לפירוש ר"י דאיירי תמיד באכלן שוגג א"כ ממילא התשלומין נעשין קדש ונעשין תרומה ולמה תבא עליו ברכה וק"ל:

שם בתוס' בא"ד מ"מ תע"ב דמפסיד הוא דמשלם יותר ממה שהפסיד לכהן ר"ל דאע"ג דאין לכהן בזה הנאה כלל דבידו הן נעשין תרומה טמאה מ"מ הבעה"ב שמשלם מפסיד יותר ממה שנהנה דתרומה טמאה לא חזיא כל כך כמו חולין טמאה דחולין טמאין שוין יותר למכור ולכך תע"ב וק"ל:

שם בתוס' בד"ה חסורי מיחסרא כו' אבל תרומה כו' וא"ת אי לפי דמים משלם כו' דפליגי בפסחים דף ל"ב אי לפי דמים משלם אי לפי מדה משלם א"כ מקשין תוס' למ"ד דלפי דמים משלם למה יהא תשלומיו תשלומין מאן דמשלם חולין טמאים ודוק וראיתי מקשים דהתוס' ה"ל לאקשויי קושייתם בברייתא גופא בלא חסורי מיחסרא כשאכל תרומה טמאה משלם חולין טמאין דשויין יותר למה יהי' תשלומיו תשלומין למ"ד לפי דמים משלם דהא הם נעשין תרומה טמאה כו' ונ"ל פשוט דשם ודאי לק"מ דכשאכל תרומה טמאה והוא משלם חולין טמאין ואנן ידעינן דהם נעשין קודש א"כ פשיטא דמשלם כפי מדה שאכל דהא משלם כמו שאכל ואין שם שומא משא"כ הכא דאכל תרומה טהורה והוא נותן בתשלומיו חולין טמאין וממילא צריכין שומא לידע כמה היתה שוה התרומה טהורה ושיתן תחתיהן חולין הטמאין ואין כאן שום תשלומין לפי מדה דאף שנדע דנעשין תרומה טמאה צריכין שומא ולכך בוודאי משלם מתחילה לפי דמים וע"ז מקשה התוס' שפיר ומוכרחין לומר דבלא חסורי מיחסרא בתחלה הוו התשלומין לפי מדה מדפריך בגמרא במזיד אמאי אין תשלומיו תשלומין תע"ב ופירשו התוס' דהיינו ר"ל שהוא נפסד יותר ממה שהפסיד לכהן ואי לפי דמים משלם הלא בוודאי לא מפסיד יותר ולמה קאמר תע"ב אלא ודאי דשם פשוט דמשלם לפי מדה מאחר שאין שם שומא הואיל ששניהם טמאין וק"ל:

שם בתוס' בד"ה והא הכא מדאורייתא ליכא לפלוגי כו' ר"ל בין זריקה לטומאה דאין שום טעם לחלק ביניהם וכשנאמר באחד מהן דמרצה בין בשוגג בין במזיד ה"ה באינך ומסתמא דבדאורייתא נמי איירי בברייתא ולכך מוכח שפיר דמדאורייתא בתרוייהו הציץ מרצה בין בשוגג בין במזיד ומסיק ונראה לר"י דבהא סברא כו' ר"ל בשלמא אי איירי בדרבנן שהם חילקו בין טומאה לזריקה בין שוגג ובין מזיד אתי שפיר דיש סברא לחלק בינייהו וכמ"ש התוס' אבל אי הוי החילוק ביניהם מדאורייתא אין כאן שום טעם וסברא לחלק ביניהם אלא ודאי מדאורייתא אין חילוק ביניהן וק"ל וכן כתב קצת רש"ל בח"ש:

שם בתוס' בד"ה ועל הבשר כו' למיקבעי' בפיגול ולאפוקי מידי מעילה כדמפרש בפרק כיצד צולין מבואר שם בדף ע"ח ע"א ברש"י ע"ש ובהא שכתבו התוס' כדמוכח התם הוא סוף דיבור ואח"כ מתחיל דיבור חדש בין ביחיד בין בציבור כמ"ד כו' וכן הגיה רש"ל בח"ש וצריך למחוק מיל אלא דלמ"ד כו' וק"ל:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה