אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יו"ט › סימן תקכו

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות יו"ט · סימן תקכו

סימן תקכד

סעיף א

כתב המ"א בשם היש"ש במקום שאין מנהג נכון שלא לקברו בי"ט ראשון ע"י עכו"ם אא"כ אשתהי היש"ש כתב זה כדי לצאת ידי מקצת הראשונים המחמירים ע"פ הסוגי' דשבת וע"ש מה שמוכרח לידחוק לשיטתם ולענ"ד יותר יש לחוש לאיסור הלנת המת לדעת הש"ע וכדאיתא בסעיף ב' שמטעם זה חלקו על הראב"ד בדורו וכדאי הוא הב"י ליסמוך עליו אף במקום שאין מנהג ובפרט שרואה אני אף שהטור מביא נמי בשם רש"י שטת המחמירים מ"מ הא בביצה במקומו בהדיא פירש דמר זוטרא לא קאי אלא על מת בי"ט שני שהרי כתב לא אמרן יתעסקו בו ישראל ע"ש וק"ל א"ו בשבת שר' יודא בר שילת שהעיד דקדק לומר ולא ידענא וכו' דודאי משמע מיניה שסובר דר' יוחנן לא התיר אלא מטעם אשתהי ולה"נ מסופק קצת אם אין הבדל בין אשתהי דעבר לדאגת אשתהי דלעתיד פרש"י נמי הכי אבל בביצה פרש"י האמת בדברי מר זוטרא וכדנקטו כל הפוסקים שהש"ע מיוסד על פיהם וכדנראה נמי בשבת דלהכי מייתו הגמרא ואמר רבא בסתם בלא פי' דמר זוטרא כלל והוא על פי מסקנת רב אשי כדי לבאר דבאמת ר' יוחנן לא מטעם אשתהי הוא דפסק הכי אלא מעשה שהי' כך הי' ודלא כהבנת ר' שמואל בר שילת ולא לומר להקושי' על דרב מנשיא עיין ודוק:

ואולם או פוסק הש"ע וכל זה בעשיות קבר וכו' אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו לשומו בקבר מותר ע"י ישראל וגם זה במחלוקת ראשונים כי הרמב"ן ודעמיה אוסרים ותימא לי דמן הירושלמי ריש פרק מי שמתו לדעתי מוכח עכ"פ בחדא מאלו הפלוגתות כהמחמירין שהרי איתא שם אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו למה מפני כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משאו (כלומר להתעסק בקבורתו) מה נפיק ביניהון היה לו מי שישא משאו אין תימר מפני כבודו של מת אסור ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו הרי יש לו מי שישא משאו והתני פטור מנטילת לולב תפתר בחול והתני פטור מתקיעת שופר אית לך מימר בחול לא בי"ט אמר ר"ח מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין כמו דתנינן תמן מחשיכין על התחום לפקח על עסקי הכלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין כמי שהוא נושא משאו עכ"ל ובשלמא אם נאמר דבי"ט הראשון דלא אשתהי אין קוברין כלל בי"ט שפיר דקשיא ליה מסתמא דתנן פטור משופר ולולב דודאי איירי במת בו ביום דלא שייך שום משא דקבורה שהרי מלינן אותו וכן אם נאמר כדעת הרמב"ן דיתעסקו בו עממין אע"ג דלא אשתהי ומ"מ רק בעשיות הקבר ודכותי' אבל להלבישו ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר ע"י ישראל פשיטא דלק"מ שהרי יש עליו משא כל צרכי קבורה אלו ואולי יש לומר דהנראה להירושלמי מדהברייתא סתמא נשנית ומשמע אפילו במקום דליכא עממין שמלינים מ"מ פטור ושפיר מקשה אמנם שוב ראיתי שהרא"ש ריש פרק מי שמתו מכניס באמת זה בתירוץ. הירושלמי וכתב לאו דס"ל לירושלמי דאנינות נוהג בשבת דהא בירושלמי גופי' מייתו הא דקתני בד"א בחול אבל בשבת מיסב ואוכל כל צרכו וכו' אלא מייתי ראי' משבת ק"ו לי"ט שמותר להתעסק בו בדבור ולעבור עליו משום שבות הילכך בי"ט שמותר לקוברו ע"י עממין וגם, הוא יכול להתעסק עמהם ולהחשיך על התחום נושא משא קרינן ביה וכל דין אנינות נוהג בו אבל בשבת כיון שאין קוברין אותו בשבת אע"פ שמותר להחשיך עליו אין נוהג בו אנינות וי"א דבין בשבת וי"ט אין נוהג בהן אנינות אלא סמוך לערב יוכל להחשיך על התחום והא דפטור מתקיעת שופר איירי שלא הי' לו שופר בבוקר ונזדמן לו בערב וכן אמרו על הרמב"ם (זה ט"ס וצ"ל רמב"ן כמבואר בהר"ן ריש מי שמתו) שהיו מתים בניו בי"ט הראשון של ר"ה וציוה שיתקעו לפניו שופר להוציא ידי חובתו עכ"ל ולהנ"ל שפיר דהרמב"ן לשיטתיה דאוסר בנקבר ע"י עממין שום התעסקות לישראל והירושלמי מתפרש בפשוט וכדי שלא יחלוק הירושלמי על שבת מבאר כהי"א ולהכי אף כי ודאי נקברו בניו ע"י עממין מ"מ מפני שלדידיה אסור כל התעסקות כמו בשבת פסק דבשחרית אין דין אנינות וק"ל.

סעיף ד

במ"א סקי"א כתב ליישב תמיהת היש"ש על תה"ד ול"ל דמ"ש בתה"ד וכו' ואע"ג דהוצאה נמי הוי מלאכה שאצ"ל מ"מ שם הוצאה עלי' אבל הכא לא הוי מלאכה כלל דברים אלו בעיני אינם נראים הוצאה דמלאכה גרועה היא אפילו בצריך לגופיה מ"מ בא"צ לגופה נימא מ"מ שם הוצאה עלי' וגזיזה דבצריך לגופה מלאכה מעלי' הוא נימא בא"צ לגופה לאו מלאכה הוא כלל ולא נימא מ"מ שם גוזז עלי' ומה שכתב דהא אמרינן אם מל תינוק בן ח' לא עביד כלום מחתך בשר בעלמא הוא ראי' כאוכלא לדנא דאטו במחתך בשר אפילו בצריך לגופי' מלאכה כלל היא ומה ענינו לגוזז דמלאכה הוא והעיקר כהיש"ש בכל הכתוב שם ע"ש פ"ק דביצה:

סעיף ו

המלוים אסורים לרכוב וכו' אבל הקוברים אם אי אפשר מתירין להם עיין ט"ז מקשה דמה אירי' אי אפשר הא הרמב"ן מתיר בי"ט אפילו אפשר ע"י גוים, וזה לק"מ שהוא מפני כבודן שהוא יותר בישראל כדאיתא בהלבוש אך הא ודאי קשה הא מזה נשמע דלרכוב המלוים אפילו א"א אין מתירין לרכוב אלא לא ילווו והרי בעצמו מתיר בי"ט שני המלוים לילך אפילו חוץ לתחום והיינו כמבואר בב"י בשם הריב"ש מפני שהוא כבודו ונלמד מדין אסא בק"ו וא"כ אם א"א למה לא יהא מותר אף השבות דרכיבה מפני הכבוד ואף שהמ"א והא"ר כתבו הטעם משום דהוי זלזול שבת עכ"ז לענ"ד איכא ללמדו בק"ו ממלאכה דאורייתא ותו קשה לי הראיה שמביא הרמב"ן בלשון זה וחס ושלום שלא התירו רבותינוו כן אלא במקום דלא אפשר כעין ששנינו לגבי עדות החודש מי שראה את החודש ואינו יכול לילך מוליכין אותן על החמור השתא בעדות החודש חששו לשבות זה ולא התירו אלא במקום דלא אפשר כ"ש דבר שאינו דוחה הילכך לא מיבעיא הבאים משום כבוד שאסור אלא אפילו אבלים שחייבין לקברו אסור וקשה למה לא נאמר די לבא מן הדין להיות כנדון הא שם בדלא אפשר שרי ה"נ לישרי בדלא אפשר וע"כ דחשוב ליה הכא תמיד אפשר דהיינו הקבורה בלא הלויה. ועל זה אינו מביא שום ראיה דהתם אם יכול לילך ברגליו למה נדחה השבות בחנם אבל בלוי' מה בכך שהקבורה אפשר בלא לוי' הא הכבוד דלוי' אי אפשר ואם מפני כבודו דחינן דאורייתא למה לא נדחה נמי הרכיבה בדא"א מפני הכבוד כמו שדחינן השבות ביציאת חוץ לתחום וקשה עלי הדבר לאמרו ולדחק דעד כאן לא חשבינן הלוי' לכבוד ודחינן תחומין אלא חוץ לתחום שאם לא נתירין יהיה כולו בלא שום לוי' וזה ודאי נדחה מפני הכבוד משא"כ בנדון דידיה לא הקפיד אלא על הבאים מפני הכבוד ור"ל שהיה הלויה מבלעדם ע"י אנשים הולכי רגל אלא שאותן הרוכבים אף דלדידהו לא היה אפשר להלוך ברגל וה"ה אפילו אבלים שחייבין לקברו מ"מ כיון שיש לוי' מבלעדם לא חשוב לי' אפשר הקבורה מבלעדי לוי' זו ואוסר והוא דוחק וצ"ע:

סעיף י

נפלים עיין מ"א כתב ולי צ"ע מ"ש הג"מ דאין מצוה לקבור נפל ומביא ראיה וכו' ולבסוף כתב וצ"ע דלכאורה משמע בנדה דף הנ"ל שגם על נפלים קאי לאו דלא תלין ולמה דמשמע לו משם שגם על נפלים קאי הלאו דלא תלין אין תרעומתו על הג"מ לבד כ"א על הכלל כולו הריב"ם שהבטור והר' יעקב בהר' יצחק דתרווייהו ס"ל דנפלים גמורים אין קוברין בי"ט שני וקשה מנא להו זה אם גם נפל בכלל הלאו דלא תלין (ובאמת בל"ז צ"ע מנ"ל אלא דלמשמעותו יותר קשה) אבל לדעתי אפילו ריח משמעות אין בנדה הודאי לר' יודא דלשם דס"ל דלא קברו כלל אפשר שהיה קצת משמעות אילו היה דרשה שלהם שאין צריכים לקברו מכלל דלדידן דלא ס"ל דרשה דדהו החיוב לקוברו אבל באמת הא לרבנן שם באמת אף הם עם דרשה דדהו היו קוברים אותו בבתיהם אלא דעיקר שטות דרשה דדהו היינו לרבנן שלא נכון לקברו בבית הקברות ולרבי יהודא שלא נכון לקברו כלל ואיכא למשמע הא לדידן נכון לקברו ואף בבית הקברות וממילא אין נכון לקברו עכ"פ בהבית כדכתב הרמב"ם בפי' המשניות שאינו נכון ור"ל שעכ"פ בבית דירה אין נכון מפני הטומאת אהל שמרבה. אלא מהראוי לקברו עכ"פ שלא במקום דירה וגם בבה"ק רשאין לקברו וגוף קבורתם סוברים הפוסקים שאינה מכח מצות התורה כי לא קאי עלייהו לא המצוה דכי קבור ולא הלאו דלא תלין אלא מדרך המוסר וצניעות וגם שלא להרבות הטומאה ולמדו דבר זה מדחזינן שהתורה מיעטה שהכהן לא יטמא לקבורתו ואפילו ליכא אחר דליקברנו (ואפשר מדקשה נילף מזה דאין עשה דוחה ל"ת ואפילו אינה שוה בכל) ש"מ שאין בקבורתו מצות התורה עד שידחה הלאו דטומאת כהן ולהכי סובר הריב"ם שיש להחמיר בקבורת י"ט שני שלא לחלל עליו כמו דמחמרינן לענין טומאת כהן דאינו רשאי לטמא אלא כשידוע שכלו חדשיו והר' יעקב ס"ל דלענין זה שהוא דרבנן יש להלוך בו אחר הרוב:

ואף הג"מ יש לידחוק שמה שכתב אבל נפל דאין מצוה לקברו כדמוכח וכו' אין ר"ל שמהוכחה זו מוכח שאין מצוה לקברו כלל אלא ר"ל שמזה מוכח שאין מצוה לקברו בכבוד ולחוס על בזיונו אבל העיקר אך נלמד מטומאת כהן ובזה מיושב לענ"ד כל קושיותיו:

סעיף יב

כשמת בליל י"ט שני וכו' זה מהכל בו ולא ביאר הטעם וכתב הלבוש קודם תפלה שלא להרבות אבל כל זמן תפלה וצ"ע א"כ מ"ש ליל י"ט ראשון נמי נקברוהו קודם תפלה והמ"ב כתב המחבר אזיל לטעמי' שכתב לעיל סעיף ד' דבי"ט שני יתעסקו בו ישראל אבל לדידן שנוהגין להתעסק בעממין גם בי"ט שני אין לקברו רק אחר התפלה או אחר אכילה כמו בי"ט שני והבין המ"א דסובר הטעם דקודם התפלה כדי שיוכלו אוננים להתפלל כלומר דזה ההבדל בין ליל י"ט ראשון והקשה עליו צ"ע מסי' ע"א ויותר היה לו להקשות דאם הטעם כדי שיוכלו אוננים להתפלל א"כ בחול נמי כי מת בלילה נקברוהו קודם תפלה א"ו טעם הלבוש עיקר אך להמ"ב הוקשה דא"כ בי"ט ראשון נמי וסובר כדכתב הא"ר מפני שהוא ע"י עממין אי אפשר לקברו קודם תפילה שהם לא יהיה זריזין וימשוך לתוך התפילה כיון שעושין ע"י צווי משא"כ בי"ט שני חוששין שלא להרבות האבל על האוננים והישראלים יהיו זריזים לגמור הקבורה קודם זמן התפילה ומזה למד המ"ב דלדידן שאף בי"ט שני נעשה ע"י עממין יהיה תמיד אחר התפילה ומה שהמ"א העלה לאכול בין הוצאה לקבורה א"י מה תיקן בזה הדרש שאסור לאכול קודם שנקבר והעיקר כדעת מהרש"ל וכבר העלה נמי הא"ר דלא כותיה:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה