אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ערובין › סימן שפא

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות ערובין · סימן שפא

סימן שפ

עיין בב"י סוף ד"ה ומ"ש או עירבו יחד כתב בלשון זה ומיהו כי שכח אחד מן הפנימית לא שרי' לפנימית וכו' ר"ל ע"י שיבטל רשותו לפנימית לחוד ושוב לא יאסרו ע"י עירוב החיצונה בהדייהו ומשום דנימא דתיחד דשא אבל ודאי אם ביטל לפנימית ולחיצונה כבר כתב לפני זה וכן אם נתנן עירובן בפנימית וכו' ומשום דלשון רש"י שמביא אינו אלא לשמואל דס"ל אין ביטול מחצר לחצר הוא בסתם והב"י לומד ממנו לדידן וק"ל:

בטור איתא אבל אם נתנו עירובן בפנימית וכו' ושכח אחד מן החיצונה אף ביטול א"צ ור"ל משום דהפנימית שרי' כמבואר סי' שע"ח וק"ק הא מ"מ בהחיצונה אסורים תרווייהו להשתמש וע"י ביטול השוכח כולהו לשתרי:

סעיף א

והוציא אפשר דייק הכי שבזה הכניס לרשות שביטל דהיינו החצר ולאפוקי אם הכניס שבזה הוציא מרשות שביטל ונהי דאסור דהא מטלטל מרשות לרשות מ"מ חזרה לא הוי במוציא (וזה לפי דבריו בב"י אבל עיין מה שכתבתי סי' ש"פ ואפשר דבאמת חזר בו והוציא ל"ד וה"ה הכניס) ולא כמ"א שכתב אבל להכניס מותר דודאי אסור וגם מ"ש אא"כ ביטל גם רשות ביתו דאז אסור להכניס היינו דוקא קודם שהחזיקו אבל בתר שהחזיקו בזה אף מותר לכתחילה כמבואר סי' ש"פ סעיף ב':

שם במזיד אוסר ואם החזיקו וכו' ולרש"י וכו' מבואר דבמזיד אינו אוסר אף בתר שהחזיקו אף לרש"י משתחשך ואף דאז הוא מחלל שבת והוי מומר דמה בכך שנעשה מומר אחר הביטול והרי בשעת הביטול ובשעה שקידש היום עדיין לא היה מומר וביטולו ביטול טוב וחזרתו לאו מידי הוא אחרי שהחזיקו וזה דלא כמו שמביא הב"י בשם הרבינו ירוחם דלרש"י אפילו בתר חזקה אוסר במזיד מטעם שהוא מומר לחלל שבת וכנראה טעמו דסובר דמי שנשתמד מחזקינן אותו למפרע במומר וזה ודאי אין ללמוד מרש"י דאיירי בהוציא קודם שביטל ואנן לא קיי"ל הכי ועיין פר"ח י"ד סי' א' סק"ט:

שם ולרש"י אין חזקה וכו' כן נמי דעת תוס' שהרי דף ס"ח כתבו טעם החזקה במה דעבדו מידי שהיה אסור להם בלא ביטול דהיינו בשבת וכן דעת הרר"י

סעיף ב

ולא ערבו יחד ע"כ ר"ל ושכח אחד מהן שלא עירבו דאל"כ ביטל למה להו וק"ל:

שם ויהיה הוא לבדו אסור לשון זה אינו מדוקדק דלמה לא יהא נמי מותר לשמש מביתם להחצירות אלא ביתו הוא דאסור לכולן כשביטל רשות סתם ובביטול להדיא אף ביתו הכל שרי ועיין סי' ש"פ סעיף א' ב':

סעיף ד

יש ביטול רשות מבית לבית. זה ע"פ הוראת רש"י ז"ל וע"ש שהקשה ר"ת דמוכח מההוא ינוקא וכו' א"ו משום דאין ביטול מבית לבית מטעם דאז כולן מותרים ושייך א"כ בטלת תורת עירוב ותירצו דאין משם ראיה דע"כ הוי התם חצירות והיו יכולים להביא חמין ע"י ביטול דרך חצירות לבית שהיה בו הקטן ומה שלא עשו כן משום שלא היו בעלים התם ור"ל שהיו יכולים כל בני החצר וגם רבא שהיה החמין בביתו לבטל רשות חצירם ורבא אף רשות ביתו להדיא לאותו בית שהיה בו התינוק וזה ודאי אף לר"ת שרי שהרי המבטלים אסורים אף מביתן להחצר כמבואר סי' שפ"ד סעיף י' א"ו שלא היו בעלים התם אף שרבא שבביתו היו החמין היה שם ע"כ האחרים בני חצר לא היו שם לשעה זו אבל בה"ש היו בביתם והיה דירה בבעלים ואסרו וק"ל:

ואולם בגוף הנידון מה דדקו כל הראשונים על הוראת רש"י ז"ל דא"כ בטלת תורת עירוב לולי דבריהם הקדושים היה נלענ"ד דמעיקרא לק"מ אף למשמעות ר"ת דבית לבית מותרים שניהם לטלטל מזה לזה מ"מ י"ל דסובר רש"י דלא שייך הכא א"כ בטלת שהרי המהרש"א שם פי' דברי התוס' שלא יחושו לעשות עוד עירוב כיון דמשתרי כולם בביטול כמו בעירוב וכו' כתב ר"ל ויבאו אח"כ לטלטל בלא ביטול כלל כמ"ש תוס' לקמן דאל"כ מה לי שתשתכח תורת עירוב כיון דמשתרי לכולם בביטול כמו בעירוב וכו' מיהו בשמעתין דקאמר א"כ בטלת אע"ג דלא משתרי כולהו ע"י ביטול מ"מ כיון דלא יוכל לערוב לעולם שהגוי אוסר ואינו רוצה להשכיר תורת עירוב תשתכח מהן ויבאו לטלטל בלא ביטול כלל ובודאי מוכח שכן הבינו התוס' קושי' רבא' דא"כ בטלת כדכתב המהרש"א ושפיר דימו דמכ"ש בנדון רש"י דיהיו כולם מותרים דאיכא למיחש שלבסוף יטלטלו בלא ביטול:

אמנם בהב"י סי' שפ"ב זה לשונו א"כ ביטלת תורת עירוב כלומר שהרואה שהוא מוציא מביתו למבוי יאמר שמטלטל במבוי בלא עירוב ור"ל והיינו דקאמר א"כ ביטלת כלומר לגבי הרואה שודאי לא יעלה על לב המצאה זו דנעשה יחיד במקום גוי וגם שע"י הביטול הא לא אשתרי והגוי הא לא השכיר דאילו השכיר מיפעי פעי ולהכי הרואה יאמר שמטלטלים בלא עירוב. [ואפשר נמי מפני שהגוי לא ישכיר ויהיו צריכים תמיד לעשות ככה בודאי יבאו לחשד זה] וא"כ בנדון הוראת רש"י מה"ת ללמוד זה מזה ואף אם תמיד עשו כן מה לי הביטול ומה לי העירוב כקושי' המהרש"א ומה"ת ליגזור שיפשעו לטלטל בלא ביטול ממה דלא חיישינן שיפשעו לטלטל בלא עירוב ולרואה הא ליכא למיחש במידי שודאי יאמר שעירבו דהא אין להם מוחה ומעכב וק"ל:

בהג"ה ואז מותר להכניס עיין מ"א מתמיה וכתב ואי איירי ביחיד המבטל לרבים שעירבו וכו' ובאמת צ"ע ואולי יש לדחוק דאיירי ביחיד המבטל לרבים שלא עירבו והיינו באינם צריכים לערב דומיא דסי' ש"ע סעיף ד' ומ"מ הוא חשוב יחיד במקום רבים לענין דליהוי כאורח (אלא שבגוף דין זה אם יהא חשוב יחיד במקום רבים אני מסופק מאוד וצ"ע) וע"ד זה נמי יש לדחוק ולפרש אף לשון הב"י שכתב וזה שכתב רבינו אבל א"י להוציא וכו' (ר"ל נמצא משתכר בעירוב וזה תינח ביחיד במקום יחיד אבל ביחיד במקום רבים כנ"ל לא היה ביטול מועיל מפני שבתר שיחזיקו שוב אף הוא רשאי אף להכניס בתורת אורח וביטלת תורת עירוב) והיינו בשאין חדרים ומשום וכו' וזה שכתב אח"כ וכן וכו' ר"ל דאם יש חדר ומבטל רשות ביתו ולא חדרו שאז משתכר בפשוט בעירוב יוכל לבטל אפילו באופן שיהא מותר להכניס לביתו והיינו בדרך הנ"ל יחיד במקום רבים בתר שהחזיקו ויתר דברי הב"י בד"ה ומ"ש אסור להוציא ויותר נראה צ"ע ואינם מובנים לפ"ר ודוק:.

סעיף ו

היורש בא לדור היינו דעת הרא"ש ועיין סי' שע"א:

סעיף ז

מבטלין וכו' או לאחד מבני חצר זה ע"כ לא קאי על בני חצר אחד שיבטלו לאחד מבני חצר אחר דמה יועיל זה כמבואר סי' ש"פ סעיף ד' ובלבד שכל אחד יבטל לכל אחד א"ו זה ענין בפ"ע שאם שכח אחד מבני חצר ולא עירב עם בני חצירו המערבין מבטלין לו וחוזר הוא ומבטל להן וע"ז כתב הב"י דאין זה מן ההכרח אלא כשזה שלא עירב אינו רוצה לבטל אף רשות ביתו אבל אם רוצה מיד הכל שרי כבסי' ש"פ סעיף ב' ובחנם כתב המ"א דלא כב"י וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה