בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות תשעה באב · סימן תקנט
סעיף ט
ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה וכו': מבואר בב"י משום הקולא דנדחה. וא"כ הי' נלענ"ד ללמוד בק"ו בהג' צומות אע"פי שאינם נדחים נמי אין צריכים הבעלי ברית להשלים שהרי מבואר סי' תקנ"ד סעיף ה' דבט' באב עוברות ומניקות מתענות ומשלימין: ולא נשמע בשום פוסק דבנדחה יש להקל זולת ביולדת תוך ל' שבמ"א סי' הנ"ל סק"ט וכן מבואר בתשובת רש"ל שהורה לחי' להתענות בט' באב שנדחה אף דסתמא היתה נמי מניקה ובג' צומות הא מבואר בכל הפוסקים דעוברות ומניקות פטורים ש"מ ט' באב נדחה תמיד מג' צומות בזמנם וכן בדין שבאלו רצו מתענים ובזה חיוב ברור הוא ואם ט' אב נדחה בעלי ברית לא ישלימו מכ"ש בג' צומות בזמנם שא"צ להשלים אך צ"ע שהרי כתב הכא הא"ר על דברי תוס' שכתבו מעשה הי' בחופה י' טבת ונתנו הכוס לתינוק לשתות כתב ונראה בתענית הנדחה מותר להחתן לשתות כמו בעלי ברית ואף במדינתינו שהחתן וכלה לעולם מתענין מ"מ הא אין משלימין וקשה אם החתן דין בעל ברית יש לו מה אירי' שנדחה בלא נדחה נמי א"צ להשלים ולמה נתנו בתוס' הכוס לתינוק: ואולי יש לדחוק דאיירי בחופה שהיתה קודם חצות ובמדינתם לא נהגו בתענית החתן ולכן ביום התענית הוא דנתנו לתינוק וצ"ע ובגוף דין זה מה שמאריך המ"א להחמיר על פי הכנ"הג ובעבור שהנהוג לעשות הסעודות בלילה עיין בא"ר שיפה כתב שהסעודה אין ענינה להשלמת התענית וע"ש: