בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן ע
דין אם נפל א' מן התערובות למקום שיש הרבה חתיכות של איסור.
לפמ"ש הש"ך בפירש א' מן התערובות ואח"כ נפל לים אסור כיון שתחלה לא היה שייך לומר דאיסורא פירש דמאי חזית א"כ יש לנו ללמוד לכאורה דין חדש אם נפל א' מן התערובו' למקום שיש תערובות חתיכות של איסור הרבה דלא שייך כאן לומר מאי חזית דהא אף א"ת שהיתר נפלה ג"כ אסורה בתערובות של איסור וא"כ שפיר י"ל דתלינן דאיסורא נפל דדמיא לב' קדירות א' של היתר וא' של איסור דתלינן דלאיסור נפלה ולא דמיא לב' תערובות דשם א"ת שנפל האיסור הרי אתה רוצה לקלקל התערובות השני' ולפ"ז גם אם נפל א' מהתערובו' למקום שיש חתיכה אחת של איסור ג"כ דינא הכי דאין אתה מקלקל לחתיכה זאת יותר מבתחלה שהרי אף אם של היתר הוא ג"כ אסורה בתערובות חד בחד וא"כ יהיה הדין מתהפך למאן דמתיר בב' תערובו' כגון אם נפל א' מתערובו' הראשון למקום שיש עוד א' של היתר אסורים ב' התערובו' דתערובות חד בחד כגופו של איסור מקרי כמ"ש בש"ס מרבוא לשלש כו' וקאמר שם שלשה נמי האיכא רובא מכלל דבב' עם אותו שנפל אסור ותערובו' הראשון אסור ג"כ משום דאין לתלו' דאיסור נפל דא"כ אתה מקלקל התערובו' הב' ואמרינן מאי חזי' משא"כ אם נפל למקום שיש חתיכה אחת של איסור אז שפיר התערובות הראשון מותר דשפיר יכול לתלות דאיסורא נפל דאין אתה מקלקלו דאף אם תאמר דהתירא הוא אעפ"כ אתה אוסרם מחמ' תערובתו חד בחד דכגופו של איסור מקרי ולכאורה היה נראה דזה דמיא למה שנסתפק בפר"מ (שפ"ד סי' קי"א אות י"א) וז"ל בב' קדירו' באחת בשר בהמה ובא' בשר עוף ונפל חלב לתוך א' מהם דכאן אפשר לומר דתלינן דתוך של בשר בהמה נפל דבלא"ה אסור מספיק' דאוריית' או דלמא כל שאת' מוציא א' מחזקה אין תולין יעו"ש וא"כ ה"ה אפשר כיון שאם נאמר שהוא היתר הוא אסור רק מספק דאורייתא חד בחד משא"כ אם תאמר שהוא ודאי איסור, אך נראה דלא דמי לשם דשם אתה מוציא הקדירה של בשר בהמה מחזקתה שהיתה תחלה בחזקת שאין שם חלב משא"כ כאן בלא"ה הוחזקו ב' החתיכו' באיסור וגם אותה שנפלה הוחזקה בתערובו' איסור ואין לומר דעכ"פ אם תאמר דאיסור הוא אתה מקלקל אותה ביותר דאם היתר הוא הוי רק חד בחד ואסור מספק וא"כ אם שוב נפלה לשם עוד חתיכה של היתר מן התורה בטל ברוב משא"כ עתה הוי כמחצה על מחצה דזה אינו דעכ"פ עתה הוא אסור ודמיא להא דמבואר בסי' ק"צ באשה שמצאה כתם שאם השאילה החלוק לאשה היושבת וסופרת שבעה נקיים שלא טבלה דתליא בה כיון שעתה טמאה היא ואף שעתה מקלקלה יותר דסותרת לגמרי וכלל גדול הוא בדרבנן אני אומר להקל כל שאין עתה מקלקלה יותר ממה שהוא עכשיו.
והיה נלענ"ד דלאו דוקא נפלה לים או למקום אבוד אלא גם חתיכה אחת נפסלה מאכילת אדם ונתקלקלה שאין ראויה כלל לאכילה ג"כ יש לומר ולתלות דאסורה היא דבלא"ה אין אתה מקלקלה יותר דאין ראויה לאכילה כלל ונשרפה או שנפלה למקום האבוד וכן הדין בחביות של תרומה בתוך חביות הרבה או נטמאת אחת מהם או שנתגלתה דאסורה מחשש גילוי כיון שאינה ראויה לאכילה ושתי' כאבודה ושריפה דמיא ותלינן דאסורה היא, ועוד דהא הפר"ח והרבה מן האחרונים הקילו דאפילו לא נפל לים או שלא נאבד לגמרי מן העולם, רק שנאבד מעינינו אף שאפשר להמצא ג"כ תולין דאיסורא הוא כיון שאין אתה צריך לדון עליו כעת אמרינן שאני אומר א"כ כ"ש בכה"ג דנתקלקל מאכילת כל אדם אין לך אבוד יותר מזה כן נראה לי וא"כ ה"ה בנתערב במקום שאסור בתערובות הרבה של איסור או חד בחד כמ"ש, ומ"מ כיון שלא מצאתי זה מפורש בפוסקים מסתפינא להקל וצ"ע למעשה.