אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן סג

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן סג

סימן סב

דין דבר שיש לו מתירין שנתערב באחרים ונפל אח' מהם לים.

יש להסתפק בהא דנתבאר דאם הפילו בידים או בשוגג למאן דקניס שוגג אטו מזיד בזה אם הי' התערובות איסור בדשיל"מ כגון ביצה שנולדה ביום טוב וכדומה שנתערבה באחרים שלמחר תהי' מותרת דאפשר לומר דבכה"ג לא גרינן כלל ולא קנסו בזה. ומה שהביאני לזה הוא ממ"ש המחבר (סימן ט"ז סעיף ג') בדין אותו ואת בנו שאם שחט אח' האחרון בו ביום הביא שם ב' דיעות דיעה הראשונה כתב בסתם דמותר והוא דעת הרמב"ם, ואח"כ הביא שם דעת בה"ג בשם יש מי שאומרים שאסור לאכול האחרון וידוע דבכ"מ שהמחבר מביא דיעה אחת בסתם ואח"כ דיעה שני' בשם י"א סובר להלכה כדיעה הראשונה וכמ"ש הש"ך (בכללי הוראות או"ה סי' רמ"ב) והפר"מ (שם בשפ"ד ס"ק ג') כתב הטעם משום דלא שייך ליגזור משום יום א' שלמחר יהי' מותר לא יעשה כן תמיד כעין מה שחילק הפר"ח (סימן ק"י) בדין נכבשינהו דניידי דלא גזרו כאן שמא יקח מן הקבוע יעו"ש וא"כ ה"ה בנד"ד נמי שייך לומר כן ומ"ש המחבר כאן גם בדבר שיש לו מתירין וכתב על זה ונפל דמשמע דוקא מעצמו ולא בהפילו בידים. אפשר דמ"ש ונפל משום שארי דברים שאין מתבטלין כתב כן ולא משום דבר שיש לו מתירין.

אבל לענ"ד דברים אלו מתמיהין דהא הך דינא שכתב המחבר (סימן ט"ז סעיף יב) בדין אותו ואת בנו שנתערבו דנכבשינהו דניידי הוא מבעה"ג כמ"ש הרא"ש בשמו בפסקיו בפרק אותו ואת בנו. וכן דין הנזכר כאן (סעיף ג') דאסור לאכול האחרון בו ביום הוא ג"כ מבעל ה"ג כמ"ש הרא"ש בפרק הנזכר וא"כ ע"כ בה"ג עצמו אין מחלק ביניהם. ולא ס"ל האי חילוקא משום דיהי' מותר למחר וא"כ יקשה על המחבר בממנ"פ אי ס"ל ה"ט דלכך לא גזרינן בקבוע משום דיהי' מותר למחר וא"כ ס"ל כבה"ג הרי אנו רואים דהוא עצמו כתב לאסור לאכול האחרון בו ביום וע"כ צ"ל דלא דמי דהתם היה סובר לעשות בהיתר כדי שיהי' פריש מרובא ולא חיישינן דאם יתירו לו יהי' בהיל לעשות באיסור ע"י שיטול מן הקבוע דלא בהיל כיון דלמחר יהי' מותר וכעין זה מצינו בש"ס במס' שבת גבי דליקה וכמה דברים דבדבר דבהיל גזרו חכמים יותר ממה דלא בהיל. משא"כ בשוחט בו ביום ועובר על לאו דאורייתא לכך שפיר קנסינן לי' ולאו מטעם גזירה אתינן עלה וזה ברור וא"כ למה לא פסק בש"ע כמותו וסתם כדיעה הראשונה אע"כ טעמא אחריני איכא במילתא וקצת נראה להוכיח מן הש"ס להיפוך מהא דאיתא בפרק התערובות שם דקעביד צריכותא לדרב גבי טבעת של עובדי כוכבים ומזלות ודר"ל גבי חביות של תרומה וקאמר שם דאי אשמועינן טבעת משום דאין לו מתירין. אבל תרומה דיש לה מתירין אימא לא הרי אדרבא ס"ל שם דבדבר שיש לו מתירין יותר יש להחמיר משאר דברים שאין מתבטל וקאמר שם עוד ואי אשמועינן שם חביות ה"א דוקא חביות דמנכר נפילתה כו' והוא סברא דחוקה לחלק בין מנכר נפילתה ללא מנכר דמה בכך כיון דיכול לתלות דאיסורא נפל. ושפיר היה יכול לעשות הצריכותא בהך סברא קמייתא דאי אשמועינן תרומה ה"א משום דיש לו מתירין לכך לא גזרינן בנפל אטו שמא יפיל במזיד משום דיכול ליהנות ממנו בהיתר משא"כ בטבעות דיש לגזור ה"א דאפי' מעצמו נפל אסור. וכן היה לו לומר בהיפוך ברישא דאי אשמועינן בטבעות ה"א התם דוקא בעינן נפל מעצמו לים ולא הפילו בידים ובשוגג אבל בחביות אפי' הפילו בידים מותר. ואף דאנן קיי"ל דתרומה מקרי דבר שאין לו מתירין כמ"ש במס' נדרים בפרק הנודר מן המבושל מ"מ ה"א דמקרי דבר שיש לו מתירין, וקמ"ל דאינו כן אלא הוי דבר שאין לו מתירין ולכך בעינן דוקא בנפל מעצמו כמ"ש אלא ודאי דאין חילוק ביניהם לדינא.

ולענין אותו ואת בנו דפסק המחבר כדיעה הראשונה נלע"ד טעם אחר בזה והיינו משום דשם לא שייך קנס כלל כיון דאם לא שחט הראשון היה האחרון מותר לשוחטו בו ביום ואין זה בכלל מבטל איסור דהי' שם איסור עליו מקודם משא"כ כאן דקודם ששחט שניהם היו שניהם שווין וכן לא דמיא למבטל בשבת דשם ג"כ כ"ז שלא בישלו לא היה ראוי לאכילה בו ביום משא"כ בנד"ד וכמ"ש דכאן לא שייך לקנוס אטו שמא יעשה פעם אחרת עבירה זאת דלמה יעשה כן אם ירצה דוקא בשני דהוא טוב יותר הרי יכול לשוחטו תחילה ושמא יצטרך לשניהם הוא דבר דלא שכיח וכולי האי לא גזרינן.

ונראה דהרמב"ם דמתיר בזה יש לו ראי' מן הש"ס פרק אותו ואת בנו גבי השוחט אותו ואת בנו חולין בחוץ שניהם כשירים ואין לומר דמדינא קאמר ולאחרים דבכה"ג דייקינן בפ"ק השוחט בשבת וביוה"כ כו' וקאמר שם שחיטתו כשירה קתני בין לו בין לאחרים וא"כ כאן דנקט נמי כשירים משמע ג"כ דאין חילוק בינו לבין אחרים, ואף דשם קאמר רב ואסורה באכילה ליומא כדקתני התם משמע לי' דמותר ולא קנסו כאן מטעמא דכתיבנא וא"כ אין מקום לדברי הפר"מ לחלק בזה, ועוד דאנן לא קיי"ל להלכה בהא דנכבשינהו דיהי' מותר בתערובות דבר שיש לו מתירין לכבשינהו בידים ולדידן אין נ"מ בזה כלל כיון דלא קיי"ל באותו ואת בנו כהמחבר אלא כדיעה השני' א"כ אין חילוק בזה בין דבר שיש לו מתירין או שאר דברים שאין מתבטלים לכל דיניו וכמ"ש, ואף שדעת הש"ך (ס"ק נ"ז) דדבר שיש לו מתירין לא מהני בי' נפל לים משום דבדבר שיש לו מתירין לא מהני ס"ס וא"כ אין נ"מ בכל מ"ש אך נ"מ למאן דמתיר בס"ס גם בדבר שיש לו מתירין וכמ"ש הש"ך והרמ"א (סעיף ח') דלצורך יש להתיר.

שוב אחרי כותבי זאת ראיתי בפר"מ בשפ"ד שחקר בהך דינא שכתב המחבר (סעיף ואו) דבהפרישו במתכווין אסור השמיט דבר שיש לו מתירין וחקר שם דאפשר דשם גם בהפרישו במתכווין מותר דלא שייך למגזר בזה שמא יקח מן הקבוע משום חד יומא או דילמא אדרבא לאידך גיסא דשם אפי' פירש ממילא שלא בפנינו ג"כ אסור דלא התירו משום דפריש מרובא יעו"ש והא דכתב המחבר בסי' ט"ז באותו ואת בנו לכבישינהו דניידי כו' ע"ש שחילק בדוחק.

הנה מ"ש דבדבר שיש לו מתירין אין הולכים אחר הרוב דין זה ודאי ליתא מהא דכתב בהג"ה (סי' רצ"ג סעיף ואו) דבמדינות שזורעים התבואה אחר העומר אם אין דלתות המדינה נעולות מותר דרוב תבואות הן מן הישן וכל דפריש מרובא פריש הרי בהדיא דגם בדבר שיש לו מתירין הולכים מחר הרוב וכן בפ"ק דביצה (דף ז' ע"ב) גבי הא דבדק בקינה של תרנגלות כו' דבספנא מארעא אסור וכי לא בדק מאתמול מותר עיין תוס' שם ד"ה וכי לא בדק דהקשו הא הוי דבר שיש לו מתירין לספיקא לחומרא ותירצו משום דגם בספנא מארעא שכיח יותר דיולדות ביום מבלילה הרי מפורש דאזלינן בתר רובא אפי' ברובא דליתא קמן ומכ"ש ברובא דאיתא קמן כי פריש מן הרוב שלא בפנינו ואף למאן דס"ל דס"ס בדבר שיש לו מתירין אסור מ"מ בתר רובא ודאי דאזלינן, ואף דכתב הרשב"א בתשובה (סימן ת"א) דס"ס מטעם רובא הוא ואפשר דאלים יותר מרובא מ"מ מצינו בכמה ענינים דרובא עדיף מס"ס.

ועוד דהרי חמץ בפסח לכמה פוסקים מקרי דבר שיש לו מתירין ואעפ"כ מצינו בפירש בש"ס דאמרינן בי' מרובא פריש כדאמרינן בפ"ק דפסחים גבי ט' ציבורין של מצה וא' של חמץ דקאמר שם פירש א' מהם ובא עכבר ושקל היינו סיפא ובנמצא הלך אחר הרוב ופי' התוס' שם ד"ה היינו תשע חנויות דלאכילה קא מבעיא ליה הרי בפירוש דאמרינן כן בדבר שיש לו מתירין מרובא פריש בפירש ממילא, ומה דמחמרינן בס"ס יבואר בסימנים הבאים בס"ד ומ"ש דיש לומר להיפוך דאפי' הפרישו במתכווין שרי דלא גזרינן בי' משום חד יומא כבר נתבאר דאין זה מוסכם מכל הפוסקים, וכבר כתבתי באריכות (סימן ל"ה) מ"ש הגאון מוהר"א ז"ל מווילנא בביאורו דמ"ש בסי' ט"ז הוא רק דעת ר"ת ולהלכה אינו כן וא"כ ה"ה בנד"ד אין שם חילוק בין דבר שיש לו מתירין לשארי דברים החשובים שאין מתבטלים ולענ"ד עיקר דקדוקו של הפר"מ בדברי המחבר אינו מוכרח שהרי כתב המחבר בעלי חיים ושארי דברים החשובים היינו שאינם מתבטלים וממילא נדע דגם דבר שיש לו מתירין כך דכבר נתבאר בדבריו דדבר שיש לו מתירין דין דברים חשובים יש לו.

ועוד ראיה לזה שהרי בסעיף ח' כתב המחבר ג"כ בלשון זה דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל אחד מהתערובות כו' ושם ודאי דס"ל להמחבר דגם בדבר שיש לו מתירין הדין כן דהרי המחבר ס"ל לדינא דגם בדבר שיש לו מתירין מתירין ס"ס שלכך כ' בסעיף ז' בדין נפל אחד מהם לים גם בדבר שיש לו מתירין מותר מטעם ס"ס וכמ"ש הש"ך (ס"ק נ"ז) יעו"ש וכמ"ש למעלה א"כ מוכרח דלא דקדק בזה המחבר בלשונו וזה ברור לכך נלע"ד דאין לחלק בזה בין דבר שיש לו מתירין לשאר מילי כי אם בדין ס"ס במקום שאין צורך להקל וכשי"ת לפנינו בס"ד.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה