בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן סח
דין אם בישל א' מן התערובות ונאכל בשוגג.
כתב בכרו"פ (אות כ"א) אם בישל א' מן התערובות ונאכל בשוגג אפ"ה אסורים כל התערובות כיון שהכלים קיימים א"כ צריך לדון על הכלים וא"כ אמרי' אדרבא איסורא ברובא איתי' כמ"ש הש"ך (ס"ק מ"ד) ע"ש והפר"מ (במש"ז אות א') הביא דברי הכרו"פ וכ' ע"ז דבכלי שטף יש לעיין דהא ניתרים בהגעלה בלי הוצאה ולא הבנתי דמה בכך דניתרים בהגעלה אפ"ה כל זמן שאינו מגעיל הוי האיסור כאלו הוא בעין וא"כ מאי חזית דאמרת שהבלוע הוא האיסור נימא דברובא איתי' כיון שהוא בעולם וצריך אתה לדון עליו ולהצריכו הגעלה. אמנם הא איכא לעיוני אפי' בכלי חרס אחר שהם אינם בני יומן דודאי מותרים מספיקא דרבנן ולקולא ודומה ממש לב' חתיכות א' של איסור וא' של היתר וקדירה אחת של היתר דקיי"ל דמותר דתולין דהיתרא נפל וא"כ אין לנו לתלות דאיסורא נפל שם ולקלקל של היתר דמאי חזית או יש לומר כיון דיש לתלות ולהתיר שניהם התערובות שנשאר לתלות דאיסורא נפל וגם הקדירה שכבר נאכלת והכלי עכשיו אינו ב"י ונפגם הטעם ודמיא לנאבד שאינו בעולם דלא שייך כאן לומר מאי חזית. אך לדינא נראה דיש להחמיר כיון שאתה מקלקל עכ"פ קדירה זאת של חרס יותר מתחלה שהרי אף שעתה נפגם הטעם ואם בשלו בה מותר בדיעבד מ"מ לכתחלה אסור אפילו קדירה שאינה בת יומא א"כ שפיר י"ל מאי חזית ועיין פר"מ (שפ"ד סי' קי"א ס"ק י"א) דכתב שם ג"כ כל שאתה מקלקל לא' יותר מחבירו לא אמרי' שאני אומר יעו"ש.
ואפילו לדעת הראש שסובר דמטעם ס"ס מתירין בנפל לים מ"מ כאן אין להתיר מטעם זה דהא קיי"ל כל ס"ס שסותר א' לחבירו שלבסוף נבוא להתיר בענין אחר מטעם ס"ס הסותר למה שהתרנו תחלה לא מהני כמ"ש התוס' בשמעתא דמפלת במס' נדה ובכ"מ וכשי"ת בשעה"ס בס"ד א"כ גם כאן אם נתיר האחרות מטעם ס"ס א"כ גם הקדירה נתיר ג"כ מטעם ס"ס ספיקא דרבנן וצריך שתאמר שמא לא האיסור נבלע בקדירה וזה סותר למה שהתרנו התערובות מטעם ס"ס ולכאורה צ"ע בדעת הרא"ש דס"ל דמטעם ס"ס אתינן עלה דא"כ יקשה מאי דקאמר בש"ס בפרק התערובות גבי איברי תמימין באיברי בעלי מומין דחכמים פליגי על ר"א ואמרי אפי' קרבו כולם חוץ מא' מהם יצא לבית השריפה ומפרש שם מאי א' זוג אחד וא"כ משמע דר"א דמתיר בקרב ראש א' מהם כ"ש דמותר בכה"ג וכיון דלא נשאר רק זוג אחד וצריך לאכול שנים ביחד אין כאן ס"ס ולא נשאר רק ספק א' שמא דאיסורא קרב כבר. וצ"ל דמאי דהוצרך הרא"ש לטעם ס"ס הוא רק היכא דהמיעוט לבד נפל דאז היה הדעת נוטה דודאי איסורא לתוך רובא אשתאר וע"ז קאמר שפיר דיש להתיר ג"כ מס"ס דהא גם עתה שאוכל ב' ב' גם כן יש בזה ס"ס כיון שאוכל עתה ג"כ מיעוט משא"כ בשכבר נקרב הרוב ע"ג המזבח דהסברא נותנת דבתוך רובא אית' לזה אין צריכין לסברא דש"ס.
אכן אם הכלי שבישל בו החתיכה הזאת נתערבה באחרות יש לעיין בזה דלכאורה לדעת הפוסקים הסוברים דכלי של איסור בטל ברוב א"כ ודאי דיש להקל כאן דבזה אין שייך לומר מאי חזית דהא אם תחלה האיסור בכלי הנ"ל יהיה מותר ודמיא לב' קדירות של היתר בא' יש ששים ובא' אין בו ששים דקיי"ל דתלינן לתוך של ששים נפל. אבל לפמ"ש הש"ך (סי' ק"ב ס"ק ח') דאין בטל ברוב כ"א אחר שישהנו לאחר מבעל"ע דהרשב"א גופיה לא קאמר דלא הוי דבר שיל"מ אלא משום דצריך הוצאות להגעילו. חבל בכה"ג דיש לו תקנה בשהי' אין כאן הוצאה וא"כ הו"ל בשיל"מ. וא"כ לפ"ז אין סברא לתלות בזה דהא כ"ז שלא שהה אותו עדיין הוא אסור ואף שאח"כ יהי' מותר מ"מ עכשיו י"ל מאי חזית כו' כיון שאתה מקלקל לא' יותר ממה שהיה בתחלה אף שהב' מקולקל יותר ועיין בפר"מ (סי' קי"א).
שוב ראיתי דלכאורה יש לדמותו לב' תערובות למאן דס"ל דמותר וא"כ אם חתיכה ממנה נתבשלה ונתערב הכלי ברוב ולא נודע התערובות באיסור עד אחר שנתערב ברוב בכלים אחרים לפמ"ש בסימנים הקודמים דאזלינן בכל דבר בתר שעת הידיעה א"כ הוי כאלו נתערב בתחלה האיסור בב' תערובות ואנן קיי"ל דתערובות הב' מותר אבל תערובות הראשון אסור וא"כ ה"ה בנ"ד. אבל מ"מ אין זה כלום דשם עיקר הטעם דמתירין תערובות הב' הוא משום ס"ס ולכך שפיר התערובות הראשון נשאר באיסורו דבו א"א לומר ס"ס דאם תאמר שמא נפל לתערובות הב' א"כ אתה אוסר התערובות הב' ושפיר אמרינן מאי חזית וע"כ צריך אתה לאסור הראשון מחמת שהיה אסור בתחלה ואמרינן תולין הקלקלה במקולקל והוא נשאר באיסור ותערובות הב' מותר משא"כ בנ"ד דאף אם נאמר דהאיסור נתבטל ג"כ יש להתיר הכלי מצד תערובות א' ברוב כלים של היתר א"כ שפיר י"ל להיפוך דנתלה לקולא כמ"ש אם לא מטעם שכתבתי והא ודאי אם נודע מן האיסור הזה קודם שנתבטל הכלי ברוב ודאי דאסור דכיון דכבר נאסר הוא וגם התערובות ודמיא למ"ש הש"ך בפירש מן התערובות ואח"כ נפל אותו שפירש לים וכמ"ש למעלה.