בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן סו
דין אם הי' ב' תערובות בב' בני אדם ובכל א' איסר מעורב ונפל אח' לים.
ולפמ"ש בסי' הקודם דאם הי' איסור א' בב' תערובות דיש להקל א"כ יש לחקור אם היו ב' תערובו' ובכל א' איסור ונפל לים וא"י מאיזו מהם נפל מה דינו דלכאורה הי' נראה לומר דבב' בני אדם הי' ראוי לדמותו להא דב' שבילין א' טמא ואח' טהור דבאו לשאול זה אחר זה שניהם טהורים משום דכל אחד תולה בחבירו וא"כ ה"ה בנד"ד אף שהיו בכל אחת חתיכה אסורה ונפל רק חתיכה אחת ג"כ תולה כל א' האיסור בחבירו ואומר משלי נפל לים ואצלך נשאר האיסור ואין לדחות דש"ה משום דכל אחד מוקמינן לי' אחזקתי' כמ"ש התוס' ר"פ שני נזירים דאמר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם דהקשו הש"ס דב' נזירין והך דקאי גבייהו הוו תלתא וספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור וכתבו התוס' שם דלאו מטעם דמסוטה גמרינן ליה דהא א"א להיות כסוטה דהא א' ודאי טמא אלא הטעם משום דכל חד מחזקינן ליה בחזקת טהרה כמו שהיה מקדם. וא"כ בנ"ד אין כאן חזקה להיתר אדרבא בתחלה היו ב' התערובו' אסורים ומוקמינן להו אחזקתייהו דזה אינו דהא בפ"ב דכתובו' (דף כ"ח ע"א) מדמה דין עיר שכבשו כרכום בכהנות שנמצאו בה דאם היתה מחבואה אחת שם ואינה מחזקת אלא אחת מהם דכולם מותרות ומדמה לה להא דב' שבילין דכל א' תולה בחבירו אף דשם ג"כ בתחלה היה בחזק' איסור, אך זה אינו דשם במחבואה כל אחת שהיתה במחבואה לא היתה בספק איסור כלל ואיגלאי מלתא דלא היתה בחזקת איסור משא"כ בנ"ד דקודם שנפל מהם לים כבר נאסרו, ומצאתי מקור לזה בתוספתא דפ"ב דמקוואות הובא במל"מ (פרק י' מהלכו' מקוואות), וז"ל שני מקוואות א' שאוב וא' כשר כו' חזרו שנים וטבלו בשניהם כו' א' הטמא טומאה חמורה טמא, והטמא טומאה קלה טהור כו' אחד הטמא טומאה קלה וא' טהור שניהם תלוים הא למה זה דומה לשני שבילין א' טמא כו' ופי' במל"מ שם בסיפא דלכך שניהם טמאים כיון דמן הדין כל א' וא' היה טהור מצד עצמו ולטהר שניהם א"א דודאי אחד מהם טמא לכך שניהם תלוים וכ' שם דמיירי בנשאלו שניהם בב"א או בנשאל עליו ועל חבירו ואליבא דר"י כו' יעו"ש הרי דאם לא היו נשאלין בבת אחת היה כל א' תולה בחבירו אף דתחלה היו שניהם בחזקת טומאה הרי בספק תולה א' בחבירו כיון שכל א' הוא בספק טומאה דטהור וא"כ ה"ה בנ"ד דכל א' הוא בספק דרבנן ג"כ תולה א' בחבירו, וצ"ל דמ"ש התוס' שם דדוקא משום חזקה דטהרה מתירין דשם היה טומאה דאורייתא משא"כ בטומאה דרבנן כיון דספיקא דרבנן לקולא ג"כ הדין כן, שוב ראיתי דלא דמיא להתם דשם בכל א' יש ספק דרבנן לחוד ולכך כל א' תולה בחבירו משא"כ בנ"ד יש כאן ס"ס לאיסורא דהא אפי' אם ודאי נפל משלו יש כאן ספק אם נפל האיסור או לא וא"כ יש כאן ב' ספיקות לאיסור ובכה"ג ודאי דאין להקל וכן נראה.
אמנם אי איכא לדמויי הא מלתא לדהתם כגון שידע הא' והכיר האיסור בתערובות וראה שנפל לים או שהסירו משם וא"י אם משל ראובן אם משל שמעון ועכשיו אינו מכיר דעכשיו נעשה תערובות חתיכות ובטל מדאורייתא וא"כ דמיא ממש לדהתם דבדרבנן תולין כל א' בחבירו אף דאתחזק איסורא בתחלה ודמיא ממש לדין מקוה דהתם, ועוד יש ללמוד דאם של א' בלא"ה אסור כגון שהיו לו ב' חתיכות של ספק איסור תורה וא' ודאי איסור ובא' היו ב' כשרות וא' של איסור והסיר א' מהם שהיה מכיר הודאי איסור ואח"כ שכח משל מי הסיר ואח"כ נתערבו וא"י משל מי מהם הוסר דאז תולין הקלקלה במקולקל, אף דהי' תחיל' בחזקת איסור ודמיא להא דאיתא שם דא' טמא טומאה חמורה כו' כיון דבלא"ה א' טמא אמרינן דתולין בו וכמו כן הדין הכא דבלא"ה של א' אסורים מספק איסור שיש בהרוב ומשכחת לה דיהיה איתחזק איסורא בכולם אף דמכיר האיסור כגון שיודע שא' מכיר האיסור והוא אינו מכיר דאצלו כולם מחוזקות איסור ושוב אח"כ נתערב וגם זה שהיה מכיר תחיל' אינו מכירם רק שיודע שהוסר האיסור מא' מהם, ומשם נלענ"ד לפשוט ספיקו של הפר"מ, (שפ"ד סי' קי"א ס"ק י"א) שנסתפק בב' קדירו' של היתר ואיסור דרבנן ונפל לא' מהם ובא' מהם יהי' של תורה כגון בשר בהמה ובשר עוף ונפל חלב לא' מהם מי אמרינן מאי חזית כו' או דלמא כיון דא' מהם בהכרח תהיה אסורה מספק איסור תורה שוב תולין במקולקל והניח שם בספק, ולענ"ד מוכרח משם דתולין במקולקל דדמיא ממש לא' טמא טומאה חמורה וא' טמא טומאה קלה דתולין בטמא טומאה חמורה דהא בלא"ה מקולקל. אף דאם נאמר דהוא טבל במקוה הכשירה נטהר מטומאתו וא"כ ה"ה בנ"ד ועיין במל"מ שם שכ' ג"כ בב' שבילין שהלכו בו ב' אנשים שביל א' ברה"י ושביל א' ברה"ר וא"י איזו מהם טמא דאף אם באו לשאול בב"א אמרינן דההולך בשביל שברה"י טמא ושברה"ר טהור דאנו תולין הקלקלה במקולקל אף דאתה מוציא עכ"פ א' מחזקתו אעפ"כ כיון דבלא"ה ההולך בשביל שברה"י טמא מספק יותר ראוי לתלו' בו וא"כ ה"ה ממש בנ"ד דכלל גדול דכל איסור דרבנן תולין הקלקלה במקולקל.