בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן סא
דין אם הפילה בידים לים או בשוגג קודם שנודע או אח"כ.
הטור כתב דדוקא שנפל מעצמו לים אבל אם הפילה הוא אפילו שוגג אסור ודין זה נזכר בתוס' שם (דף ע"ד ע"א) ד"ה ונפלה ולכאורה היה נראה מן הש"ס להיפוך דשם פריך הש"ס לרבא דאמר אי נקריב ליה מרצה מהא דתנן במד"א בכהן שלא נמלך כו' ופריך שם הרי שחוטין דלכ"ע נידחין ותנן ר"א אומר אם קרב ראשו של אחד מהם יקריבו כל הראשים וע"כ מיירי בקרב לאחר שנודע התערובות דאל"כ לא נדחו עדיין מעולם דקודם ידיעה לא שייך איסור כלל וא"כ הכהן הקריבו בידים והיאך תולים לומר דהבעל מום נקרב וע"כ משום דבשוגג לכך מותר.
וכן מלשון רש"י ז"ל שם שכתב וז"ל ר"א אומר אם קודם שנמלך בה הקריב אחד מהם מן הראשון יקרבו כל הראשין לכתחילה דתלינן איסורא כו' הרי מבואר דבשוגג מותר ואין סברא לחלק בין כהנים דזריזין הם ולא שייך לומר לגזור בהם שמא יעשו במזיד כדאמרינן בפ"ק דשבת גבי גזירה דשמא יחתה דבכהנים לא גזרו משום דזריזין הם דהא גם בכהנים מצינו שגזרו שמא יקח מן הקבוע ואדרבא לשיטת ר"ת דמחלק בין קדשים לחולין מחמרינן בקדשים טפי. ומדברי הפר"מ בשם תשובות פ"מ משמע דמתרץ זה דמיירי שהכהן שהקריב לא ידע מן התערובות ולכך לא שייך לגזור גבי' משום מזיד כיון דלא ידע ומ"מ שפיר נקרא דחוי כיון דאנן לא ידעינן אבל מדברי רש"י שהבאתי שכתב אם קודם שנמלך לא משמע הכי דא"כ מאי המלכה שייך גבי האי כהן שלא ידע מן התערובות.
והנה הטור סותר דבריו כאן למ"ש (סימן צ"ט) דכאן העתיק דברי ר"י דאפילו הפילה שוגג אסור משום גזירה אטו מזיד ובסי' צ"ט גבי ריבה על האיסורים לבטלם חילק בין שוגג למזיד דפסק שם כדברי ר"י ור"ש דלא גזרינן שוגג אטו מזיד ועיין בט"ז (שם ס"ק ח') שתירץ בדוחק ולענ"ד הי' נראה ליישב במה שיש לדקדק עוד דהתם בסי' צ"ט מבואר דיש חילוק בין אותו שביטל האיסור או לאדם אחר דאין אסור אלא למבטל או למי שנתבטל בשבילו וכאן משמע מסתימת דברי הפוסקים דאין חילוק דאם הפילו אסור לכל אדם וצריך טעם למה, והי' נלע"ד לכאורה דה"ט דבמרבה על איסורים או שמבטלו בידים לא גזרו כ"כ דעכ"פ מקיים גזירה דרבנן דהרי לא יאכל כי אם ע"י ביטול לבד ורק דעיקר האיסור הוא במה שעבר על עבירה דאסור לבטל בידים לכן די כשגזרו דאסור למבטל דלא נתקיימה מחשבתו משא"כ בדין מפיל לים דשם עיקר איסר דרבנן שגזרו דדבר חשוב לא יתבטל וא"כ לא מקיים גזירה דידהו דא"א למצוא שלא יתבטל האיסור דיפילו לים במזיד וא"כ ישתכח גזירתם לגמרי ושוב יתירו גם כשלא נפל לים לכך החמירו לאוסרו לכל העולם אפי' למי שלא נעשה בשבילו כפי הגזירה דידהו שגזרו שלא יתבטל לכל העולם ולכן החמירו אפי' בשוגג לגזור אטו מזיד.
ודקדקו הפוסקים כן מדאמר רב ונפל לים משמע מעצמו אבל בהפילו בידים ליכא שום גוונא להתיר אבל לשון נתפצעו אגוזים נתפתחו החביות דקתני גבי ביטול אסורים משמע ע"י אחרים והיינו דאסור למבטל ומותר לאחריני והיינו מטעמא דכתיבנא, אך המעיין בתה"א הובא בפר"ח (סי' צ"ט) מבואר להדיא דגם כאן בדין נפל לים ס"ל דבשוגג מותר ולא גזרינן משום מזיד ודינו כמבטל איסור ממש, וגם משמע דדינו שוה לשם דאפי' במזיד אינו אסור כי אם למבטל עצמו או למי שנתכוון למבטל עבורו וא"כ יש לומר דגם רש"י ס"ל כן ולכן כתב אם קודם שנמלך כו' משמע דשוגג מותר וא"ש.
ואי לא מסתפינא אמינא לפמ"ש בסי' נ"ז באריכות דרב בדין טבעות של עובדי כוכבים ומזלות ס"ל כר"י דמין במינו לא בטיל אפי' מדאורייתא ואפי' יבש ביבש לפי שיטת הרמב"ם וכמ"ש שם הוי א"ש טפי דנקט דוקא נפל לים דבאיסור דאורייתא קיי"ל דקנסינן שוגג אטו מזיד כמ"ש הפר"ח (בסימן הנ"ל ס"ק י"ב) לחלק בין איסור דאורייתא במין בשאינו מינו בלח דאסור אפי' בשוגג יעו"ש א"כ ה"ה בנד"ד ולכך א"ש הא דנקט נפל דוקא דהרמב"ם ס"ל דאסור לבטל איסור דאורייתא כמ"ש הפר"ח (שם ס"ק ח') בשמו יעו"ש וא"כ כיון דגם מין במינו ס"ל לרב דאינו בטל מדאורייתא ולכך שפיר קאמר דאפי' בשוגג אסור אך לדעת אותם הפוסקים דס"ל דאסור לבטל איסור הוא רק דרבנן או דס"ל דמין במינו בטל מדאורייתא לא שייך לגזור כאן בשוגג.
אך כיון שבאנו לדון דבזה דקנסו שוגג אטו מזיד דבנפל לים לאו אליבא דכ"ע הוא דהרשב"א התיר בפירש א"כ יצא לנו עכ"פ דלמי שלא כיוון להתיר עבורו יש להתיר ג"כ בנפל לים אף שכתבנו למעלה לחלק בזה מ"מ אינו מוכרח וכיון שלא מצינו זה מפורש בפוסקים דאסור לאחריני יש לנו להתיר לאחריני אפי' במזיד. ובזה הי' נראה לתרץ הך דאיברי בעלי מומין שקירב ראשו של א' מהם דהא לאחריני מותר דהא מיירי בעולה ועולה לגבוה סלקא ולגבי' גבוה לא שייך לגזור למי שנתכוון לבטל עבורו ובאמת אפי' במזיד היה נראה להתיר שם ומ"ש רש"י שם דלא נמלך יש לומר דמיירי אפי' במזיד ודלא כמ"ש בתשובות פנים מאירות בזה דמיירי בלא נודע התערובות לאותו כהן ואיני צריך לזה כמ"ש.