אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן סה

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן סה

סימן סד

דין אם פירש מקצת מכאן ומקצה מכאן ונפל אח' מהם לים.

יש לחקור אם הי' כאן בתערובות דבר חשוב שאין מתבטל שדינו כדין קבוע ופירש המקצת בפ"ע והרוב בפ"ע ואח"כ נפל אחד מהם לים וא"י מאיזו נפל אם מהמיעוט או מהרוב דלפמ"ש למעלה בסי' ל"ה באריכות בשם הרא"ה דזה לא מקרי פירש כיון דהוי דרך חלוקה אבל מ"מ אין דין המיעוט שוה לדין הרוב דאם פירש המיעוט לתערובות אחר מותר ואם פירש הרוב למ"א אוסר דאמרינן איסורא ברובא איתא א"כ כאן י"ל דאסורים שניהם דאם נאמר שפירש מא' מהם הרי הב' נשאר באיסורו וכל א' שם קבוע עליו וראי' דאם לא נפלו המיעוט למ"א הי' המיעוט בפ"ע אסור ולא אמרינן איסורא ברובא איתא כיון שהי' דרך חלוקה וא"כ כאן שיש ספק מאיזו מקום נפל אחד לים היאך נתלה להיתר ולא מבעיא לשיטת הרא"ש שנתבאר בסי' מ"ג דמטע' ס"ס אתינן עלה ודאי דאין להקל דהא כאן יש ס"ס לחומרא דכל אחת שתתיר אמרינן שמא לא ממנו נפל האיסור ואת"ל ממנו נפל אני אומר שמא לא נפל האיסור אלא אפילו לשיטת הרשב"א ותוס' דהטעם הוא משום דהוא מדרבנן לכך תולין להקל ואמרינן דאיסורא נפל לפי טעם זה ג"כ יש לאסור דדמיא למ"ש בסי' קי"א בחתיכות איסור דרבנן וב' קדירות של היתר דהדין דאסורים שניהם דמאי חזית למימר להך נפל טפי מאידך א"כ ה"ה להיפוך אמרינן מאי חזית דנפל מכאן כדי לאסור הב' אני אומר שמא מכאן, וכיון ששניהם שווים יש לומר דאסורים שניהם.

ואפשר דק"ו הוא מה התם דב' הקדירות מוחזקים לנו בהיתר ואין לנו לומר דנפל האיסור שם אם לא דיש קדירה של איסור דבלא"ה אין אנו מוציאים אותה מחזקתה אמרינן דנשאר הקדירה הב' בחזקת היתר א"כ כ"ש דכאן הוחזקו כבר בתחילה הב' ציבורין בחזקת איסור כ"ש שאין להוציאם מחזקתם כיון דא"א להתיר שניהם ולפמ"ש למעלה בסימנים הקודמים דלכך בב' קדירות של היתר אין להתיר כיון דאתה צריך להתיר שניהם מטעם מאי חזית א"כ הרי אתה מתיר ודאי איסור דרבנן וחכמים לא התירו כי אם בספק לבד משא"כ כאן יש לומר דאף אם תתיר ב' הציבורין לא תתיר ודאי איסור דרבנן דעכ"פ יש ספק שמא נפל האיסור א"כ מה בכך יש ספק מאיזו מהם נפל.

שוב היה נלע"ד לחלק בזה אם היו חלוקה לב' ציבורין בבעה"ב אח' דאז מותרים שניהם דהא קיי"ל באיסור דרבנן כל שנכנסים בספק הם מצטרפים לתערובות כמ"ש בסעיף ו' בב' קדירות של היתר ונפל איסור לאחד מהם וא"י לאיזו מהם ואין באח' מהם כדי לבטלו ויש בשניהם כדי לבטלו שניהם מצטרפים. וא"כ ה"ה בנד"ד שאנו תולין שהאיסור מהם ג"כ רואים אנו כאלו הם מעורבים ומותרים שניהם, ולדעת העט"ז הובא בש"ך (שם ס"ק י"ח) דאין מותר כי אם כשנתערבו שניהם מכבר רק דמותר לערבם לכתחילה ואין כאן מבטל איסור לכתחילה כיון שכבר נתבטלו, וא"כ ה"ה בנד"ד ג"כ מותר לערבם בידים ויהי' מותרים שניהם שכבר הותרו מטעם צירוף כמ"ש משא"כ אם היו משל ב' בני אדם כגון שנפל אחד מהם לים וספק לנו מאיזה מהם נפל כיון שאין עתידין להתערב אין מצטרפים.

אבל לפמ"ש דאן קיל יותר מטעם שעכ"פ יש כאן ספק דרבנן שהאיסור נפל וכיון שאין האיסור כי אם אצל א' מהם א"כ יש להקל כאן גם בזה. ואף לשיטת הרא"ש דס"ל דמטעם ס"ס אתינן עלה יש להקל ג"כ אף דיש כאן ס"ס לאיסורא כמ"ש למעלה מ"מ לא מקרי ס"ס דהכל שם אחד דאף בספק ראשון שמא לא מכאן נפל אלא מתערובות הב' ג"כ אתה צריך לומר דהאיסור נשאר וא"כ הכל ספק א' אם נפל האיסור או לאו, ואפילו למאן דס"ל ס"ס משם א' מקרי ס"ס כשי"ת בשעה"ס משום דעכ"פ נוטה יותר לקולא כמש"ש באריכות. מ"מ כאן עדיף יותר דאין כאן שום נטי' לחומרא דכך לי ספק שוה אם הי' הכל בציבור א' ואין ידוע אם האיסור נפל או אם נתחלקו לב' ציבורין ואין לומר דמ"מ מקרי ס"ס לאיסורא אפי' אם נאמר דמשם אח' לא מקרי ס"ס והטעם דתחילה יש להסתפק אם הי' האיסור תוך ציבור הא' וא"כ א"א לומר דאיסור נפל ואף אם תאמר דהי' שם שמא לא נפל דאיסורא ממנ"פ אם הי' האיסור תוך ציבור אחד ודאי דציבור הב' מותר בלא"ה, וא"כ ע"כ כיון שאתה אוסרו א"א לומר לאיסור אם לא שתאמר דנשאר בציבור ב' וגם ממנו לא נפל החתיכה לים או שלא נפל האיסור וא"כ מה בכך שיש ספק שני לחומרא שמא נשאר תוך ציבור הראשון דהא א"א לאסור אם לא שתאמר שהי' תוך ציבור הב' ועכ"פ נוטה יותר להיתר מלאסור יש ג' ספיקות ספק שמא לא היה תוך ציבור ב' ואם הי' שם שמא נפל האיסור וספק ג' שמא מה שאוכל עתה הוא היתר ואף שע"כ עתה ב' ציבורין א"כ אין ספק זה הראשון נחשב לכלום זה אינו כיון שאתה מצרף לספק ב' התערובו' ביחד א"כ בשניהם יש עכ"פ ס"ס ודוק וזה ברור לענ"ד.

אמנם כ"ז הי' שייך אם נתחלקו לב' חלוקות שוות. אבל בנד"ד שנתחלקו מיעוט לכאן ורוב לכאן דנוטה יותר לומר דנשאר הוא ברובא. וראי' מנתערב במ"א דיש חילוק בין מיעוט לרוב כמ"ש למעלה א"כ היה נראה כאן לאסור הרוב ולהתיר המיעוט די"ל דהאיסור נשאר ברובא, אך אפשר לומר ג"כ להיפוך דכיון דאתה רוצה לאסור הרוב משום דיותר מסתבר לומר דברובא נשאר האיסור א"כ אם אתה חושבו לרובא אמרינן ג"כ להיפוך דודאי ממנו נפל לים דמרובא פריש ונפל ואם תאמר דשניהם שווים כיון דהוי דרך חלוקה א"כ יש להתיר שניהם וכמ"ש וכיון שנתבאר שדעת הרשב"א ותוס' דמטעם דרבנן הוא תלינן לקולא דיש לסמוך בכה"ג להקל וכמ"ש.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה