אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יו"ט › סימן תקיג

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות יו"ט · סימן תקיג

סימן תקיב

סעיף ב

ספק כתב המ"א ומדהחליף וכו' ואפשר שם מיירי בחדש וכו' שגג ברואה לפי שעה שבי"ד סי' ק"ב בש"ע מבואר הדברים לגבי ביצה א"ו הדקדוק מחילוף לאו דוקא וק"ל:

סעיף ו

הג"ה ומסל"ת כתב המ"א ואם וכו' עיין בי"ד וכו' ועיין נמי שם בפר"ח.

סעיף ח

אפרוח וכו' ואם נולד בשבת אסור בי"ט שלאחריו כתב המ"א סוף הדבור וביש"ש חולק על הטור וס"ל דאפרוח לא חשוב הכנה כמ"ש הרא"ש גבי עגל דלידתו לא חשוב הכנה ולדעתי אדרבה הר"ר יחיאל למד הדברים מדברי אביו מדדחק דלהכי לידת העגל לא חשוב הכנה מדחזי לאכילה אף קודם לידה ש"מ הא אפרוח דבעודה בקליפה לא חזי למידי פשיטא דהוי הלידה הכנה אלא דלמשמעות הרא"ש דלי' ליה סברת היש חולקין שבהר"ן גבי עגל הכא בלידת אפרוח הוי אפילו הכנה, דאורייתא אמנם לדעת הי"ח הנ"ל דלהכי לא חשיבא הכנה משום שהכין ליומו ע"י שאם היה לו חולה תוך ביתו שרי אף לברי תליא בפלוגתא דלשמואל ואי תימא ר"י דלית להו בנולד בי"ט טעם מוקצה משום דמתיר עצמו בשחיטה וה"ה לנולד בשבת דלא שייך מוקצה כדאיתא ביש"ש סי' י"ז דאף דלא שייך בשבת הואיל ומתיר עצמו בשחיטה היינו אך איסורא דשבת הוא דרביעא עלי' וע"ש א"כ אפרוח שנולד בשבת הוא ממש דין עגל שנולד בשבת דלי"ח מותר בי"ט משום דחשוב הכין ליומא ע"י חולה ה"ה תרנגולת מההוא טעמא שרי בי"ט משא"כ לרב דנולד בי"ט או בשבת יש בו מוקצה אף להי"ח הנ"ל נהי דמההוא טעמא דעגל א"א לגבי אפרוח לומר דהוי הכנה דאורייתא דהא מד"ת הכין ליומא אף לברי אם היה לו חולה מ"מ מצד האיסור מוקצה לא הכין ליומא לברי אף אילו היה לו חולה ושרי לחולה מ"מ לברי אסור ועיין סי' תק"ז סעיף ב' והיינו דכתב הר"ן וה"ה לאפרוח שנולד בי"ט לרב דאסור משום מוקצה כדאיתא לקמן דאף בשבת שלאחריו אסור ר"ל דאפילו יש לו חולה ונשחט לו מ"מ אסור להברי משום הכנה שהרי בי"ט לא הכין לברי כלום מצד איסור מוקצה משא"כ לשמואל ור"י המתירים המוקצה בנולד בי"ט ודאי מותר בשבת ולרב בנולד בשבת נלמד במכ"ש שאסור בי"ט.

היוצא לנו דדין הר"ר יחיאל למה דפוסק הש"ע כרב לא די שהוא נכון בנולד בשבת לאסור בי"ט אלא אפי' נולד בי"ט אסור בשבת כדכתב הר"ן ונשמע מתרווייהו דשייך הכנה בלידת האפרוח דלא כהיש"ש שחולק בסברה בלא טעם כעיקר: ומה שהוכיח היש"ש דעתו מכח קושי' דאילו היה שייך בו הכנה דאורייתא למה להו לפלוגי במוקצה ת"ל דאסור מטעם גזירה די"ט ושבת הסמוכים כבר תירצו הט"ז ומ"א בסברה די"ל דלא שייך ליגזר אלא ביום השוה י"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת. אבל לא ליגזר נולד בי"ט לחודי' אטו נולד בשבת וי"ט אחריו והאמת שכדעתם מוכח לפ"ר מהר"ן שהרי הר"ן דעתו להחמיר נמי בעגל שנולד בשבת לאסור בי"ט וקשה איך אפשר דא"כ איך תניא דנולד בי"ט שרי ליגזר אטו נולד בשבת וי"ט אחריו א"ו שלומד כסברת הט"ז והמ"א אבל למה שביארתי דעתו שאינו רוצה להחמיר אלא משום דלבריאים לא הוכן מחמת איסור מוקצה דשחיטה שוב ל"ק דאינו אלא הכנה דרבנן ולא גזרי' גזירה לגזירה אבל רואה אני שהרא"ש אינו סובר כדעתם שהרי ז"ל פ"ק הלכה ו' על הברייתא דעגל ולא שייך הכא טעמא דהכנה וכו' וקשה הא בל"ז י"ט מכין לעצמו א"ו דבא לתרץ אילו היה שייך הכנה בלידת עגל למה תישרי הנולד בי"ט ליגזר אטו נולד בשבת וי"ט אחריו ומוכרח לטעמו מבואר הא אילו היה שייך בלידת עגל הכנה הוי הכנה דאורייתא וגם היה שייך ליגזר אף בי"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת ונולד בשבת וא"כ הדרה הקושי' על רבינו יחיאל לדוכתה שאינה כדעת אביו אבל י"ל דמעיקרא בל"ז לק"מ לשטת הרא"ש שפוסק שטת התוס' דכל עיקר פלוגתת רב ושמואל אינו אלא כשאירע שנפתחו עיניהם בו ביום וידוע דזה לא שכיח כדמורה לשון ראב"י אף בחול אסור משום שלא נפתחו עיניהם וידוע דבמילתא דל"ש לא שייך הגזירה כדמשני הגמרא על נמצא במעי התרנגולת אך מ"מ צ"ע כי לעיל סימן תצ"ח מוכרח סברתם לשטתו דבעצים הנושרים בשבת דאסורים בי"ט משום הכנה דאורייתא ע"ש ודוק ואולי י"ל אף הרא"ש לא כתב דבריו לתירץ דלא תקשי שיאסור בי"ט משום גזירה דשבת וי"ט אחריו אלא שכתב דבריו אך להורות הדין של שבת וי"ט אחריו דלא שייך לאסור משום הכנה וכן משמעות הטור בסי' תצ"ח שלא הביא דבריו אלו כי אם לדינא דנולד בשבת וי"ט אחריו ודברי הב"י שם קצת מגומגמים וצ"ע.

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה