בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק יש מותרות · דף פו.
בגמרא ל"א מעשר ראשון דטביל מדר' יוסי נפקא כו' להאי לישנא מביא המקשן ברייתא דר"י ומקשה מינה הקושיא והתרצן משיבו אי מההיא משא"כ ללשון ראשון דהתרצן דלעיל מביאו לראי' דנידרוש היקישא לעניין טובלת וק"ל:
שם בגמ' אמר רב ששת מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום נראה דאין חילוק בין אם היא עצמה תורמת או אם נותנת רשות לתרום דאם היא יכולה לתרום יכולה לעשות שליח לתרום דשליח של אדם כמותו ואם אינה יכולה לעשות שליח לתרום גם היא עצמה אינה יכולה ליתרום והא דאמר דאינה נותנת רשות לתרום משום דאין דרך הארוסה להיות בבית הארוס ומסתמא אינה יכולה ליתרום בעצמה לכך אמר אינה נותנת רשות ואע"ג דבבת לוי לישראל דאינה נותנת רשות לתרום קאי אתרומת מעשר של מעשר אביה הלוי דמסתמא העניינים נישנין בשוה וקאי הכל אתרומת מעשר והיא בבית אביה והי' יכול למינקט דבעצמה אינה תורמת מ"מ נקט לישנא חדא בבת לוי לישראל או בבת ישראל ללוי וק"ל וכן בבת לוי לכהן או בבת כהן ללוי והא דמסיק הכא בפשיטות דנשואה בת ישראל ללוי נותנת רשות לתרום בקשתי בפוסקים הדין ולא מצאתיו אך זה לבד מצאתי דהמיימוני והסמ"ג כתבו בפשיטות בדין הפרשת תרומה גדולה דהאשה תורמת על מה שהיא אוכלת ולא על הכל והאשה בעיסתה תורמת מפני שחשובה ברשות וכן בן האוכל אצל אביו כמבואר ברמב"ם פ"ד דתרומות ובסמ"ג סימן קל"ד בעשיין אך דאפשר לחלק דבהפרשת תרומת מעשר ממעשר הלויים אפשר שהקילו וכדנדרש מפסוק הזה דקאי דוקא אמעשר הלויים ומיהו בקשתיו ולא מצאתיו בשום פוסק ואם לא נחלק ביניהם נפרש את זה דנותנת רשות לתרום דהיינו מה שאוכלת ודוק:
שם ברש"י בד"ה ה"ג מר בריה דרבינא אמר כו' ומאן דגריס איפכא לא מיתוקמא כו' ר"ל דגורסין הניחא למ"ד משום יחוד אלא למאן דאמר משום גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה וליטעמיך גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר אלא גזירה כו' וס"א האלו נזכרו בדברי רש"ל בח"ש ולפי אותה גירסא ודאי מוכרחין לומר דהא דקאמר בת כהן מי לא אכלה בתרומה קאי ג"כ אמתניתין דידן ולא קאי אעיקרא דמילתא דהתם כמו שפירש"י בזה לעיל דא"כ ה"ל להקשות כן אעיקרא דמילתא דהתם ואיך תלוי כלל בשמעתין דידן אלא ודאי דאמתניתין דידן קאי וע"ז פריך רש"י דלא מיתוקמא כלל כו' ודוק ואין להקשות מאי דוחקיה דאית דגרסי ליגרוס בהיפך ולמה לא גרסו כגירסת רש"י ויפרשו כפשוטו לפי מה דלא קשה להו קושיית רש"י י"ל דאפשר דגירסתם היתה כך לא שמחקו הספרים רק שמצאו כך הגירסא ולא רצו למוחקה ועוד דא"כ לא הוי שום וליטעמיך דהא ודאי ניחא ליה להקשות מרישא דקתני בת לוי מלהקשות מבת כהן דקתני בסיפא ומאי קאמר ליה וליטעמיך ודוק:
שם בתוס' בד"ה תרומה לכהן כו' הא אמרינן וכולהו אליבא דר"ע ר"ל סתמות דמתניתין ודספרי ודספרא דמבואר בכמה מקומות דאמרינן סתם מתניתין ר"מ וסתם ספרי ר' ישמעאל סתם ספרא רבי יהודה וכולהו אליבא דר"ע ובהליכות עולם דף ו' ע"א הביאו:
שם בתוס' בד"ה מה תרומה טובלת כו' וקשה לר"י מעשר ראשון נמי כתיבא ביה תרומת מעשר ר"ל ההיקש דמעשר הוקש לתרומה הלא בלא"ה ודאי מעשר ראשון טובלת משום תרומת מעשר שבו ודין תרומת מעשר כדין תרומה גדולה בכל דיניו דקרוייה ג"כ תרומה וממילא איכא בו מיתה כמו בתרומה גדולה וק"ל:
שם בתו' בד"ה ואי מהתם כו' אי לאו דאשמעינן לאו מהכא כדפרישית אע"ג דלעיל לא אמרו כן אלא היכא דיש לאוקמי ההיקש באופן אחר משא"כ כאן דלא יהי' שום דבר שנאמר דההיקש מורה עליו מ"מ נוכל לומר דלא נדרוש ההיקש כלל והגמרא שתירץ אותו לרבנן היינו משום דיש כאן שום דבר שנוכל לדרשו עליו ועוד דודאי לפי האמת אנו אומרים דההיקש נדרש ואתא לשום דרשא אך דמ"מ אפשר לומר אי לאו דאשמעינן לאו מהכא הוי אמרינן דההיקש לא אתי לשום דרשא כלל וק"ל:
שם בתוס' בד"ה מה אינה אוכלת כו' ועוד דליתני אפילו בת לוי ללוי ר"ל דהוי רבותא טפי דאף שהיא אוכלת במעשר אליבא דכ"ע אפ"ה אינה נותנת רשות לתרום ממנו תרומת מעשר לא ממעשר של הארוס ולא ממעשר של אביה דיצאה קצת מרשות האב ולא נכנסה עדיין לרשות הארוס וק"ל ומסיק ועוד דמעוברת מה שייך למיתני לעניין נטילת רשות דאם ר"ל במעשר שיש לו לירש מאביו הלא מצי לאשמעינן הדין אפילו בוולד גמור שיש לה ממנו דאינה נותנת רשות לתרום מעשרו דודאי אין לה רשות בנכסי בנה וק"ל: