אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק עשירי האשה רבה › דף פח:

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק עשירי האשה רבה · דף פח:

דף פח.

בגמ' מניין שאם לא רצה דפנו כו' אע"ג דכבר מבואר ללישנא קמא דגמרא דרב בא להשמיענו לאפוקי מרב מנחם בר יוסי א"כ פשיטא שיש לנו לאוקמי ברייתא דאתי כר' מנחם וכמו שבאמת מסיק בגמ' וללישנא בתרא אפילו רב נמי מודה בו וא"כ ודאי נאמר דהברייתא איירי דבאו עדים וניסת אח"כ דתצא גם לרב י"ל דמקשה מסתם ברייתא ולא נראה בעיני המקשן דסתם ברייתא יהי' דלא כדברי רב ועיקר הקושיא הוא ללישנא קמא ולדידי' א"א לאוקמי אלא דלא כרב וזה דוחק בעיניו והתרצן שמשיב הכי היינו שבא לתרץ עוד תירוץ אחר ללישנא בתרא וכמ"ש רש"י דרב נמי מודה בו והיינו ללישנא בתרא אבל ללישנא קמא לא נאמר תירוץ זה כלל רק נאמר תירוצים אחרים כדי לאוקמי ברייתא כדברי רב ודוק והי' עוד אפשר לתרץ קושיית הגמ' דאיירי בניסת בעד אחד ונשאת לאותו עד ואח"כ בא בעלה ושני נשים מעידות ואומרות שהוא בעלה והיא לא מכחשה להו דאז תצא ממנו וכמבואר בדברי הגמ' בסמוך לפי תירוץ הגמ' בדברי שמואל ואז ודאי לא יהיה קשה מאומה דהברייתא דסמוך משמיענו דין זה דשתי נשים הוו באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ולא יהי' קשה מידי ארב אך דהגמרא מתרץ לה בלא"ה שפיר והמקשן בוודאי לא ידע תירוץ הזה או שהי' סובר כתירוץ השני וכפי מה שפירש הוא לדברי ר' נחמי' דלקמן דשתי נשים באיש אחד הוי כפלגא ופלגא ולא תצא וק"ל:

שם בגמ' טעמא דמכחשתו הא שתקה תצא והאמר עולא כו' אין להקשות דילמא כי שתקה תצא משום דשתיקה כהודאה דמיא ומשים הכי סמכינן אעד השני די"ל דודאי אין האשה נאמנת לומר שנאנסה אם היא אשת כהן או שזינתה אם היא אשת ישראל לאסור עצמה על בעלה וכמו שמבואר דין זה באה"ע סימן קט"ו לכך גם כאן מאחר שעד אחד נאמן כשנים להתירה לבעל השני והעד האחרון שבא לאסרה עליו חשיב כעד אחד א"כ אפילו שתקה לא מהני דהא הודאתה אינו כלום ומיהו כי לא מכחשתו רק הודתה לדבריו ממש יקשה למה תצא מן הבעל השני הלא הודאתה אינו כלום ולמה ליה לאקשויי מדיוקא ה"ל לאקשויי על הא דאמר כי לא מכחשתו דתצא ונ"ל דמוכרחין לומר דכבר מבואר לעיל דלא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא אלא היכא דיש רגלים לדבר שיודע קצת וכאן מוכרח דהיכי דשתקה דתצא כי ליכא רגלים לדבר כלל כגון שאומר האחרון שזה בעלה והיא לא ידעה אותו מעולם כלל כגון שקידשה ע"י שליח ולא ראתה אותו מעולם ואפ"ה תצא מדאמר דוקא במכחשתו לא תצא משמע הא אלו לא מכחשתו לעולם תצא אפילו אם שתקה ולא ה"ל לידע וא"כ שפיר קשה מדעולא ואין להקשות דנידוק מדרישא איפכא דאע"ג דשתקה לא תצא די"ל דהכל בכלל דלא מכחשתו דגם כי שתקה אינה מכחשתו וק"ל:

שם בגמ' ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד זה מדברי ר' נחמי' רק דהגמ' הוא דמפרש דבריו ומש"ה קאמר אח"כ בתירוץ השני ותריץ לדר' נחמי' הכי כו' כן פירש"י פרק מי שקינא לה בדף ל"ב ריש ע"א רש"ל בח"ש:

שם ברש"י בד"ה אלא לאו כה"ג כו' שהי' חי באותה שעה ומת ולא רצה להוציא כו' העד אחד שנשאה והוא כהן רש"ל בח"ש והוצרך רש"י לפרש העניין שהעידו שעכשיו מת דאילו הוא עודנו חי א"כ אפילו לישראל מיתסרא ומכין אותו עד שיוציאה ולכך הוצרך לאוקמי בעניין איסורי כהונה שבכהן כתיב האי קרא וקדשתו וק"ל:

שם ברש"י בד"ה וקתני דפנו וכו' ובעד אחד לא מצי לאוקמי כו' ר"ל דמתחלה בא עד אחד ואמר שמת בעלה ונשאת לו ואח"כ באו שנים והעידו שזה בעלה דא"כ ל"ל קרא פשיטא דדפנו וק"ל:

שם ברש"י בד"ה ואי בעית אימא לעולם דניסת וכגון כו' אמר לישנא דלעולם לאפוקי מתירוץ שלפני זה התירוץ דתירץ דפנו בעדים דהיינו שלא ישאנה לכתחילה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה והבא עליה כו' אע"ג דרב בעי חתיכה משתי חתיכות בפרק ספק אכל בגמרא דכריתות דף י"ז ע"ב מבואר דבריו דסבר רב דכשאכל חתיכה אחת ולא היה שם לפניו כ"א אותה חתיכה ולא ידע אם היא חלב או שומן אינו חייב אשם תלוי כי אם דוקא כשהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע אם אכל אותה של חלב או אותה של שומן אז חייב אשם תלוי וטעמו מבואר שם ע"ש:

שם בתוס' בא"ד אמאי נקט אשם תלוי אפילו חטאת איכא כו' ר"ל מי שבא עליה קודם שבאו עדים האחרונים דאילו אחר שבאו עדים האחרונים הבא עליה במיתת ב"ד וכדמסקו התוס' וזה דאמר בגמרא הבא עליה באשם תלוי היינו ר"ל הבא עליה מתחילה אפילו קודם שבאו עדים האחרונים הוא באשם תלוי מאחר שבאו עדים ואיך נאמר שיקיימנה מכאן ולהבא ולכך לא רצו התוס' להקשות קושיא השני' דקא מיחייב מיתת ב"ד אהמקשן די"ל דהמקשן בא לומר דיש חיוב אפילו להבא עליה קודם שבאו עדים האחרונים אך על התרצן יש להקשות אותה הקושיא וכדמסיק אבל מה שמקשו דהא אפילו חטאת חייב שפיר מקשה על המקשן דודאי כשנודע שבא על ודאי אשת איש מאחר דמוקמינן אחזקה לא שייך להביא אשם תלוי רק חטאת שייך להביא וק"ל:

שם בתוס' בד"ה א"ה סיפא כו' משום דאיכא למימר דבגט איירי רש"ל בח"ש הקשה דיש לתמוה דא"כ איך מותרת לחזור לראשון והלא מחזיר גרושתו משניסת וא"כ ה"ל לאקשויי מרישא דאז לא הוי מצי לשנויי דאתי כר"י בן כיפר והאריך ליישב הקושיא ע"ש ודבריו דחוקים ואפשר ליישב בפשיטות בשנקדים ונפרש הגזירה דאמר הגמרא דחיישינן לשמא יאמרו גירש זה כו' ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט מאי איכפת ליה שיאמרו העולם. כך דודאי אין לטעות ולהתיר כל אשת איש בלא גט דמבואר בכתוב דאשת איש צריכה גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות. אלא ודאי דהטעות הוא שיאמרו העולם דבנים שיהיו לה מאיש אחר ממזרים הם וישיאו להם ממזרות וממילא יבא מזה איסור גדול אבל ודאי דלא שייך למיטעי בדבר המבואר בכתוב כן נאמר דהוא דעת המקשן ולפי האמת דמאחר דעבד איסורא קנסינן ליה אפשר דחיישינן דיטעו אפילו בדבר דמבואר בקרא ולכך אחיו של שני חולץ כדלקמן ברש"י דף צ"א ע"א ע"ש דהוא טעות המבואר בכתוב איסורו וק"ל וטעם של חולץ לדעת המקשן משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כדלקמן סברא זו בדף צ"ב ע"ש והנה א"כ ממילא ברישא דמתניתין ליכא למיטעי כלל שיאמרו העולם שזה החזיר גרושתו מן הנישואין דאף אם יאמרו כך לא יבא מזה שום איסור דבניו אינם ממזרים גם לא יבואו לטעות לישא גרושתו שנישאת לאחר דהא מבואר בכתוב איסורו אך בסיפא דמתניתין דאיירי בנתקדשה לשני איכא טעות דשמא יבואו לומר דמן הנישואין דוקא אסורה ומן האירוסין מותרת לחזור לבעלה ודעת המקשן דהילכתא דלעולם איכא איסור לחזור לבעלה וע"ז השיב לו המתרץ דמתניתין אתיא כר' יוסי בן כיפר דמאירוסין שריא וא"כ לא שייך שום טעות ודוק וזה נראה יותר בדברי התוס' מדברי רש"ל בח"ש בתוס' ע"ש עוד נראה לי דהמקשן אינו מקשה לחוש שמא יאמרו מחזיר גרושתו דאינו אלא איסור לאו דדוקא בחשש דאשת איש יוצאה בלא גט הוא דחיישינן לשמא יאמרו ולכך לא מקשי מרישא דמתניתין והא דמקשה מסיפא משום דלא אפשר לאוקמי בגט כדמסיק מדקתני אעפ"י שנתן לה אחרון גט לא פסלה כו' והא דמקשה א"ה נמצא זה מחזיר גרושתו לא הקשה אלא לגלות דעת המתרץ בהא דאמר דאיירי בגט אי דעתו משום דאינו חושש לשמא יאמרו גבי מחזיר גרושתו או אי דעתו כר' יוסי בן כיפר וזה ג"כ פשוט לומר כן ויותר נכון הוא מדברי רש"ל בח"ש ואחר כתבי זאת מצאתי בדברי תשובת ר"ש כהן ח"א דף קס"ו ע"ד ממש כמו שכתבתי בעניין זה בתוס' ע"ש ולפי דעתי נראין דבריו יותר ממה שכתבתי בעניין זה בתחילה והיינו מכח קושיא דאחיו של שני חולץ מדרבנן אע"ג דליכא למיתלי בשום טעות כ"א בדבר המפורש בקרא שיאמרו אשת אח הזקוקה לייבום יוצאה בלא חליצה ודוק בזה ולפי זה נצטרך לומר דביבמה לשוק מחמרינן יותר משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים דנראין כאשת איש כדלקמן דף צ"ב בגמרא ע"ש ודוק ובזה מתורץ הקושיא גם לפירוש הראשין דבאשה שהלך בעלה למדינת הים איכא איסור ממזרות וחיישינן דמיחלפא ויבואו לידי טעות איסור ממזרות וכמ"ש ודוק:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה